הליכת בן אחרי מיטת אביו / מנהגי ירושלים בשכונות המרוחקות

רבני בית ההוראה
י"ח תמוז ה'תשע"א

המנהג בירושלים שבניו של הנפטר אינם מלווים את אביהם הנפטר כלל.
ובשאר מקומות אין מנהג, אך מה עדיף- ללוות או לא, שהרי מצינו בצוואות של כמה מהאחרונים שהזהירו את זרעם שלא יצאו אחר המיטה, ופשוט שלא כל אותם אחרונים היו תושבי ירושלים, ואם כן- יש לשאול האם ניתן ללמוד מכך שגם מחוץ לירושלים יש עניין שהבנים לא מלווים את אביהם.
עוד שאלה באותו עניין- האם מנהג ירושלים מחייב אף את השכונות הרחוקות ממרכז העיר, כמו- עין כרם, גבעת משואה, הר חומה, רמות, רמת שלמה, וכיוצא בזה.

תשובה:

במקום שיש חברה קדישא עם רב אחראי, הרי שיש לנהוג לפי החלטות ה”חברה קדישא”, במקום שאין חברה קדישא, ושאר מנהגי ירושלים לא נוהגים באותו מקום, הרי שאין זה מחייב.

מכל מקום המנהג שאין הצאצאים [שזה כולל בין בנים ובין בנות, נכדים ונינים וכו’, אך לא מי שאין לו “קשר דם” – חתנים, וכלות] יסודו בענינים שעל פי הקבלה, ולכן מי שרוצה לנהוג כן יש לזה סיבה ורשאי לנהוג כן, רבים אף ציוו כן קודם פטירתם.

בכל מקרה, בכל המקומות נהגו שהצאצאים לא הולכים “אחרי” המיטה, אם כי שברוב המקומות [למעט המקומות הנוהגים כמנהג ירושלים, כפתח תקוה וכד’], הצאצאים הולכים “לפני” המטה, וזה גם מהסיבה דלעיל.

כמו כן, מנהג זה הוא דווקא אחרי מיטת האב, ולא אחרי מיטת האם.

שכונות ש”נספחות” לירושלים, עליהם לנהוג כמנהג ירושלים, בעיקר זה נמדד לפי העירוב, והמיסים העירוניים.

מקורות:

לגבי מקור המנהג שאין הולכים אחר המיטה, ראה בספר חיים וחסד (לרבי ש. פנחסי, פרק ה סעיף יב) ובהערה שם בארוכה

לגבי “הרחבת” מנהגים לשכונות, ראה בשו”ת אור לציון (ח”א או”ח סי’ מה) ושו”ת שואלין ודורשין (לרבי אליהו שלזינגר, ח”ה סי’ עח), ובקובץ בית הלל קובץ טו, מאמר הגר”ע יוסף לגבי ברכת מעין שבע בבית האבל בירושלים העתיקה והחדשה.

3 תגובות

    עזריאל ברגר:

    יש שנוהגים כך גם לאם, לדוגמא בחב”ד, ואינני יודע מה הטעם.

    יהודי:

    מה ענין המיסים העירוניים לכאן? עם לדוגמא יעבירו חוק שכל שכונה תנהל ארוננה לחוד ולחלופין שכל ארבעה ערים ינהלו במשותף – האם זה ישנה במשהו את ההלכה?

    רבני בית הוראה:

    יתכן, צריך קשר עירוני, כמו לענין מגילה שדנו לצרף על פי העירוב ועל פי המס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *