מדוע אני (ישראל) מפריש היום תרומת מעשר ולא הלוי? למה שהלוי לא יעשה עם תרומת המעשר כמו שאני עושה עם התרומה הגדולה ?
תשובה:
כאשר מפרישים תרומות ומעשרות מטבל ודאי, דעת החזון איש שאין נותנים את המעשר ראשון ללויים כיון שאין יחוסם ברור, וממילא מפרישים את תרומת המעשר ממעשר הראשון ומתנהגים עם זה כתרומה, אולם לנוהגים להפריש את מעשר הראשון ונותנים ללויים אכן יכולים להשאיר את התרומת מעשר בתוך הפירות ושהלוי יפריש את זה.
בספק טבל כיון שלכל הדיעות אין נותנים את המעשר ראשון ללוי, ממילא חובה על המפריש להפריש גם תרומת מעשר.
מקורות:
דעת החזו"א היא בספרו על שביעית (ס"ה ס"ק יב) וכן המנהג הרווח כיום, והמנהג לתת כן הוא מנהג המדקדקים וכפי שדעת המהרי"ט (שו"ת ח"א סי' פה)..
יוצא שאם אני מפריש מטבל ודאי ורוצה להפריש תרומת מעשר בעצמי, אני צריך להתכוין לזכות במעשר ראשון כי אחרת אין באפשרותי להפריש מנכסי הלוי ללא רשותו,והמנהג לא כך, ואם נאמר שזה באופן אוטומאטי נשאר ברשותי מחמת הספק יחוס, אם כן מה המקום להחמיר לתת ללוי הרי זה לא שלו, כי זה נכנס לרשותי מחמת הספק.
עושים זאת מדין "זכין", מאחר וכיום אין נותנים את התרומת מעשר לכהן, נמצא שההפרשה והאיבוד של התרומה לאחר מעשר הוא לעול ואין בזה "טובת הנאה", משום כך אפשר לעשות זאת.
[כבר ביארנו במקומו שהעיקר כדעות הפוסקים הסוברים שאומרים "זכין מאדם" ולא רק "זכין לאדם", ראה בקובץ דרכי הוראה קובץ ז [הלכות בדיקת חמץ, פרק שישי הערה קפט].
דבר שאינו זכות ולא חובה ג"כ שייך בו זכין ? הרי הלוי לא 'מרויח' כלום שמפרישים מהמעשר שלו?
הוא "זוכה" לקבל חולין מתוקנים ולא "טבל".
השאר תגובה