האומר לחבירו איני יודע אם גנבתי ממך פטור מלשלם אפילו מדיני שמים, מפני שלא היה חזקת חיוב. למה, הרי אם לפי האמת הוא כן גנב הוא יענש על זה ומה איכפת לנו שהוא לא זוכר?
תשובה:
שלום רב,
אם הנגנב טוען בברי שהוא גנב והוא אינו יודע הרי הוא חייב לצאת ידי שמים, גם במקרה זה החיוב בדיני שמים אינו בוודאות, אלא על הצד שהוא גנב ייענש בדיני שמים, ולכן נדרש ממנו לשלם כדי שלא להיענש.
במקרה שגם הנגנב אינו יודע, ההלכה אינה מחייבת את האדם לחשוש שאולי גנב כשאין בסיס עובדתי להניח שעשה כן, שהרי אין לדבר סוף, ולכן אינו חייב לשלם לצאת ידי שמים. אבל אם בשמים יודעים שהוא גנב במזיד ודאי שייענש. כמובן עונש יותר קל, רק על מעשה הגניבה שנעשתה בכוונה ולא על כך שנמנע מלשלם, שהרי ההלכה לא דרשה זאת ממנו.
מקורות:
שו"ע חו"מ סי' עה סעיפים ט-י, ועיין שו"ת עטרת חכמים חו"מ סי' ז שאף בברי ושמא החיוב לצאת ידי שמים היא רק לפי הצד שבשמים יודעים שהוא חייב והעונש הוא על שבפשיעותו שכח את החוב.
בעניין אמר איני יודע אם גזלתיך
לפי מה שהסברתם שאם אכן הוא באמת גנב במזיד הוא ייענש רק עונש יותר קל דהיינו רק על הגניבה ולא על זה שהוא לא החזיר יוצא שאם רוצה לצאת יד"ש צריך לשלם וזה דלא כפסק השו"ע שכתב האומר לחברו איני יודע אם גזלתיך פטור ואין צריך לשלם אפי' לצאת יד"ש
הסברנו שהתורה לא חייבה אדם לשלם מחמת הספק כשאין יסוד מספיק להסתפק, ולכן אין חיוב לשלם אם אין התובע טוען ברי. אבל גם אם אין התובע טוען ברי אין הגזלן מובטח שלא ייענש.
גדר חיוב לצאת ידי שמים הוא שבשמים ייתבע על שלא שילם מה שהיה מוטל עליו לשלם, וכשפטור מדיני שמים לא ייענש על שלא שילם, אבל ברור שאם אדם גזל לא יתכפר לו על הגזילה אם לא ישלם או יפייס את הנגזל למחול לו.
השאר תגובה