לתרומות לחץ כאן

הלכות סוכה וישיבתה

פרק שלישי

דיני אכילה שתיה ושינה וברכת הסוכה

א)    כבר נתבאר לעיל, שכל שבעת הימים על האדם לעשות את סוכתו קבע ואת ביתו עראי, וחייב לאכול לשתות ולישון בסוכה בין ביום ובין בלילה.

ב)     כל אכילת קבע צריך לאכול בסוכה, אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, אלא שכל המחמיר על עצמו שלא לאכול ולא לשתות חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח ((שו"ע (סי' תרלט ס"ב), אולם נראה דאין בכלל זה טעימת תבשיל כיון דזה צריך לעשות דווקא בביתו שאין מבשלים בסוכה, והוי ממש מצטער לרוץ כל פעם לסוכתו לטעום מהתבשיל, ואמנם בגמ' אמרו שכשהביאו לר"ג לטעום מהתבשיל אמר להעלות לסוכה, מכל מקום נראה דשם היה פעם אחת ולכן אמר להעלות לסוכה, אבל מי שמבשל בביתו וצריך לטעום הו"ל מצטער ופטור לגמרי.)).

אכילת עראי בתוך הסעודה

ג)       האוכל בסוכתו סעודת קבע, ונכנס לביתו באמצע הסעודה יש להזהר שלא להמשיך בשום אכילה או שתיה בתוך הבית, עד שיגמור סעודתו בסוכה ((כן מבואר במאירי (סוכה כו. ד"ה אמר המאירי), דבתוך הסעודה אין לאכול בתוך הבית, ואמנם מדברי הראשונים שהאריכו לבאר איך שייך שתית עראי דאיתא במתני' דאוכלין ו'שותין' עראי, ויש מהם שכתבו דמיירי בשתית יין, וכפי שיתבאר להלן מוכח לכא' דאין בזה איסור דאל"כ הו"ל לומר דהיינו בתוך הסעודה ואפילו מים אסור אז, וכן נראה לכא' מדקדוק לשון הרמב"ם (פ"ו מסוכה ה"ו) שכתב "אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט וכו', ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה, ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח" עכ"ל מוכח לכא' דלעולם אין איסור לשתות ולאכול פירות חוץ לסוכה ולא כתב הרמב"ם חילוק בין עראי לקבע רק לגבי פת ואי נימא דיש איסור בתוך הסעודה אם כן היה צריך לומר דרק באופן שאוכל בפני עצמן. וכן משמע סתימת השו"ע דלעולם שתיה חשובה עראי, ולא לסתיים לאחד מהפוסקים על השו"ע דהיינו דווקא שלא בתוך הסעודה, וכן נראה מדברי הרעק"א (על הגליון בשו"ע שכתב דאפילו לדיעות שאכילת כזית בשבת ויום טוב חייבים לעולם בסוכה, מכל מקום סיים 'דאחר שכבר יצא ידי חובה בסעודת יום טוב מה שאוכל אחר כך הוי בו דין ארעי ולא צריך סוכה רק ביתר מכביצה' ומשמע דאפילו בתוך סעודת הכזית דתחילת הכזית צריך סוכה ואחר כך עד שיאכל ממנו כביצה לא צריך סוכה, ויש לעיין בזה, וכן נראה מדברי המט"א (סעיף ס"ב) שכתב במי שנתספק אם בירך ברכת הסוכה שיאכל מיני תרגימא וכד' ולא יאכל פת (לכתחילה וכפי שיתבאר להלן) ואי נימא דאכילת עראי בתוך הסעודה חשיבא כקבע, אם כן מה מהני הרי חייב לברך ע"ז ג"כ ברכת הסוכה ומוכח דבתוך הסעודה כל אכילה שאינה אכילת פת חשיבא אכילת עראי וכנ"ל, אולם מאחר והדבר מפורש בדברי המאירי, וכן מבואר בדברי המהר"י עייאש על הרמב"ם (שם) וכ"כ שו"ת שו"מ (רביעאה ח"ג סי' יא, אף על פי שיש לפקפק בראיתו ע"ש) וגם השעה"צ (ס"ק כט) נשאר בזה בצ"ע יש להזהר בזה [וע"ע בזה בשו"ת שרגא המאיר (ח"ה סי' פ"ז אות ו')].)).

אכילת עראי בשבת

ד)     יש אומרים שקודם שאכל סעודת שבת ויום טוב אסור לאכול ולשתות גם אכילה ושתית עראי, ולכן קודם שיצא ידי חובה סעודתו אפילו קידש ואכל מיני תרגימא אסור לאכול אכילת עראי אלא בסוכה, ויש אומרים שגם בשבת ויום טוב אין חיוב בסוכה אלא בשיעור של אכילת קבע, וכן נראה הכרעת הפוסקים ((עי' בכור"י (ס"ק כ) שכתב להחמיר וכן נראה מדברי חי' הרעק"א על גליון השו"ע, וכן מבואר ביד אליהו (להגר"א רגולר פסקים סי' כ"ג) בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' שמ"ו) וכן דעת השואל ומשיב (רביעאה ח"ג סי' י"א, דף יב טור ג' ד"ה ובזה), אולם הא"ר (תרלט ס"ק ט) והשער המלך (פ"ו מסוכה ה"ו) דאין חילוק בין שבת לשאר ימי חול המועד, וכן נראה שהכריע השע"ת ס"ק ה, וכן מוכח מדברי המשנ"ב (ס"ק יט) דס"ל להקל דאין חיוב בסוכה אלא בשיעור אכילת קבע וכדלהלן בשיעור האכילה בזה, וכן נראה דעת שו"ת הרי בשמים (הורביץ ח"ב סי' רי"ט) ואמנם בלוח ארץ ישראל כתוב בשם הגרש"ז זלזניק ז"ל, שעפ"י המבואר בא"ר והגרע"א בסי' תרל"ט, בשבת ויום טוב קודם שיצא ידי חובת סעודה אסור מדינא לאכול אף אכילת עראי חוץ לסוכה אולם כבר העיר על דבריו בשו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן כ שאין הדברים מכוונים.)).

אכילה

פת

ה)    אכילת עראי היא אכילת פת עד שיעור של 'כביצה' [והוא שיעור של בין 45-50 סמ"ק נפח ((ואף החזו"א שכתב שנתקטנו הביצים מכל מקום לגבי איסור אכילה חוץ לסוכה שהוא מן התורה יש להחמיר שלא נתקטנו הביצים וכמבואר בשיערוין של תורה [שיעורי המצות אות כז], ובעל הקה"י כתב שם שהוא בין 45-50 סמ"ק והגר"ח נאה כתב דהוא 54.7 סמ"ק [ומה שכתבו כמה מחברים 'גרם' הוא טעות שאין מודדין בזה במשקל יבש אלא במשקל לח והיינו בסמ"ק וכידוע].))], ואסור לאכול יותר מכביצה ((ועי' בכור"י ס"ק יג שכתב דבעינן שיאכלנו בשיעור של תוך כדי אכילת פרס, אך כל הפוסקים לא הביאו דין זה וצ"ע לדינא.)) חוץ לסוכה.

עוגות

ו)       פת הבאה בכיסנין [כעוגות עוגיות וכדו'], יש אומרים שדינם כפת גמורה לגבי חיוב סוכה ואסור לאכול מהם יותר מכביצה, ויש אומרים שרק אם קובע עליהם סעודתו כגון האוכלם יחד עם כוס קפה בבוקר, ונהגו העולם שדינם כפת גמורה ומברכים ברכת הסוכה כשאוכלים מהם יותר מכביצה ((עי' משנ"ב ס"ק טז, וכתב שם המשנ"ב דכדי להנצל מחשש ברכה לבטלה יראה שלא לצאת מיד אחר אכילתו רק שישב שם זמן מועט ויכוין בשעת ברכתו של לישב בסוכה על האכילה ועל הישיבה שלאחר מכן [דעיקר 'לישב' היינו 'עיכוב'] ואמנם עי' סי' קסח שהובאו שם ג' ביאורים ודיעות מה נחשב לפת הבאה בכיסנין, אלא שלענין ברכת המוציא וברכת המזון מחמירין שהכל נחשב לפת הבאה בכיסנין וספק ברכות להקל, וממילא לגבי סוכה יש להחמיר לאידך גיסא שהכל כפת ולכן אסור לאכולם חוץ לסוכה, ומכל מקום מנהג העולם בכל ענין לברך עליהם וממילא יש להקפיד מאד שלא לאכול מהם כביצה חוץ לסוכה.)).

תבשיל מזונות

ז)      תבשיל העשוי מה' מיני דגן [כפתיתים קוגל וכד'] אם קובע עליו ((וגדר קביעות דסוכה נראה פשוט דאינו כגדר קביעות סעודה שכתב השו"ע בהל' ברכות (סי' קסח), אלא הגדר הוא כל דבר שרגילים לישב ולאכולו ליד השולחן בצורה מכובדת ולא כאחד ש'חוטף' לפיו, והראיה לכך ממה דאמרו בגמ' דעד כביצה אינו צריך ישיבת סוכה שכן דרך בני הישיבה למלאות את פיהם ולרוץ לבית המדרש, וע"כ פשיטא דמה שאמרו שם בשו"ע דגדר קביעות סעודה הוא ענין של 'סעודה' דווקא ולכן שם קיי"ל דתבשיל העשוי מה' מינים אין מברכים עליו לעולם המוציא, ורק פת או פת הבאה בכיסנין שכך הוא רגילות לאכול בדרך קבע, ולכן לא הבנתי לע"ד את מש"כ באריכות בבכור"י ס"ק טז לחפש למצוא זכות על מה שנהגו לאכול מיני פשטידא וכד' קודם מוסף של שבת [בכל השנה] כיון דמבואר כאן בשו"ע (סי' תרלט) דאם קובע סעודה עליהם צריך לאכול דווקא בסוכה, דאין זה גדר קביעות ד'סעודה' אלא דרך של קביעות שיושבים בשבילו בבית במקום מיוחד, ואין זה רק כפרפרת בעלמא, ולא דמי כלל לדיני קביעות דברכת המזון ואיסור אכילה קודם התפילה.)) חשוב אכילת קבע ואסור לאכול יותר מכביצה חוץ לסוכה [ויכול לברך עליהם ברכת הסוכה], ויש אומרים שאסור לאכול ממאכל כזה יותר מכביצה, ויש להחמיר כן, אלא שלא יברך ברכת הסוכה כשאוכל שלא בדרך קביעות סעודה. וכל שכן שמותר לטעום מהתבשיל אפילו כמה פעמים ולבלוע חוץ לסוכה.

בשר ודגים

ח)    שאר מיני מאכלים כבשר ודגים וכד', אם אוכל מהם הרבה שנראה כקובע עליהן סעודתו יש להחמיר שלא לאכולן חוץ לסוכה, אולם אין לברך על הסוכה כשאוכל בשר וכד' בלא פת המחייבת בברכת הסוכה ((דאמנם דעת רוב הפוסקים דאף באופן שאוכל בקביעות אין צריך לאכול בסוכה, וכן פסק השו"ע הרב (סי"א), אולם המשנ"ב ס"ק טו הביא שהסכימו כמה אחרונים שנכון להחמיר מלאכולם בקביעות חוץ לסוכה.)).

פירות

ט)    מותר לאכול אפילו הרבה פירות, ודרך אכילת קבע, חוץ לסוכה. לפי שקביעת מינים אלו אינה חשובה אלא כאכילת עראי של פת, ואפילו תלמיד חכם אם רוצה שלא להחמיר על עצמו רשאי, ואין זה נחשב שאינו מדקדק במצוות. ואפילו אוכל עם הפירות מעט פת (פחות מכביצה) מותר לאכול מהם דרך קבע מחוץ לסוכה.

נמלך לאכול אכילת קבע

י)       התחיל לאכול מעט פת חוץ לסוכה על דעת לאכול פחות מכביצה, [שנתבאר שאינו חייב לאכול דווקא בסוכה], ושוב נמלך לאכול עוד פת אינו חייב להכנס לסוכה אלא אם כן בדעתו לאכול עוד כביצה לפחות.

שתיה

שתית עראי

יא) מותר לשתות את כל המשקין חוץ לסוכה, אפילו יין וכד' ממשקים חשובים ואפילו שותה מהם יותר מרביעית.

שתית קבע

יב)  אולם כל זה דווקא כששותה מהם דרך עראי, אבל אם קובע את עצמו לשתות יין או שאר משקין שדרך לקבוע עליהן כגון בירה ושכר במדינות אלו שרגילין לקבוע עליהן לשתות בלא סעודה ובפרט אם יושב במסיבת מרעים ושותים שצריך להכנס לתוך הסוכה, אלא שאם רק שותים ולא אוכלים מיני מזונות עם השתיה אין לברך על השתיה ברכת הסוכה ((בשו"ע כתב דבשתיה אפילו של יין אין קביעות ומותר לשתותו חוץ לסוכה וכתב ע"ז הרמ"א שאפילו באופן שקובע ומיסב עליו אין צריך, אולם למעשה הכריעו האחרונים דיש להקפיד כשקובע על יין לשתותו דווקא בסוכה, וכן שאר משקין חשובין כמע"ד ומי דבש ושכר, וכמבואר בשו"ע הרב סי"ב ובמשנ"ב ס"ק יג, ובשו"ע הרב הוסיף דברכת לישב בסוכה שאמר בשחרית פוטרת את שתית כל היום כולו ואפילו שותה קודם הסעודה מכל מקום הסעודה שלאחריה גם פוטרתו ע"ש, וכן הוא במשנ"ב ס"ק מו.)) [חוץ מהבדלה וכפי שיתבאר להלן]. ולכן לכתחילה לא ישתה משקאות חשובים אלו אלא בתוך הסעודה או שיאכל לפני כן פת או מזונות יותר מכביצה שיברך עליהם ברכת הסוכה ((משנ"ב שם. ועי' שו"ת יחו"ד ח"א סי' סה, שהאריך בדינים אלו.)).

קפה

יג)    שתית 'קפה' יש אומרים שחשובה היא ואין לשתות אלא בסוכה, אבל שתית שוקו וקקאו [בזמנינו] כיון שאינה חשובה מותר לשתות חוץ לסוכה ((עי' שעה"צ ס"ק לג.)).

משקים קלים

יד)  שאר משקין קלים שרגילים לשתותם שלא בישיבה יחדיו וכד' מותר לשתותם חוץ לסוכה אלא שכבר כתבנו שהמחמיר שלא לשתות אפילו מים אלא בסוכה תבוא עליו ברכה ((כפי שכבר נתבאר לעיל גדר הקביעות דחיוב סוכה הוא דבר שקובעים לישב ולעשותו ולא תלוי בכמות דווקא, ממילא פשוט דמשקין קלים כיום דינם כמים אפילו שהם ניתנים גם במקומות שקובעים שם סעודה, וכן מוכח מדברי הריטב"א שהביא הבה"ל ד"ה ויין שהסיבה שי"א שיין קובע משום ש"אין דרך לשתות יין בקביעות חוץ לביתו" ודון מינה לעניננו שדרך לשתות אפילו הרבה משקין אלו ואין בהם גדר קביעות ככל ש'מסבים' ע"ז ושונים מיין ובירה וכד' וק"ל.)).

הבדלה

טו) נהגו לברך ברכת לישב בסוכה כשמדילים על הכוס במוצאי יום טוב ושבת חול המועד.

שינה בסוכה

חיוב שינה בסוכה

טז) חייב אדם לישון בחג הסוכות בסוכה ((ועי' בטור (סי' תרלט) שכתב דחיוב דשינה יותר חמור מאכילה.)), ואין לישון בין שינת קבע על מיטתו, ובין שינת עראי [ואפילו להניח ראשו בין ברכיו] אלא בסוכה ((שו"ע שם ס"ב, והטעם דחמירא שינה מאכילה דלפעמים די לאדם בשינה מועטת ונחשב כשינת קבע, ויל"ע אם דין שינת עראי הוא מן התורה או דהוא מדרבנן, דהרי הרבה פעמים אדם ישן גם חוץ לביתו שינת עראי, ואמנם בגמ' אמרו דפעמים סגי ליה בהכי וחשיב כקבע אך הרי הרבה פעמים סגי ליה לאדם בפחות מכביצה כדי להשקיט רעבונו או כשאינו רעב כ"כ סגי ליה ג"כ בפחות מכביצה ובכ"ז לא אסרוהו, אך אי"ז נכון דהרי בגמ' אמרו על מה שאמר ר"י דשיעור אכילת עראי שהוא תרי או תלת ביעי ד'זימנין סגיאין סגי ליה לאיניש בהכי, והוה ליה סעודת קבע' וע"כ אמר שם אביי דהוא דווקא ביצה, ע"ש, ומבואר דצריך שיהיה 'זימנין סגיאין' והיינו דווקא 'הרבה פעמים' שסגי ליה לאיניש בהכי, אבל דבר שרק לפעמים לא, ואם כן צריך לומר דהכוונה בגמ' דאין קבע לשינה וסגי ליה היינו הרבה פעמים סגי ליה לאיניש בשינה מועטת וממילא הו"ל כקבע דאכילה דאסור מן התורה, וכן נראה סתימת הפוסקים, ושו"ר כן להדיא בספר החינוך (מצוה שכה) שכתב דהישן אפילו שינת עראי ביטל מצות עשה ע"ש אולם בשו"ת התשב"ץ (ח"א סי' ק) כתב דהאיסור רק מדרבנן שמא ירדם, וצ"ל דפסק כרב אשי המבואר בגמ' דהטעם משום שמא ירדם אבל לרבא דאמרו שם שכל שינת עראי כקבע חשיב ממילא הוי דרבנן, וכבר כתבו הפוסקים דקיי"ל כרבא וממילא צ"ל דהוי דאורייתא וכנ"ל בשם ספר החינוך.)).

במקומות הקרים

יז)   במקומות הקרים מאד נהגו שאין ישנים בסוכה, והמדקדקין במצוות נהגו לישון ((כ"כ הרמ"א שם, ודנו בזה הרבה הפוסקים מדוע לא ישנים, והרמ"א כתב שי"א משום צינה שיש צער לישן במקומות הקרים (כ"כ המרדכי סוכה סי' תשמא והובא בדר"מ סק"ג) והקשו ע"ז דהרי יכול להביא שם כרים וכסתות מביתו כדי שיוכל לישון כראוי, והרמ"א כתב משום דא"א לישון עם אשתו שבדרך כלל א"א לעשות סוכה מיוחדת לו ולאשתו, והמג"א ביאר כוונת הרמ"א דחשיב מצטער שלא יכול לישון עם אשתו [ולפ"ז מי שאין לו בנים ויכול לישון עם אשתו אין טעם פטור זה ואם כן צ"ע מדוע לא נהגו הרבה דורות בחו"ל לישון בכלל בסוכה], והט"ז (סק"ט) כתב דכיון דחייב לשמוח עם אשתו אם אינו יכול לישון עמה אינה יכול לשמחה, והבכור"י כתב דהרי עיקר שמחה באשתו הוא בקנית בגדי צבעונים וכד' ולאו דווקא להיות עמה [וצ"ב דהרי ודאי דאשה שמחה עם בעלה יותר מכל אילי נביות שבעולם, אמנם הבכור"י הוסיף דודאי נשים צדקניות שלנו מוחלות לבעליהם בשביל שיוכלו לקיים מצוה בשלימות ודווקא לישון אבל מצות עונה חייב גם בסוכות וכדלעיל פ"ב], ועי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' לב (דף כז: ד"ה והנה הפוסקים) והגר"א כתב דאין פטור כזה ע"ש, ומכל מקום מי שמצטער לישון שלא עם אשתו, ובפרט אם הוא מוגבל בגופו וזקוק לשימושה וכן אם אשתו פוחדת לישון לבד בבית וזקוקה שישנו עמה מותר לישון בביתו ואינו צריך לישון בסוכה, ומכל מקום במשך היום חייב לישון בסוכה בדווקא.)), ומביאים כרים וכסתות כדי שיחם להם בסוכה ((ומי שאין לו כרים וכסתות שמספיקים לקור שבאותו מקום כשישן בחוץ פטור מלישון בסוכה [ואם ישן אעפ"כ הרי זה הדיוט] – משנ"ב ס"ק יז., אך אם יכול לחמם את הסוכה באופן שלא יגיע האש לדפנות ולסכך וכד' [דומיא דמנורה לעיל פרק ב'] הרי זה משובח.)), ובארץ ישראל נהגו בכל המקומות לישון בסוכה ((עי' בספר שמחת הרגל (להחיד"א) והובא בכף החיים (תרלט ס"ק מג) שכתב "ובארץ הצבי שאויר הארץ טוב והחורף על הרוב מאוחר ישנים בסוכה ורובם יראי שמים כמעט אינם נכנסים בבתיהם כל עיקר רק שבתם וקמתם בסוכה".)).

סוכת שותפים

יח) מי שיש להם סוכה בשותפות ואין מקום לשינה רק לאחד, לכתחילה יש להם לחלק את שינת הלילה ביניהם וכל אחד ישן חצי לילה, אבל אם אינם יכולים לעשות כן יכולים לחלק שאחד ישן יום בסוכה וחבירו בבית ולמחרת יתחלפו ביניהם ((תשובת הגאונים שהביא השע"ת (סק"א) ויל"ע מדוע שאחד ישן לילה אחד וחבירו בלילה השני, הרי בכה"ג אין בזה פטור של מצטער כיון דגם בביתם הרי היו נוהגים כן אם לא היתה להם ברירה.)).

סוכה קטנה

יט) גם מי שסוכתו קטנה ואינו יכול לפשוט בה ידיו ורגליו חייב לישון בסוכה, ואין בזה פטור של מצטער. אבל אם הוא אדם מעונג ביותר שאינו מצליח לישון בכזו סוכה פטור ((משנ"ב שם ס"ק כו, ויוצא בסוכה זו באכילה בלבד (משנ"ב שם), ואמנם האריכו בזה האחרונים אם סוכה שא"א רק לאכול שם אם יוצאים בה ידי חובה עי' שע"ת שם (סק"ה) ובשעה"צ ס"ק מא.)).

לישון יחידי

כ)     מותר לישון יחידי בסוכה ושומר מצוה לא ידע דבר רע ((מעשה רב (סי' רכא), וכן הוא בשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' עט) ע"ש שביאר דבר זה בארוכה, והנה ראיתי באוצר החיים (תרפט עמ' 88) שהעיר מהא דאמרו דצריך להמתין לחבירו לאחר תפילת ערבית בבית הכנסת שחוץ לעיר והרי שומר מצוה לא ידע דבר רע, ונ"ל דהתם הטעם משום דהדרך חזור הוא דרך סכנה, ואע"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, מכל מקום במקום דשכיח היזקא לא אמרינן הכי אבל שינה יחידי אינה סכנה כמו הולך יחידי בדרך בלילה ודו"ק.)).

להעיר הנרדם מחוץ לסוכה

כא)                        מי שתקפתו שינה חוץ לסוכה ונרדם, אין צריך להעירו שילך לישון בסוכה ((בכור"י ס"ק לד בשם הר"ן, דאין חיוב להעיר כיון דחשיב מצטער ופטור לאחר שתקפתו שינה אולם הבן איש חי (שנה א' האזינו סעיף ח) כתב דאם אדם רואה את חבירו מתנמנם בעת קריאת ס"ת וכד' צריך לעורר אותו אך אישתמיטתי' דברי הר"ן הנ"ל [ובס' הסוכה עמ' תב העיר דאמאי לא חשיב כשומרי גינות ופרדסים דמותרים חוץ למקומם, ובאמת יש להעיר זאת גם לד' הר"ן דאמאי פטר משום מצטער ורק בתקפתו שינה ואמאי גרע משומרי גינות, ונראה פשוט דהוא דומיא דמש"כ הפוסקים שבעלי החנויות אסורים באכילה בחנותם וכמבואר בפרק ה סעיף נב ועי' מש"כ להעיר בזה שם].)).

להוציא ישן מהסוכה

כב) אם אין מקום לכל האורחים בסוכה, יש אומרים שמותר להוציא את מי שנרדם שישן חוץ לסוכה.

הולכי דרכים – המנהג הראוי

כג)  ראוי להשתדל שלא לישון כלל אפילו בדרך ואפילו לנמנם, וגם במקום שמותר על פי דין, וכן נהג הגר"א ז"ל שאנס את עצמו שלא יישן כל הסוכות כששהה בבית האסורים.

כד) הנוסע ממקום למקום בסוכות לצורך המועד, יתבארו דיניו לקמן פרק ה' בדיני החייבים והפטורים מהסוכה.

ברכת הסוכה

זמן וצורת הברכה

כה)                        נהגו שאין מברכים אלא בשעת אכילת פת וכפי שנתבאר לעיל ((שו"ע סי' תרלט ס"ח, ואמנם דעת הח"א (והובא שם במשנ"ב ס"ק מח) דמי שאכל ובירך ויצא מהסוכה וחזר אליה שוב, ובדעתו קודם אכילה בפעם הבאה לצאת שוב מהסוכה שיברך על העכבה בסוכה, וכן משמע מדברי השו"ע הרב (סט"ו) שכתב שמי שהולך מסוכה לסוכה ואין בדעתו לאכול שם רק להתעכב זמן מה בשינה וטיול וכד' שצריך לברך ברכת הסוכה, אך מנהג העולם שאין מברכים אלא בשעת אכילת פת וכפי שפסק השו"ע.)), אך יש להזהר שאם נכנס לסוכתו ואין בדעתו לאכול סעודה קבועה וכן מי שהולך לשבת בסוכת חבירו שיאכל דבר החייב בברכת הסוכה ויפטור בזה את ישיבתו שם ((דודאי יש להחמיר לכתחילה לחשוש לדעות הפוסקים הנ"ל הערה הקודמת.)).

כו)  לדעת השו"ע מברכים ברכת לישב בסוכה מעומד ואחר כך מתיישבים, וכן מנהג בני ספרד שמברכים ברכת לישב בסוכה בישיבה, והרמ"א כתב שהמנהג לברך מיושב. וכן נהגו האשכנזים.

כז)  אין לברך על הסוכה קודם שיכנס לסוכה.

כח)                        מברכים ברכת הנהנין [המוציא או מזונות] ואחר כך ברכת הסוכה, ובשבת ויום טוב מברכים לישב בסוכה לאחר הקידוש, ואם שכח מברך אחר ברכת המוציא.

אכילה במעומד

כט)                        יש אומרים שאם אוכל במעומד שלא יברך ברכת הסוכה לדעת השו"ע וממילא אסור לאכול מעומד אלא אם כן הוא אנוס, ויש אומרים שיכול לברך, ולמנהג האשכנזים בכל מקרה יכול לברך ((לדעת הרמב"ם ש'לישב' הכוונה 'ישיבה' כתב הב"ח דאין לברך אם אוכל מעומד, ודעת הט"ז דבכה"ג מודה הרמב"ם לרא"ש דעיקר 'לישב' הכוונה 'עיכוב', ויכול לברך, וכתב הפמ"ג דלפ"ז אסור לאכול מעומד כיון דמבטל את הברכה, אלא אם כן הוא אנוס, והובא בשעה"צ שם (סק"ד).)).

שכח לברך

ל)      אדם ששכח לברך ברכת הסוכה, ונזכר בתוך סעודתו יכול לברך באמצע הסעודה, ואם כבר סיים את סעודתו, יברך ברכת הסוכה ויאכל עוד קצת פת.

לא)                        אם כבר סיים ובירך ברכת המזון יברך על עצם ישיבתו בסוכה.

ספק אם בירך

לב) נסתפק אם בירך ברכת הסוכה לכתחילה לא ימשיך לאכול אלא אם יש שם אדם אחר שיכול להוציאו ידי חובה הברכה, אך אם תאב לאכילת פת דווקא יש להעדיף לאכול פת הבאה בכיסנין, ואם אין לו אלא פת, בדיעבד יכול לאכול בלא ברכת הסוכה, ועי' הערה ((מט"א שם סעיף סא, והנה שם כתב שעדיף שיברך ברכת המזון על מה שאכל עד עתה [אם עומד באמצע הסעודה] ויצא מהסוכה להתעסק בדברים אחרים ויחזור ויכנס לסוכה ויטול ידיו, [וכפי שהאריך בזה בשע"ת סי' תרלט ס"ק יח שאין בזה משום ברכה שאינה צריכה] ונראה שהוא ז"ל כתב כן לפי דעת הפוסקים דכל יציאה לאחר ברכת המזון עוקרת את ברכת הסוכה הקודמת, אבל לפי מה שיתבאר להלן דקיי"ל דאין זה חשיב היסח הדעת אם דעתו לחזור לסוכתו, אם כן לא מהני אלא אם כן יהיה היסח הדעת גמור כיציאה לבית הכסא וכד' לאחר ברכת המזון.)).

יציאה באמצע הסעודה

לג)   מי שיצא מהסוכה באמצע הסעודה אפילו שהה הרבה זמן מחוץ לסוכה כיון שבדעתו לחזור לסוכה להמשך סעודתו, אינו חוזר ומברך שוב על הסוכה.

יציאה לאחר הסעודה

לד) אם יצא מהסוכה לאחר הסעודה, ולא חזר לאלתר אלא לאחר שעה ושתים, או שכשיצא מהסוכה היה בדעתו לשהות הרבה זמן חוץ לסוכה ושלא לחזור לסוכה לאלתר, צריך לחזור ולברך כשחוזר ואוכל שוב בסוכה.

לה)                        אבל אם היה בדעתו לחזור לאלתר לסוכה אינו צריך לברך על אכילה אחרונה ואפילו היה כל שבעת הימים בתוך הסוכה, ויצא רק לחזור מיד לסוכתו, אין צריך לברך לישב בסוכה רק בפעם הראשון שנכנס לסוכה. וי"א דכיון שיצא בנתיים אפילו ע"ד לחזור מיד צריך לברך בשעת אכילה שניה, וספק ברכות להקל.

לו)   ומשום כך מי שיושב כל היום בסוכה וישן בלילה בסוכה ומתפלל שם ואינו יוצא לשום עסק רק על דעת לחזור מיד, אינו צריך לברך רק בשעת אכילה ראשונה ושוב אינו צריך לברך, אבל אם יצא לעשות עסקיו או לביהכ"נ להתפלל לכו"ע צריך לברך בשעת אכילה שניה.

לז)  אם הלך בתוך סעודתו לבית הכנסת להתפלל, וחזר והמשיך בסעודתו אינו חוזר ומברך שוב.

יצא מסוכתו לסוכה אחרת

לח)                        מי שיצא באמצע סעודתו לסוכה אחרת, וממשיך שם לאכול, אין לו לברך בסוכה השניה ברכת הסוכה, אך אם הולך לסוכה אחרת לאחר הסעודה, חוזר ומברך אפילו היה בדעתו בשעת הברכה ללכת לסוכה השניה ((דעת המג"א דחייב לברך אפילו באמצע סעודתו ואפילו שאין צריך לברך שם ברכת הנהנין כיון דעומד בתוך סעדותו מכל מקום עצם ההליכה חשיבא הפסק לברכת המצוות, וכן הוא דעתו בסי' ח' ובסי' תלב ובכמה מקומות וכן הכריע כמותו בשו"ע הרב (סי"ד), אולם דעת הרבה מהאחרונים דהליכה לא חשיבא הפסק, וכמ"ש הלבו"ש ועוד ולכן ספק ברכות להקל וכמ"ש הלבו"ש והביאו המשנ"ב (ס"ק מח).)).

אכל אם גג סגור

לט)                        אם בירך ברכת הסוכה, ושוב נתברר לו שמכסה הגג היה סגור בשעת אכילתו ופתחו, צריך לברך שוב על ישיבת הסוכה.

המתענה בסוכות

מ)    יש אומרים שמי שמתענה תענית חלום [וכן מי שצריך לעבור ניתוח ונאסרה עליו האכילה יום קודם הניתוח] או שאין בדעתו לאכול פת ומזונות החייבים בברכת הסוכה כל היום יש לו לברך בשעת כניסתו בפעם הראשונה בבוקר לסוכה ((משנ"ב ס"ק מח ע"פ דברי הט"ז (סק"כ) ועי' פמ"ג שמסתפק בדברי הט"ז אם הכוונה על כל פעם שנכנס לנוח ולשהות בסוכה או רק בפעם הראשונה בבוקר ויכוין לפטור לכל היום, והניח בצ"ע ומשום כך כתב הבכור"י שספק ברכות להקל, והיינו דלא יברך רק פעם ראשונה שנכנס [ולא כפי שראיתי לח"א שכתב שלבכור"י אין לברך בכלל דע"ש שהביא דברי הפמ"ג וע"ז כתב סב"ל ופשוט], ומשום כך סתם המשנ"ב שרק בפעם הראשונה יברך. ואמנם המאמ"ר סי' תרלט סק"ח השאיר דברי הט"ז בצ"ע, אך כיון דכן הוא דעת רובם ככולם של הפוסקים הכי יש לנהוג דכן היא דעת הא"ר (ס"ק טו) והדה"ח (אות יט) והח"א (כלל קמז סט"ו) והשו"ע הרב ועוד.)).

הצטרף לדיון

7 תגובות

  1. מעולם לא יצאתי מביתי כדי לדבר דברי חול!

    מה פשר הפסקה הזו:

    מאחר וקדושת הסוכה גדולה מאוד, ראוי למעט בה בדברי חול, ולדבר בה דברי קדושה ודברי תורה.

    למעט בדברי חול? ודאי שהסוכה קדושה וודאי שזו מצוה גדולה וחביבה.
    אך היסוד של המצווה היא "תשבו כעין תדורו"! אם היו צדיקים שכפי הנראה נמנעו מדברי חול בימי חג הסכות, מה עניין הנהגה זו להמון העם?

  2. הלכה י', דבנמלך לאכול יותר מכביצה אין צריך לאכול בסוכה.
    צל"ע מאי שנא מהאמור בסימן קסח ו, לענין פת הבאה בכיסנין, דאם נמלך לאכול כשיעור קביעת סעודה, צריך לברך ברכהמ"ז, חזינן דמצטרפים האכילות, וא"כ מסתבר שה"ה לענין "תשבו כעין תדורו".
    [ואמנם שלענין ברכה ראשונה מבואר שם שמברך במ"מ, וצריך ליישב, דברכה ראשונה תלויה בהנאה מכאן ולהבא].

    אשמח לשמוע.

  3. אולי אפשר לחלק בין הלכות פתהבאה בכיסנין, ששם הכל תלוי בשיעור, משא"כ בסוכה שתלוי בקביעות של האדם.
    [וסמך לזה מדברי הביה"ל תרלט, ב ד"ה אם קובע].

    אשמח לשמוע דעת הרב

  4. גם בפת הבאה בכיסנים הנושא של השיעור הוא לצורך קביעות. אולי יש לחלק בין שיעור שכל ענינו הוא שובעו של אדם וקביעותו, לשיעור שענינו בעצם חשיבותו, כמו כביצה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *