אדם שתרם את גופו למדע:
מה ההלכה והמסורת קובעות לגבי:
א. האם חייבים לשבת שבעה?
ב. מה עושים עם חלקי הגופה בתום התהליך ?
ג. האם חובה להקים מצבה ומתי יום השנה ?
בתודה מראש
נאור גואל
תשובה:
איסור גדול הוא "לתרום" את הגוף למדע, התורה מצווה עלינו לקבור את המת, ולא להלין אותו יותר מהנצרך לצורך קבורתו.
אדם שלצערנו לא שמע בקול חכמים וציווה לפני מותו את גופו למדע, אין לשמוע בקולו ויש להשתדל לקבור מיד ללא דיחוי את כל גופו.
כאשר ניתנה הגופה למכון הפתלוגי, אין חובה לשבת עליו שבעה, מאחר וכפר בתחית המתים ובהשארות הנפש, ואין לו חלק לעולם הבא.
מכל מקום בזמנינו שרבים עושים כן מחמת בורות בדעת התורה, יש להשתדל לקבור את החלקים שאפשר לקבל מהמכון ולקוברם בקבר נפרד [כפי שיש כללים בזה ל"חברה קדישא" שקוברים שלא יחד עם שאר הקברים].
אפשר להניח מצבה על קברו, ולהתפלל לעילוי נשמתו ביום מיתתו.
מקורות:
ראה בחזון עובדיה (הל' אבילות) שכתב וזה לשונו "התורם את גופו לאחר מותו לצרכי מדע לנתיחת איבריו, אף שכוונתו לקידום חכמת הרפואה, הוא עושה איסור חמור, ועלול למנוע את גופו של גופו שלא יקום בתחיית המתים, ולכן נראה שאין להתאבל עליו", וראה בארוכה בזה בשו"ת עשה לך רב (להגרח"ד הלוי רבה של תל אביב ח"ו סי' סד) באיסור נתינת הגוף למדע, וכ"כ בילקוט יוסף (אבילות סי' יד הערה יג) בשם הגרש"ז אויערבאך, ובשם שו"ת ושב ורפא לו (סי' ס') בשם הגר"ש וואזנר, ועי' שו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' שסח) ושו"ת מעשה חושב (לרי"ל הלפרין ח"ד סי' כה).
אני חושבת שדווקא אנשים כאלה מסכנים (וכן גם מתאבדים) צריכים הרי הרבה התיחסות
תיקון הנפטרים חיזוק וקבלות ביהדות וכו'
הם הרבה יותר מסכנים מכל מת!
היכן הרחמים שלנו??
נכון, יש הלכות ואני לא נכנסית אליהם . ללא ספק האיסור חמור וההלכות לבד מעידות על כך
אבל אם ניקח אותם בפורפרציה נכונה ונדמיין מה עובר עליהם למעלה נגיע למסקנה פשוטה וחותכת..
ואם לא יועיל לגמרי, יפחית בטוח.
השאר תגובה