לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

פרק ו

[permalink post="16276"]פרק ה[/permalink]

[permalink post="16511"]אינדקס[/permalink]

[permalink post="16252"]פרק ז[/permalink]

מדידת בגד בחנות
האם מותר למדוד בגד בחנות לפני שנבדק?
ובכן, ישנם פרטים רבים בנושא של "מדידת בגדים בחנות" וקשה לכתוב על כך בספר, אמנם ננסה לפרט מעט:
א) בספר "השעטנז להלכה ולמעשה"  כתב כי בגד שהוא ודאי שעטנז – יש מי שמתיר כיון שאינו מתכוין ליהנות מהלבישה, ויש מי שאוסר כיון שמתכוין ללבישה, וראוי להחמיר. אבל – בגד שיש בו ספק אם מכיל שעטנז – מותר מעיקר הדין למדוד האם מתאים למידתו, כשלא מתכוין ליהנות מהלבישה .
ב) דעת מרן הגאון ר' ניסים קרליץ שליט"א:
שאלתי את דעת הגר"נ קרליץ שליט"א ואמר לי כי הדבר תלוי –
א) אם בעל החנות הוא אדם ירא שמים, השומר תו"מ, וניכר כי עשה מאמצים שלא יהיה שעטנז בביגוד שבחנותו – אזי יהיה מותר למדוד את הבגדים (ולאחר קנייתם ברור שיהיו צריכים בדיקה, אם הם ברשימת הבגדים המחוייבים בדיקה) אבל –
ב) אם המוכר אינו אדם כזה – אזי יהיה אסור אפילו למדוד. אמנם מסתבר שכל זה דווקא בבגדים שבהם מצוי השעטנז .
ג) אמנם יש לדעת, כי הלכה זו תלויה בהרבה פרטים נוספים כגון: סוג הבגד, מיקום החנות, ועוד, ונפרט דוגמאות:
א) סוג הבגד – בז'קט למשל, מצוי יותר שעטנז מסוודר או חצאית.
וכן – ז'קט עם צמר, מצוי יותר שמכיל שעטנז, מאשר ז'קט סינטטי.
ב) מיקום החנות – בחנויות בבני-ברק לדוגמא, יש למוכרים יותר מודעות לנושא, ולכן אחוזי השעטנז יורדים. אך מחוץ לבני ברק, לדוגמא חנות בתל-אביב, שם האחוזים גבוהים בהרבה, ואף שהמוכר שומר תורה ומצוות, מכל מקום יתכנו שם תקלות.
ג) סוג פריט הלבוש – יש פוסקים שהחמירו יותר במכנסיים מאשר בז'קט ("החיי אדם") לענין מדידה, כי במכנסיים נהנה יותר מהלבישה בזמן המדידה, שהרי ללא מכנסיים אינו יכול להלך בחנות. ועוד פרטים.

כלל חשוב במדידת בגדים:
כל בגד שנכתב בטבלא שבסוף הספר שראוי לבודקו – יהיה מותר למדוד אותו בחנות לכתחילה, וכל בגד שכתוב שחובה לבודקו – יש להתיעץ עם מורה הוראה לגביו.

ז.    כל בגד שאינו לשמוש הגוף, אף שנכנס בכלל "לא יעלה עליך" – מותר. לדוגמא: תיק צד שתולהו על כתפו (לכסף וכדו') מותר לתלותו על הגוף.
ח.    אהל משעטנז – מותר להכנס לחללו, מאחר ואינו בגדר "לא יעלה עליך", אבל צריך להזהר לא להשען עליו.

להשאירו בביתו
בבגד שיש בו "כלאים הניכרים", דהיינו שניכר בו שהוא כלאיים:
א.    אין איסור להשאירו בביתו, בארון וכדו'.
ב.    אמנם אם יש חשש שישכח שיש בו כלאים, או שיש חשש שאדם אחר ילבשנו – לא ישארנו בביתו. ואם אי אפשר לתקנו – מצוה לשרפו או לקורעו.
ג.    מותר למוכרו לגוי, בתנאי שאין חשש שימכרנו לישראל .

בגד "שאבד בו כלאיים"
דהיינו שאין מכירים בו שהוא כלאים
א.    אסור לקיימו בביתו.
ב.    אסור למוכרו לגוי (כיון שיש חשש גדול שישראל ישתמש בו).
ג.    אסור למוכרו לישראל החשוד על הכלאים.

הלבשת שעטנז לאדם אחר
א.    אסור להלביש בגד שעטנז לאדם אחר.
ב.    אסור להלביש ילדים בבגד שעטנז.
ג.    אסור להציע מיטת תינוק במצעי שעטנז.

הלבוש בכלאים
א.    המהלך ברחוב, ומצא שיש בבגדו שעטנז מדאורייתא – חייב להורידו, אפילו באמצע הרחוב .
ב.    בכלאים דרבנן אינו חייב לפשוט ברחוב, אלא ימהר להגיע לביתו, ושם יפשטנו.

כלאיים דרבנן
חז"ל אסרו להשתמש בבגדי שעטנז בעוד אופנים, במקום שיש חשש שיבא ללבוש או להתכסות בבגד, ועין להלן:
מצעים מכלאים:
סדינים, מזרונים, כריות, כסאות מרופדים, וכו':
חכמים אסרו לשכב או לשבת על מצעים משעטנז, ואפילו עשרה מצעים רכים, זה על גבי זה – המונחים על מצע שעטנז – אסור לשכב עליהם.
טעם האיסור:
כיון שהמצעים נכפפים ומתקפלים מתחתיו כשיושב או שוכב עליהם, ונכרכים על צד גופו, ושמא יעלה חוט מעל גופו, ונמצא שנהנה משעטנז.
אמנם יש חלוקי דיני א) אם המצע רך או קשה. ב) אם גופו נוגע ישירות במצע או לא, ובפרטי הדינים יעשה שאלת חכם.
אסור לעשות וילונות משעטנז וכן בדי הסוכה אין לעשותן כלאיים, מחשש שמא יבוא להתעטף בבד, כדי להתחמם.

שעטנז מדאורייתא
המילה "שעטנז" מתחלקת עפ"י חז"ל לג' חלקים:
"שוע, טווי, ונוז"
שוע – סירוק והחלקת הצמר והפשתן ביחד.
טווי – טווית הצמר והפשתן יחד.
נוז – אריגת צמר ופשתן יחד (רש"י).
(או שזירת צמר ופשתן אפילו כל אחד לחוד – לר"ת).
יש מחלוקת ראשונים, באיזה אופן אסורים כלאים מדאורייתא:
א.    רש"י (נידה סא:) – רק אם נעשו כל השלבים ביחד. כלומר – הצמר ופשתן מסורקים, טווים וארוגים ביחד, אם חסר א' מהשלבים איסורו מדרבנן.
ב.    ר"ת (תוס' שם) – אם נעשו אפילו כל השלבים בנפרד. דהינו – סרקו פשתן לחוד וצמר לחוד, טוו לחוד ושזרו לחוד. ואח"כ חברו הצמר ופשתן יחד בכל סוג חיבור, דהיינו – ארגו, קשרו, קלעו או תפרום יחדיו – אסורים מדאוריתא.
אמנם – לדעת ר"ת, אם בתהליך האריגה כלל לא עברו החוטים תהליך "שזירה" כלומר – פעולה של סיבוב 2 חוטים האחד סביב השני, לא שייך בהם איסור דאורייתא, אלא דרבנן.
ג.    הרמב"ם: (כלאים פ"י ה"ב) – כל סוג חיבור בין צמר ופשתן אסור מדאורייתא, ועיין לקמן.
איזה סוג חיבור של צמר עם פשתן אסור?
א.    הבד עצמו ארוג מצמר ופשתן.
ב.    אריג א' עשוי מצמר, ואריג ב' עשוי פשתן – וחיברו ביניהם, בכל סוג של חיבור בעולם לדוג': אריגה, הדבקה, תפירה, מסמר וכו'.
ואפילו אם יש בקצה אחד של הבגד חתיכת צמר, ובקצהו השני פשתן, ואינם נוגעים זה בזה – נאסר הבגד בשעטנז (שיטת הרמב"ם).
ג.    קשירה:
א)    קשר חוט של צמר, עם חוט של פשתן.
ב)    לבש חגורה העשויה מחתיכה של צמר המחובר לחתיכה של עור, המחוברת לחתיכה של פשתן, המחוברת לחתיכה של משי.
ג)    מילא שק ריק, בחתיכות של צמר ופשתן, וקשר את פי השק, באופן כזה שאי אפשר להוציא את הצמר או הפשתן מהשק, ללא התרת הקשר.
לסיכום:
אסור ללבוש או להעלות על הגוף צמר ופשתן יחד:
א.    אם האריג עשוי בעצמו מצמר ומפשתן.
ב.    אם חברו אריגים זה לזה, בכל סוג חיבור שבעולם, וב- א' יש צמר, ובשני פשתן.
ג.    אם קשרו צמר ופשתן בקשר של קיימא.
דין ביטול בחוטים:
לדעת כל הפוסקים – חוט פשתן באלף חוטים, לא בטל. חוט צמר באלף חוטים – לא בטל.
הלובש בגד צמר, ועליו בגד פשתן:
הלובש בגד מצמר, ועליו או מתחתיו, לובש בגד פשתן – אם אינו יכול לפשוט ולהוריד את הבגד התחתון, מבלי שיוריד קודם את הבגד העליון – דעת הרבה פוסקים להחמיר .

[permalink post="16276"]פרק ה[/permalink]

[permalink post="16511"]אינדקס[/permalink]

[permalink post="16252"]פרק ז[/permalink]

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *