מה מקור הכינוי "רבן" של חכמי המשנה כגון "רבן גמליאל" או " רבן יוחנן בן זכאי" ? ברור שרבן הוא הרב שלהם, ברם את זה אפשר לומר על כל רב שהוא רבן של תלמידיו, יחד עם זאת יש תנאים שקיבלו כינוי זה דווקא וכאלה שקיבלו כינוי אחר כגון "רב" או "רבי" או שמם ללא כינוי כלל. אודה על התשובה, בכבוד רב.
תשובה: "רבן" הוא התואר הכי נכבד שהיה, וניתן בעיקר ל"נשיאים" של היהודים, מזמן חורבן הבית ואילך [שכן רבן יוחנן בן זכאי היה הנשיא הראשון בתקופת חורבן בית שני], וכן שאר הנשיאים לאחריו, ושאר תנאים ישנם שנקראו בחשיבותם שהיו גדולים לאין ערוך ולא היה תואר מספיק להם ומחמת כן נקראו בשמם בלבד ועל זה אמרו חכמים "גדול מרבן – שמו"/
שאר החכמים לפעמים היו נקראים בשם "רב" ולפעמים בשם "רבי" ולפעמים בשמם הפרטי, כאשר עדיין לא קיבלו "סמיכה".
מקורות:
ראה גם בספר כפתור ופרח פרק מד שכתב בתוך דבריו "ולזה תמצא בתלמוד שאותם שהיו חכמים בחכמה זולת חכמת התורה לא היו נקראים לא רב ולא רבי אלא בשמם לחוד. ואין זה שתאמר גדול מרבן שמו. כמו טודוס הרופא דפרק עד כמה (בכורות כח, ב), וכמו בנימין אסיא דפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קלג, ב), וכמו בר נתן אסיא דפרק מקום שנהגו (פסחים נב, א) וכיוצא בהם. אבל אותם שעיקר חכמתם בתורה ויתר החכמות להם פרפרת נקראים בשם רבי, כענין (ר"ה כד, א) ר"ג בחכמת הכוכבים, וכן רבי אליעזר הגדול בפרקיו, וכענין הרפואות לרבי פנחס בן יאיר ולרבי חנינה"
