בני בן 12.5 שיהיה בריא, ילדותי, קטנוני, עקשן, בעלי רכש לו תפילין לפני גיל 13 על מנת שיתמיד אבל הוא בהתחלה התלהב אחרכך הוא לא רצה להמשיך כך לגבי תפילה בבית כנסת ואפילו בבית זה משעמם אותו, לא מוכן להתפלל עם השפתיים אלא עם העיניים בלבד, לא אומר אמן לקדיש וכו', מה עלינו לעשות איתו? להעניש? הסברנו לו שאם הוא יתפלל ויתנהג כמו שאנחנו מצפים ממנו הוא יקבל בתמורה המון דברים אבל שום דבר לא מעניין אותו חוץ ממחשב וטלויזיה אין לו רצון גם בבית הספר היו לו בעיות בתפילה, מפונק.
תשובה:
שלום וברכה.
אני מבין היטב את תסכולך לראות את בנך מתבגר ולא מתעניין בדברים שבקדושה, אכן קשה מאד.
אך עם כל זאת עלינו לדעת כי בעונשים ודאי שלא נצליח ואפילו לא בפרסים והפתעות. משום שכל החיבור לתפילה נעשה מתוך חיבור לקדושה ולמצוות ואם אין חיבור בגיל הזה קשה מאד למצוא את הדרך ליצור את החיבור בפרט שישנם כ"כ הרבה דברים שמעניינים אותו הרבה יותר וסוחפים יותר.
אך כאן המקום שלנו ההורים.
ואסביר את כוונתי, ידוע שהעיקר בעבודת החינוך היא הדוגמא האישית שאנחנו כהורים מעניקים לילדנו, וכך כבר הסביר השרף מקוצק את מה שנאמר בפרשיות קריאת שמע – "ושננתם לבנך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" ולכאורה אם מדובר באדם שיושב ומשנן עם בנו היה על הפסוק לומר בשבתכם בביתכם ובלכתכם בדרך, ומדוע כתב בלשון יחיד, ענה על כך השרף מקוצק זצוק"ל שאם האב ישב וילמד בבית ובדרך הרי שגם בנו ילמד מדרכיו וגם הוא ילמד, ובעצם בכך הוא יקיים את מאמר הכתוב ושננתם לבנך.
וכאן אני רוצה להוסיף מעשה שהיה בארצות הברית בתקופת מלחמת העולם השנייה תקופה בה יהודים שומרי שבת פוטרו ממשרותיהם ואפילו הבזויות ביותר, משום שכל המשק גם המפעלים שהיו שייכים ליהודים לא הסכימו שלא להעסיק יהודים בשבת, ההתמודדות הייתה לא פשוטה ומשפחות רבות אכן סרו מהדרך מתוך הצורך לפרנס את המשפחה ולו במינימום ההכרחי. אך סיפר הגאון מרן רבי משה פיינשטיין זצוק"ל בעל מחבר ספר אגרות משה על שתי משפחות שאבי המשפחה פוטר וניסה שוב ושוב פוטר אך הם בעקשנות יהודית לא הסכימו לוותר על מצוות השבת והנה ברבות הימים בניו של אחד מהם סרו מהדך ובניו של השני הפכו להיות מרביצי תורה ומוסר, ושאלו את הרב פיינשטיין מה ההבדל, מדוע זכה זה למה שלא זכה זה, וענה על כך – זה שזכה היה מגיע אחרי הפיטורין הבייתה אוסף את צאצאיו ורוקד משמחה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו למסור נפש בעד השבת, ילדיו שראו את שמחתו הפנימו ששבת וקיום מצוות זו דרך שמביאה שמחה, דרך שמביאה אושר גם אם לא עושר, ואילו השני היה מגיע לביתו אחרי הפיטורין ובאנחה קורעת לב היה זועק אוי כמה קשה להיות יהודי! וילדיו לצערנו הפנימו שקשה להיות יהודי ואם כך למה לנו ללכת בדרך הזו…
כשאנחנו רואים נער מתבגר שאין לו חיבור לקדושה, אין לו חיבור למצוות, הרי שזה הזמן והתפקיד שלנו ההורים לקחת אחריות על עצמנו ולהתחזק אנחנו בקשר שלנו עם התורה והמצוות, לנסות להאהיב שם שמים לפחות על ילדנו וצאצאנו, ואולי בדרך זו נצליח לחברם לשורשם העליון.
בברכת רוב נחת יהודית.
הרב יהודה ליב אוירבך
מנהל ואחראי המוקד הטלפוני של ארגון "בינת הלב",
מפקח ארצי במרכזי הטיפול של "מרכז החינוך"
טל. 02,6587003
נייד. 052,7643333
פקס. 02,658700
"אך סיפר הגאון מרן רבי משה פיינשטיין זצוק"ל בעל מחבר ספר אגרות משה על שתי משפחות…" איפה זה כתוב באג"מ??
את הסיפורים הוא לא כתב בתשובותיו אלא הם איש מפי איש…
תודה, אך את ההבדלים בין שני שיטות החינוך והדוגמא עם השבת הוא כתב ביו"ד ג אות עא
השאר תגובה