מועדי חודש תשרי – ותיקון חטא אדה”ר

רבני בית ההוראה
כ"ג אלול ה'תשע"א

השופר ותיקון חטא אדם הראשון

הרמח”ל ב”מאמר החכמה” מבאר את עומק הענין של הזכרת פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות בתפילת מוסף של ראש השנה – והוא מגדיר שיש כאן שלשה ענינים יסודיים במהותו של יום ראש השנה.

וז”ל שם…הנה כבר ביארנו, שביום זה שהקב”ה עומד בבחינת מלך בעולמו, ואמנם בזה אנו צריכים להתחזק, כי זה כל טובנו וכל תוקפנו.

עוד הנה היום יום משפט ודין, וצריך להתעורר לפניו יתברך שיעלה זכרוננו לפניו לטוב.

ועוד ענין גדול יש ביום הזה, והוא ענין השופר שנצטוינו בו, וזה כי סגולת השופר בתקיעתו למטה וכח שרשו למעלה היא לחזק הטוב ולכפות הרע. עכ”ל.

תמצית דבריו הקדושים – שג’ ענינים ישנם במהותו של יום ראש השנה – שכנגדם אנו אומרים את פסוקי מלכויות זכרונות שופרות.

א] ביום זה ישנו גילוי מיוחד של מלכות השי”ת – ולכן עלינו להתחזק ביום זה בהמלכת השי”ת – ועל כן אנו אומרים בתפילת המוסף את פסוקי המלכויות.

ב] ביום זה השי”ת מעמיד במשפט את כל יושבי ארץ – ועל כן אנו אומרים את פסוקי הזכרונות.

ג] ביום זה אנו מקיימים את מצות התקיעה בשופר – אשר הסגולה הפנימית של התקיעה בו היא לחזק הטוב ולכפות הרע – ועל כן אנו אומרים את פסוקי השופרות.

בהמשך דבריו מאריך הרמח”ל לבאר את ענין השופר ושייכותו המיוחדת ליום ראש השנה.

…ותראה שמאחר חטאו של אדם הראשון [אשר היה ביום ראש השנה] הנה נתערב הטוב ברע ונכבש תחתיו, ובזמן מתן התורה הנה יצא הטוב מתוך הרע ונתגבר ושלט, ואמנם לא הגיע עדין להיות הוא כובש את הרע תחתיו, אבל הגיע לצאת ממאסרו ולהתחזק בעצמו – ונשאר הרע נפרד ממנו עומד בפני עצמו, אך לעתיד לבא הנה ישתלם התיקון הזה – והטוב יכבוש את הרע לגמרי, ויהיה הטוב שולט לבדו.

ואמנם החיזוק הראשון שנעשה לטוב, נעשה על ידי השופר דמתן תורה, והוא ענין “קול השופר” וכו’, והשלמת התיקון לעתיד לבא שהטוב ינצח נצחון גמור, גם הוא יהיה על ידי השופר, והוא ענין “יתקע בשופר גדול” – ולפי שתיקון זה גמור מה שלא היה כמותו נקרא שופר גדול.

ואולם נצטוינו לתקוע בשופר בראש השנה, לחזק את התיקון העשוי כבר במתן תורה – ולהזמין העתיד להעשות לעתיד לבא – וכן כנגד זה נסדר הסדר בתפלה. לעורר אותו כראוי.

נמצאו כללי הענינים הראויים להתעורר ביום זה שלשה, והם: מלכיות, זכרונות ושופרות, והתיקון – עשרה פסוקים לכל אחד מהסדרים, כנגד עשרה מאמרות – והם הם סוד העשר ספירות. עכ”ל.

עוד כתב שם בענין תשליך …כי הנה בראש השנה מחדש האדון ברוך הוא מציאות כל הנמצאים – ומתכוין לקבוע הטוב שבהם שישאר לנצח ולדחות הרע שבהם עד שתטהר הבריאה ממנו – ותהיה ראויה ליאור באור פניו לנצח נצחים… עכ”ל.

אם נצרף את דברי הרמח”ל יחדיו – נוכל ללמוד מדבריו אור חדש על מהלך הימים של אלול – ראש השנה – יום הכיפורים וסוכות.

בספר “נפש החיים” שער א’ מאריך לבאר את ענין בריאת האדם – “בצלם אלקים” וז”ל שם.

…הכונה היא שכמו ששם אלקים מורה על כך שהקב”ה הוא המשפיע לכל הכוחות כולם ותלויים בידו לשנותם ולסדרם כרצונו ית’ – כך בדמיון זה ברא הוא ית’ את האדם והשליטו על רבי רבבות כוחות ועולמות עד אין מספר ומסרם בידו שיהא הוא המדבר ומנהיג אותם על פי כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב והן להפך ח”ו.

במעשיו הטובים הוא מוסיף כח באותם העולמות ומוריד שפע לכל הנבראים – ולהפך הוא הורס ומחריב וגורם לצמצום השפע ח”ו.

אמנם הבדל גדול יש בקומת האדם לפני חטא האדם הראשון למצבו לאחר שאכל מעץ הדעת טוב ורע. קודם החטא היה כלול רק מעולמות וכוחות הקדושה בלבד – אבל לאחר החטא התערבבו בו גם כוחות הטומאה והרע – ומאז נגרם במעשי האדם ערבוביא גדולה שמתהפכים מעשיו תמיד מרע לטוב ולהפך – וגם המעשים הטובים כמעט בלתי אפשרי שיהיו כל ימי חייו בשלמות גמורה בלא רע כלל.

לכן אומר ה”נפש החיים” שם – כשמכניסים את האדם למשפט לפניו ית”ש צריך חשבונות רבים לאין שיעור על כל הפרטים ופרטי פרטים של מעשיו דבוריו ומחשבותיו לאן היו נוטים. עכ”ד

עוד עולה מדברי הסה”ק – שמאז חטא אדה”ר זהו התפקיד העיקרי של האדם – לחזק את הטוב – לברר את הרע מהבריאה ולהביא את הבריאה לתיקונה השלם כאשר הרשעה כולה כעשן תכלה ויתגלה הטוב האמיתי שהוא יחוד השי”ת בשלמות – לטוב לנו כל הימים.

התפקיד הזה מוטל בעיקר על עם ישראל – בספר “דרך ה'” מבאר הרמח”ל – שמהות ההבדלה בין ישראל לאומות העולם היא בזה שעם ישראל שייכים במהותם ובשרשם למדרגת אדה”ר קודם החטא – בעוד שאומות העולם שייכים במהותם למדרגת אדם הראשון לאחר החטא – ואילו לא היה אדה”ר חוטא לא היתה מציאות של גויים בעולם.

וב”נפש החיים” מבאר – שהענין הזה של “בצלם אלקים – ברא את האדם” שמעשי האדם פועלים בעליונים אין זה אלא בעם ישראל ולא באומות העולם שמעשיהם אינם יכולים לפעול בעולמות העליונים כלל.

ומאחר שזו מדרגתם של עם ישראל – על כן הם הנושאים בעול תיקון העולם – והשבתו למדרגתו הראשונה של קודם החטא.

וכאשר עם ישראל הגיע לפסגת המעלה במעמד הר סיני – אכן הגיעו למצב של אדה”ר קודם החטא שפסקה זוהמתם ונפרד מהם הרע – אלא שבחטא העגל ירדו ממעלה זו – אמנם לא לגמרי כמו שיתבאר.

מדי שנה בראש השנה מחדש האדון ברוך הוא את המציאות של כל הנמצאים – המציאות הזאת מתחדשת על פי עבודתם של עם ישראל במשך השנה האחרונה בביעור הרע וחיזוק הטוב – ועל פי זה נקבע המשך העבודה בשנה הבאה עלינו לטובה.

נראה שמדברי הרמח”ל עולה – שמדי ראש השנה נעשה כעין סיכום של כלל העבודה שנעשתה עד עכשיו בדחית הרע וקביעת הטוב – גמר כל הבירור הזה הוא בחידוש הבריאה בראש השנה – שאז מחדש השי”ת את המציאות על פי עבודתנו בשנה שחלפה.

ראש השנה הוא היום שבו נברא אדם הראשון, הוא היום שבו חטא, גורש מגן עדן – ונענש הוא וזרעו שהתיקון השלם יגיע ע”י עמל ויגיעה במשך שית אלפי שנין – ועל כן ביום הזה בכל שנה העולם נבחן מחדש עד כמה הושלמה תכליתו – מה נותר לעשות – ואיך להוציא מן הכח אל הפועל את המשך התיקון – מתוך התחשבות בתפקידו של כל יחיד – והאופן שבו מילא את חובתו עד כה.

עוד משמע מדברי הרמח”ל – שהענין הזה נעשה על ידי תקיעת השופר.

מאחר וכוחו הפנימי העליון של השופר הוא לחזק הטוב ולכפות הרע – על כן נצטוינו לתקוע בו בראש השנה כדי שעל ידי תקיעת השופר יגלה השי”ת את מלכותו – ישפוט את העולם ויחדש את המציאות באופן של חיזוק הטוב וביעור הרע על פי תוצאות המשפט – ובזה יובן ענין התקיעה והתרועה.

בספר “גינת אגוז” לרבי יוסף ג’יקטיליא כתב – …תקיעה הוא מלשון תקועה – כלומר מלשון חוזק וקיום והתמדת היתד התקועה במקום נאמן – להיות מעשינו הטובים וקיום מצוותיו שאנו מקיימים נזכרין לעד ועומדים תקועים כמסמרות נטועים…

ומאידך בענין התרועה מובא בזוה”ק פרשת פנחס [רלא:] – שהיא מלשון “תרועם בשבט ברזל” – דהיינו לשון שבירה.

לפי דברי הרמח”ל – שכוח השופר הוא חיזוק הטוב ודחית הרע – נמצא שהתקיעה מכוונת כנגד חיזוק הטוב – והתרועה כנגד שבירת הרע.

בטור בתחילת הלכות ראש השנה [סי’ תקפ”א] נאמר. תניא בפרקי רבי אליעזר בראש חודש אלול אמר הקב”ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה – והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר שנאמר “עלה אלקים בתרועה וגו’ – לכן התקינו חכמינו ז”ל שיהיו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר “אם יתקע שופר בעיר – ועם לא יחרדו” וכדי לערבב השטן.

מדברי הטור משמע בפשטות – שאותה תקיעת שופר שתקעו במחנה ישראל בזמן שמשה עלה למרום אינה אלא דוגמא – דהיינו, ממה שתקעו אז בשופר למנוע עבודה זרה – למדו חז”ל לתקן תקיעה בחודש אלול כדי לעורר את ישראל לחזור בתשובה.

ואולם כאשר המ”ב מביא את הדברים הוא מסיים – שמפני שבאלו הימים עלה משה למרום – על כן אלו ימי רצון – ומשמע שמנהגנו לתקוע בימים אלו הוא בדומה לאותה תקיעה שתקעו כאשר עלה משה למרום בכדי לכפר על חטא העגל – שתכליתה היתה בכדי שלא יחזרו על חטא העגל ח”ו.

לפי מה שהתבאר לעיל – יום הדין של ראש השנה קשור עם חטאו של אדם הראשון שהיה באותו היום – והדין של ראש השנה הוא עד כמה כבר תוקן החטא הזה ומה עוד נותר לתקן.

התקיעה של חודש אלול מזכירה את התקיעה שבאה להציל מעגל נוסף – מפני שחטא העגל היה זה שהוריד את עם ישראל ממדרגת אדם הראשון קודם החטא – וזו ההכנה לדין של ראש השנה לבדוק את עצמנו עד כמה אנחנו בדרך לשוב לשם למדרגה המקורית של עם ישראל – מדרגת אדה”ר קודם החטא.

מועדי חודש תשרי – ותיקון חטא אדה”ר

את הקשר של עבודת הימים הללו לתיקון חטא אדם הראשון וחטא העגל מוצאים לא רק בתקיעה של חודש אלול – אלא גם בכל מועדי חודש תשרי וכמו שיבואר.

טעם הדבר הוא – שהואיל וכפי שהתבאר, הדין בראש השנה הוא על מצבנו ביחס למדרגה של אדם הראשון קודם החטא שאליה חותרת כל הבריאה בתהליך תיקונה – על כן קשורים מועדי חודש תשרי בתיקון חטא אדם הראשון – וכמו כן בתיקון חטא העגל אשר הוא גרם לעם ישראל לרדת ממדרגת אדה”ר קודם החטא – אחרי שכבר הגיעו אליה במתן תורה.

ראש השנה – הוא היום שבו חטא אדם הראשון – ובו ביום נגזר עליו שאופן התיקון של חטאו ותוצאותיו יהיה על ידי עבודת הדורות במשך השית אלפי שנין – ועל כן ביום זה מדי שנה נידון העולם עד כמה הושלמה המטרה הזו. [ובמאמר “שופר כיון דלזכרון הוא כלפנים דמי” – התבאר הקשר בין תקיעת השופר ובין תיקון חטא אדה”ר]

יום הכיפורים – במתן תורה חזר עם ישראל למדרגת אדה”ר קודם החטא ובחטא העגל אבדו מדרגה זו – יום כיפור הוא היום שבו התכפר לעם ישראל חטא העגל – ובו קבלו לוחות שניות.

חג הסוכות – מבאר הגר”א – נקבע בתאריך ט”ו תשרי מפני שבו חזרו ענני הכבוד אשר הסתלקו מכלל ישראל בעקבות חטא העגל – ובו התחילה הקמת המשכן אשר בא לכפר על חטא העגל.

יום הכיפורים וקודש הקדשים

ויש להרחיב במהלך הדברים.

הנה היום היחידי בשנה שבו הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים – לעבוד את עבודת היום בקודש הקדשים הוא יום הכיפורים – וצריך להבין מהי השייכות המיוחדת של עבודת יום הכיפורים – לקדושת קודש הקדשים.

שורש קדושת יום הכיפורים והיותו יום כפרה וסליחה לישראל – קשור בכפרת חטא העגל – אשר נשלמה ביום זה שבו קיבל משה רבינו את הלוחות השניות.

חז”ל הקדושים למדו אותנו שבחטא אדם הראשון הטיל הנחש בחוה זוהמא – שהיא כמו שביארו הקדמונים בלבול האמונה הזכה והטהורה – המהרש”א מביא שנחלקו הכלבו והמורה נבוכים האם הבלבול הזה הוא על ידי דמיונות או על ידי ספקות ר”ל.

ומבואר בכמה מקומות בש”ס [שבת קמו. – ע”ז כב: – קידושין פב.] שבמעמד הר סיני שבו התעלו ישראל למעלת אדם הראשון קודם החטא פסקה זוהמתן – ואילו עובדי כוכבים שלא היו בהר סיני לא פסקה זוהמתן.

בקונטרס “מאמר ציון” להגאון רבי אליהו סופר שליט”א שואל – שמצד אחד בגמרא שם משמע שישראל פסקה זוהמתן – גם אחרי חטא העגל וכך מבואר במקום אחד בזוה”ק [ח”ג – יד:] אבל מאידך בכמה מקומות בזוה”ק וכן בספר “נפש החיים” – מובא שבחטא העגל חזרה הזוהמא לישראל – והדבר צריך ביאור.

ומיישב בקונטרס הנ”ל – שאמנם אחרי חטא העגל חזרה הזוהמא אף לישראל – אבל לא כמו לפני מתן תורה, כי במעמד הר סיני זכו ישראל למעלה גדולה שלא הפסידו אותה בחטא העגל ואף שחזרה הזוהמא בחיצוניות – אבל נשארה נקודה פנימית זכה – שזכו לה ישראל במעמד הר סיני – אשר לא נפגמה במעשה העגל – ונקודה זו היא הרצון הפנימי – שיש בכל אחד מישראל לעשות רצון ה’ – אף כאשר יש בו חטא.

ובזה מבאר את תפילת ר’ אלכסנדרי בגמ’ ברכות יז. – רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב – שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם – ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.

מבואר בתיקו”ז [תי’ סט – קט”ו:] שהשאור שבעיסה הוא הוא הזוהמא – יוצא אם כן מדברי ר’ אלכסנדרי – שגם אחרי חטא העגל ישנו הרצון הפנימי לעשות רצונו ית’ וזוהמת הנחש – השאור שבעיסה אינם אלא דבר חיצוני המעכב לעשות רצון ה’. עד כאן מדברי הקונטרס הנ”ל.

על פי דבריו הנפלאים יש לומר – ששורש הכפרה לעם ישראל על חטא העגל נובע מעובדה זו שבפנימיותם באמת נשארו במעלה של מתן תורה – מעלת אדם הראשון קודם החטא ומכח הפנימיות הטהורה – נתכפר להם גם מה שפגמו בחיצוניות.

ומעתה יש לומר שזהו גם מהלך הכפרה של יום הכיפורים – מידי שנה ביום זה מתגלה הרצון הפנימי של עם ישראל שהוא “רצוננו לעשות רצונך” – ומכח הפנימיות הטהורה הזו – מתכפרת להם לישראל גם החיצונית אשר נפגמה בחטא.

בזה יש לבאר את השייכות שבין יום הכיפורים – לכניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים.

התבאר עד כה שיש בעם ישראל ב’ מדרגות של קדושה – מצד אחד פנימיות טהורה שזכו לה במתן תורה כאשר חזרו למדרגת אדם הראשון קודם החטא – ומצד שני החיצוניות נפגמה בגלל חטא העגל.

המלבי”ם בריש פרשת תרומה כתב – שמציאות קדושת המשכן היא מצירוף הקדושה השוכנת בלבבות ישראל כולם יחד – ה”ושכנתי בתוכו” של המשכן – הוא תולדה של ה”ושכנתי בתוכו” של כל אחד ואחד מישראל כאשר אותם חלקי השראת השכינה שבלב כל אחד ואחד מתחברים למציאות אחת.

כיון שכך יש לומר שאותם ב’ מדרגות של כלל ישראל – מופיעות גם בקדושת המשכן.

במשכן היו ב’ מדרגות של קדושה, בביאור מדרגת קודש הקדשים – כתב השל”ה הקדוש, בהקדמה לספר ויקרא – שבית קודש הקדשים הוא מקום ששרתה בו קדושה במדרגה של אדם הראשון קודם החטא.

לפי זה יש לומר שהקודש החיצוני הוא מקביל למדרגת ישראל אחרי חטא העגל – שאז ירדו ממדרגת אדם הראשון קודם החטא – ואילו קדושת קודש הקדשים היא תולדה של אותה פנימיות טהורה שזכו לה ישראל במעמד הר סיני ואשר לא אבדה גם אחרי חטא העגל – ובפרט שהמשכן בא לכפר על חטא העגל

הוא אשר כתב השל”ה שקדושת קודש הקדשים היא במדרגת אדם הראשון קודם החטא – כי זו המדרגה שזכו בה ישראל במעמד הר סיני – ואשר בפנימיות רצונם לא ירדו ממנה גם אחרי חטא העגל.

מעתה יובן מדוע עיקר עבודת יום הכיפורים הוא – בכניסת הכהן הגדול לבית קודש הקדשים.

לפי מה שהתבאר – שורש הכפרה של חטא העגל היה מכך שבפנימיותם לא נפלו מהמדרגה שזכו לה במתן תורה – ואם כן יש לומר שמאחר ושורש הכפרה של יום הכיפורים נובע מהכפרה על חטא העגל ביום זה – על כן מהלך הכפרה של יום הכיפורים בדומה לכפרת חטא העגל הוא – על ידי הכניסה לקודש הקדשים – שהוא אותו מקום שקדושתו נובעת מאותה פנימיות טהורה – אשר ממנה שורש הכפרה של חטא העגל – בהתגלות מעלתם הפנימית של כלל ישראל שאינה דבוקה בחטא – נמחלים עונותיהם בכח קדושת יום הכיפורים.

ב’ השעירים – ב’ הבחינות – ענין עוזא ועזאל

על פי האמור יש לבאר את דברי הילק”ש [בראשית אות מ”ד] שם נאמר כך.

שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל א”ל כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב”ה מתעצב – מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו – רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך “מה אנוש כי תזכרנו” אמר להם – ועולם מה יהא עליו אמרו לו – רבונו של עולם היינו מסתפקים בו.

אמר להם גלוי וידוע לפני אם אתם שרויים בארץ היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם, אמרו לו – תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך, אמר להם – רדו ותדורו עמהן מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן.

שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים וארץ – ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה – עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עברה בבגדי צבעונין של נשים – ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכיפורים – איל אחד לה’ שיכפר על ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עוונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה.

וצריך ביאור מהו ההבדל בין השעיר לה’ שהוא מכפר על ישראל – ובין השעיר לעזאזל שהוא סובל עוונותיהם של ישראל.

בגמ’ יומא סז: בענין השעיר הנשלח לעזאזל – תנא דבי רבי ישמעאל עזאזל – שמכפר על מעשי עוזא ועזאל.

וברש”י- עוזא ועזאל, מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר “ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו’.

וצ”ב, כיון שסוף דבר לפי רש”י כונת רבי ישמעאל היא לומר שהשעיר לעזאזל מכפר על חטא של עריות – לשם מה צריך להזכיר כאן את עוזא ועזאל שאף הם נכשלו בכך – וכי מה זה שייך לכפרת השעיר והרי אין הכונה שמכפר על מה שהם עשו – אלא על כל מה שהוא דוגמת מעשיהם – ואם כן מה באה דוגמא זו ללמדנו?

ובפשוטו יש לומר על פי המשמעות של דברי הילק”ש – שעזאל עדיין עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עברה ואולי לכן חטא עריות קרוי על שמו – אבל יתכן לבאר יותר.

השעיר שעלה בגורל לה’ מכפר על ישראל על ידי הכנסתו לפני ולפנים – שם בהתגלות הפנימיות מתברר שאין לישראל שייכות פנימית עם החטא ובפנימיותם טהורים הם וכמשל המובא בחז”ל על השעיר והקרח שנכנסו לגורן – שבו נמשלו ישראל לקרח המוריד את הקש מראשו בנקל כיון שאיננו נתפס בו – מפני שהעברות אינן שייכות לפנימיותן של ישראל

ברם סוף סוף ישנו מעשה העברה החיצוני ועליו נאמר שהשעיר החיצוני סובל עוונותיהם של ישראל – סובל היינו מעמיד את החטא במצב שאפשר לסבול אותו – ויתכן שזה נהיה על ידי הזכרת מעשה עוזא ועזאל שהיו מלאכים בשמי רום שרצו לקדש שם שמים ואע”פ כן כשירדו לארץ חטאו ונתקלקלו – שעל ידי זה נחלשת כל התביעה כנגד ישראל – כאשר מתברר מכח מעשה עוזא ועזאל קושי הנסיון.

ובזה יש ליישב לשון המדרש.

השעיר שעלה בגורל לה’ מביא לכך שה’ מכפר על ישראל וזה על ידי התגלות הפנימיות הטהורה של כלל ישראל שאין בה שייכות לחטא – אבל השעיר שעלה בגורל לעזאזל מביא לכך שה’ יסבול עוונותיהם של ישראל דהיינו שלא יענשו על מעשה החטא החיצוני.

[ויתכן לומר עוד שעל ידי זה גם יש תיקון לחטאם של עוזא ועזאל כי נעשה חטאם כלי לכפרתם של ישראל – ועל פי זה יש אולי לישב הערת המהרש”א כאן שלא הזכירו את שמחזאי – כי שמחזאי חזר בתשובה כמבואר בילק”ש לעיל – ורק עוזא ועזאל הוצרכו לכפרה ותיקון זה]

תיקון חטא לה”ר – בקטורת של יוה”כ

והנה בספר שמירת הלשון [ח”ב פ”ה] כתב הח”ח …והתבונן עוד אחי בזה שאף שפעם אחת בשנה הותר לכהן גדול להכנס לפני ולפנים – לא הותר לו כן אם בענן הקטורת להסיר עון לשון הרע – ובלא זה חייב מיתה ורק אח”כ הזאת הדם – הרי דעון זה מעכב כל הכפרה דעבודת פנים ד”חוקה” כתיב בהו כידוע.

וצריך להבין מדוע יש צורך בתיקון חטא לשון הרע – בכפרת יום הכיפורים.

על פי מה שהתבאר יש לומר – שהואיל וכפרת יום הכיפורים תלויה בקדושת קודש הקדשים – וקדושת קודש הקדשים היא במדרגת אדם הראשון קודם החטא – על כן כדי לקבל את הכפרה בשלמותה יש צורך לתקן את חטא לשון הרע – כי שרשו של חטא לשון הרע הוא בנחש הקדמוני – שעל ידי הלשון הרע שדיבר נגרם חטא אדם הראשון – ואם כן יתכן לומר שכל חטא של לשון הרע הוא מעורר מחדש את חטא אדם הראשון – על כן כדי להיות שייכים למדרגה האמיתית של עם ישראל שהיא מדרגת אדם הראשון קודם החטא שמכוחה באה כפרת יום הכיפורים – צריך לפני כן לתקן את הפגם של חטא לשון הרע.

ובזה יבואר הטעם שבקרבן מצורע מזים מהשמן שבע פעמים כנגד קודש הקדשים כמו שהביא הח”ח שם – שהואיל וצרעת באה על חטא לשון הרע – על כדי לתקן את הפגם של חטא הלשון הרע שהוא קשור בחטא אדם הראשון – יש לעורר את מעלת קודש הקדשים שהיא במדרגת אדם הראשון קודם החטא.

מצות סוכה – הגנה מיצר של לה”ר

והנה בספר “קול אליהו” הובאו דברי הגר”א – שמצות סוכה באה להגן מהיצר של לשון הרע [והוסיף שם שעל כן יש במילה סוכה ארבע אותיות מארבע מוצאי האותיות – חוץ מאותיות הלשון לרמוז על שמירת הלשון שע”י מצות סוכה]

לפי מה שהתבאר הקשר שבין תיקון חטא לשון הרע לכפרת יום הכיפורים – יתכן לבאר על ידי זה את הטעם – מדוע נתן לנו השי”ת מיד אחרי יום הכיפורים – את מצות סוכה המגינה מיצר של לשון הרע.

שמעתי בביאור פנימיות מצות הסוכה – שעל ידה אנו זוכים לשמירה על כל האוצרות שקבלנו מכח הכפרה של יום הכיפורים.

מאחר וכפי שהתבאר – כפרת יום הכיפורים תלויה בשמירת הלשון – על כן נתן לנו השי”ת מיד לאחר יום הכיפורים את מצות הסוכה אשר בה כח השמירה מיצר של לשון הרע – כדי שעל ידי זה נשאר דבקים במעלת אדם הראשון קודם החטא – שמכוחה באה כפרת יום הכיפורים.

והנה מובא בשעה”כ – שחג הסוכות הוא כנגד מצות זכירת מחיית עמלק שהרי נאמר בעמלק – “ויזנב בך כל הנחשלים אחריך” – ופירשו חז”ל שלא היתה שליטה לעמלק אלא באותם שפלטן הענן מחמת חטאן – נמצא שבתוך ענני הכבוד לא היתה שליטה לעמלק – על כן מצות סוכה שהיא כנגד ענני כבוד – היא כנגד מצות מחיית עמלק – ע”כ תוכן דברי שעה”כ.

בגמ’ חולין קלט: אמרו המן מן התורה מנין – שנאמר “המן העץ” וכתב המהרש”א …ואמר המן העץ במעשה הנחש והוא – לפי שהיה הוא גזע צפעוני מעשו ועמלק אשר כוחם נחש הקדמוני עכ”ל.

ובחידושי אגדות מהמהר”ם שי”ף [המובאים בסוף מסכת חולין] כתב רמז לכך מהפסוק “משורש נחש – יצא צפע” – צפע בגי’ עמלק.

על פי דבריהם יבואר מה שאמרו חז”ל במסכת מגילה על כוחו של המן בלשון הרע – “לית דידע לישנא בישא כהמן” – כיון ששורש לשון הרע אף הוא בנחש הקדמוני – על כן אין בעלי לשון הרע כזרע עמלק ימח שמו וזכרו שהם משורש הנחש כמו שהתבאר.

מעתה יש לומר שדברי האריז”ל בשעה”כ ודברי הגר”א הן בענין ההגנה של הסוכה מלה”ר – והן בענין חזרת ענני הכבוד משלימים זה לזה.

בהמשך למחילת יום הכיפורים ששרשה במדרגה הפנימית של כלל ישראל כפי שהיו קודם חטא העגל – מדרגת אדה”ר קודם החטא – נכנסים כלל ישראל לסוכה שהיא זכר לענני כבוד – הזמן שבו נקבע חג הסוכות הוא הזמן שחזרו ענני הכבוד – אחרי כפרת חטא העגל וכמו שכתב הגר”א.

בענני הכבוד ישנה הגנה מכוחו של עמלק כמו שנכתב בשעה”כ – והגנה מהיצר של לשון הרע כמו שכתב הגר”א.

שורש עמלק הוא בנחש הקדמוני שהוא גם שורש הפגם של לשון הרע – ועל כן בתוך הסוכה אנו מוגנים משניהם, מפני שבתוכה, אחרי מחילת יום הכיפורים – אנו מופקעים מתולדות הנחש – וקרובים יותר למדרגה של אדם הראשון קודם החטא,

חג הסוכות – ותיקון חטא אדה”ר

בזה יובן מדוע – מיד אחרי יום הכיפורים נצטוינו בחג הסוכות ליטול אתרוג.

לדיעה אחת בגמרא העץ שממנו אכל אדם הראשון היה אתרוג – לפי זה יש לומר שנטילת האתרוג רומזת לכך שעל ידי יום הכיפורים זוכה עם ישראל לתיקון חטא העגל – ולחזרה למעלת אדם הראשון קודם החטא.

ויש לבאר טעם נוסף הקושר את נטילת האתרוג בחג הסוכות לתיקון חטא העגל.

ביוה”כ נתכפר לבני ישראל חטא העגל, ומאחר ובחטא העגל אבדו את הכתרים שקבלו כאשר אמרו “נעשה ונשמע” כמבואר בגמ’ בשבת פח. – אם כן מוכרח שחטא העגל הוא הפך המעלה של “נעשה ונשמע” ולכן אחרי יו”כ שהתכפר חטא העגל נוטלים את האתרוג הרומז שחזרו למעלת “נעשה ונשמע” – כמו שהתבאר במאמר “דידן נצח”.

והטעם מדוע חטא העגל הוא ההפך ממעלת “נעשה ונשמע” – י”ל עפ”י המבואר ב”בית הלוי” שחטא העגל היה מה שהלכו אחרי שכלם בעבודת השי”ת, שחשבו שע”י מעשה העגל יורידו שכינה וכו’ וכמו שבאמת היה במעשה המשכן ששרתה השכינה על כלים מזהב – אבל כיון שלא נצטוו בזה היה בזה ההפך ממעלת “נעשה ונשמע” שענינה ההתבטלות לרצון השי”ת בלא להבין דבר – ולכן בחטא העגל אבדו את הכתרים של “נעשה ונשמע” – מעתה יש לומר שהואיל וביו”הכ נתכפר להם חטא זה – שבו למעלת “נעשה ונשמע” – ועל כן נוטלים מיד אחרי יום כיפור את האתרוג הרומז למעלה זו.

ויתכן לומר עוד שדוקא אחרי ר”ה ויוה”כ, שבהם האדם מתעורר לעבוד את השי”ת, הוא עלול ביותר להגיע למצב שדוקא מתוך התשובה לעבודת השי”ת יבא לעשות כל מיני מעשים שדעתו ושכלו יחשבו שכן רצון השי”ת ולא כן צוה ה’, על כן נצטוינו ביחוד ליטול האתרוג הרומז למעלת “נעשה ונשמע” לכוין את ההתעוררות למקומה הנכון להיות כל מעשינו אך רק כציווי השי”ת ולבטל דעתנו ושכלנו אל מצוותיו.

נמצא שבחג הסוכות שבו עם ישראל מגיע אל השלמות שלו אחרי המחילה של יום הכיפורים – אנחנו מתקנים את חטא העגל שנעשה ע”י הערב רב – מוגנים ע”י הסוכה מעמלק ומלשון הרע שהוא הכח המתיחס אליו – ונוטלים את האתרוג הרומז לתיקון החטא של אדה”ר לפי המהלך הראשון – ולתיקון חטא העגל לפי המהלך השני.

[הגר”א בשם הזוה”ק כתב שיש חמש מיני ערב רב ואחד מהם הוא עמלקים – נמצא שעמלק וערב רב הם אחד, וכן כתב שערב רב בגימ’ דעת כי שרשם בעץ הדעת טוב ורע – ולכן ערב רב לשון ערבוב של טוב ורע – כי הם מתערבים בתוך עם ישראל ועמלק אף הוא שרשו בנחש הקדמוני שגרם לחטא הזה כמו שהתבאר].

ויש להעיר כאן עוד מדברי חז”ל שהביא רש”י על הפסוק “ודי זהב”- רוב זהב שהשפעת להם הוא אשר גרם להם לעשות את העגל – מועד חג הסוכות שהוא המועד הנסמך לכפרת חטא העגל ביום הכיפורים – מצותו היא הסוכה אשר באה לתת בזמן האסיף את היחס הנכון לרכוש וממון.

ולפי כל האמור נראה שחג הסוכות הוא השייך ליציאת מצרים המושלמת – דהיינו, ביציאת מצרים היה חסרון מה שהתלוו אליהם הערב רב שעלו אתם ממצרים – נמצא שאע”פ שיצאו ממצרים – אבל מעט ממצרים יצאה אתם והתערבה בתוכם וגרמה לחטא העגל.

לאחר כפרת חטא העגל ביום הכיפורים חזרו ענני הכבוד אשר לערב רב לא היתה הזכות להכנס לתוכם כמו שכתב החיד”א – נמצא שבחג הסוכות בו נצטוינו לשבת בסוכה זכר לענני הכבוד – אנחנו שמחים במצב המושלם של יציאת מצרים – שאיננו מחוברים אל הערב רב.

לפי מה שהתבאר – יש לבאר הטעם שבחג הסוכות מקריבים פרים שמתמעטים והולכים כנגד אומות העולם.

הרמח”ל בספר “דרך ה'” כתב – שאומות העולם הם כולם במדרגת אדם הראשון לאחר החטא ורק עם ישראל שייך בשרשו למעלת אדם הראשון קודם החטא – ועל כן כאשר עם ישראל בחג הסוכות אחרי המחילה של יום הכיפורים מתקרב למעלתו הראשונה – הוא מנצח את כל אומות העולם שאינם במדרגה זו, והם מתמעטים והולכים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

מועדי חודש תשרי – הפך ביטול תורה ופריקת עול

ויתכן להוסיף ולבאר מהלך פנימי לאורך מועדי חודש תשרי – המבאר יותר את הקשר עם תיקון חטא העגל.

הגר”א ב”אבן שלמה” כתב שנקודת הרע של הערב רב שהם עשו את העגל הוא – ביטול תורה ופריקת עול- ושמעתי שביטול תורה אין הכונה רק ביטול הלימוד של התורה אלא ביטול התורה בכלל.

והנה שבט לוי הם שלא השתתפו בחטא העגל ונלחמו אז בערב רב כמו שנאמר בברכת שבט לוי בפרשת “וזאת הברכה” – “האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע” – ומפרש רש”י שם שהכונה היא לזמן של חטא העגל כאשר משה רבינו קרא “מי לה’ אלי” – נאספו כל בני לוי שאחד מהם לא חטא והרגו אף מקרוביהם שלא היו משבט לוי – שחטאו בעגל.

ונראה שמוצאים בשבט לוי ב’ ענינים – שהם הפכיים לאותם ב’ נקודות הרע של הערב רב.

מול “ביטול התורה” של הערב רב – שבט לוי מבטלים את עניני העולם הזה – אין להם חלק בארץ וה’ הוא נחלתם וכאשר רצון ה’ עומד מנגד – אינם מתחשבים אפילו ברגשות משפחה.

ומול ה”פריקת עול” של הערב רב – פורקים מעליהם שבט לוי את עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם – כמו שמבואר ברמב”ם סוף הלכות שמיטה ויובלות [פרק י”ג הלכה י”ג].

…ולא שבט לוי בלבד – אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו – להבדל לעמוד לפני ה’ לשרתו ולעבדו לדעה את ה’ – והלך ישר כמו שעשהו האלקים – ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם – הרי זה נתקדש קדש קדשים – ויהיה ה’ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים – ויזכה לו בעוה”ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים. עכ”ל הרמב”ם.

ונראה שבדברי הרמב”ם שם נרמז – ששבט לוי מדרגתו היא שהוא קרוב יותר למעלה היסודית של עם ישראל שהיא המעלה של אדם הראשון קודם החטא.

לשון הרמב”ם – “והלך ישר כמו שעשהו האלקים – ופרק מעליו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם” – רומז לפסוק בקהלת “עשה האלקים את האדם ישר – והמה בקשו חשבונות רבים” אשר נתפרש בראשונים על אדם הראשון שקודם החטא בהיותו לבדו היה ישר – וכאשר הצטרפה אליו חוה “והמה” בקש חשבונות רבים.

כיון שהרמב”ם מגדיר שמי שהלך ישר כאשר עשהו האלוקים – הוא השייך לשבט לוי – אם כן רמז לנו הרמב”ם בזה שמעלת שבט לוי היא שהם קרובים יותר למעלה של אדם הראשון קודם החטא – אשר הלך ישר כאשר עשהו האלוקים.

בפרשת פרה אדומה שהיא המצוה שבאה לתיקון חטא העגל – כמו שמביא רש”י – תבא האם ותקנח צואת בנה נאמר “זאת התורה אדם כי ימות באהל” – ודרשו חז”ל בגמ’ שבת אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה – וצריך להבין מה הקשר בין ענין זה של מסירות נפש לתורה – לפרשה של פרה אדומה.

ויתכן לבאר שהואיל ומצות פרה אדומה היא תיקון לחטא העגל שנעשה על ידי הערב רב – ומאחר ונקודת הרע של הערב רב היא ביטול תורה ופריקת עול כמו שכתב הגר”א – על כן בפרשת פרה אדומה מוצאים את ענין “ממית עצמו עליה” – שזה עמל התורה מתוך ביטול עולם הזה – הפך ביטול תורה של הערב רב.

וכמו כן יתכן לומר שההלכה של “אשר לא עלה עליה עול” – באה לרמוז שחלק מהתיקון לחטא העגל שנעשה על ידי הערב רב אשר הם שייכים לפריקת עול – הוא על ידי מהלך נגדי של פריקת עול החשבונות הרבים.

יוצא אם כן שהן בענינו של שבט לוי אשר הם העומדים כנגד הערב רב שעל ידם נעשה חטא העגל – והן במצות פרה אדומה אשר באה לתקן את חטא העגל – מוצאים שהיסודות ההפכיים לערב רב אשר נקודת הרע שלהם היא ביטול תורה ופריקת עול כמו שכתב הגר”א – הם א] ביטול עניני העולם הזה ב] פריקת עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם – וקבלת עול מלכות שמים – ונראה שב’ הענינים הללו מופיעים במועדי חודש תשרי.

המועד של ראש השנה ענינו הכרה במלכות ה’ וקבלת עול מלכותו – ויום הכיפורים הוא זמן של קבלת עול מלכות שמים בפועל בקיום המצות ותיקון המעשים – נמצא שראש השנה ויום הכיפורים הם מועדים של קבלת מלכות שמים – הפך פריקת עול.

ומאידך מועד חג הסוכות – קרוי על שם מצות סוכה שענינה ביטול עניני העולם הזה המרחיקים את האדם מבוראו – והתייחסות לעולם הזה כאל דירת ארעי.

והקשר בין הדברים הוא – שהיות והדין בראש השנה סובב סביב מצבנו בתיקון חטא אדם הראשון – על כן עלינו להזהר בימי הדין ולהשריש בנפשנו את אותן תכונות שהן הפכיות לתכונות הערב רב אשר על ידם נעשה העגל – שעל ידו נפלו כלל ישראל ממדרגת אדם הראשון קודם החטא.

ולכך ר”ה ויום הכיפורים – שייכים לתיקון המידה של פריקת עול על ידי קבלת עול מלכות שמים – וחג הסוכות שייך לביטול עניני העולם הזה – שהיא העומדת מול המידה של ביטול תורה.

ויוטעמו בזה דברי החיד”א [בספר “ראש דוד” פרשת אמור] בשם הרב החסיד מהר”י חבילייו זצ”ל שלכן נצטוו ישראל בחג הסוכות לעשות זכר לענני הכבוד ולא זכר למן, ובאר כי בענני הכבוד היו מסוימים ישראל לבדם, כי דוקא ישראל היו מוקפי ענן ולא הערב רב שמחוץ לענן יחנו, עכ”ד. ולפי האמור, אכן יש לחג הסוכות שייכות מיוחדת להבדלה מהערב רב.

על ידי תיקון המידות השייכות לערב רב – אנו חוזרים בבחינה מסויימת למצבנו קודם חטא העגל – שאז היו כלל ישראל במדרגת אדם הראשון קודם החטא – ומצב זה הוא סיבה לזכות בדין של חודש תשרי שבו אנו נידונים על מצבנו ביחס למדרגת אדם הראשון קודם החטא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *