פרק ג

הערות חשובות הלכה למעשה ((הכתוב בפרק זה, נמסר מהמעבדה העירונית לשעטנז בב"ב.))

השעטנז ברחבי הארץ

א. באופן כללי: רוב הבגדים בארץ אינם שעטנז, כיון שישנה מודעות מסוימת ליצרנים, וליבואני הטכסטיל לנושא. ברם, כמות השעטנז בביגוד ברחבי הארץ היא בגדר "מיעוט מצוי" – המחייב כמובן בדיקה. ועוד, שישנן "פירמות" וחנויות, בהם רוב או אפילו כל התוצרת – שעטנז.

ב. בערים הגדולות: חשוב לדעת כי, בערים הגדולות (ת"א וכדו') ישנם מרכזי חנויות, בעיקר של חליפות יוקרה, ובגדי נשים יוקרתיות. וכן – רשתות שווק גדולות לבגדי נשים, המייבאות בגדים מתוצרת חו"ל, אשר רוב התוצרת שלהם – שעטנז גמור. ואנשים רבים וביניהם חרדים נוהגים לקנות שם.

וידוע לי על חברה מסוימת, מפורסמת מאוד, שכ – 95% מתוצרתה מכיל שעטנז, ויש חרדים שקונים אצלה.

בבני ברק נמצאו לאחרונה ארבע חנויות במרכז העיר, שמכרו (כמובן מחוסר תשומת לב) בגדים המכילים שעטנז ((כיצד בודקים בעלי חנויות (אם בודקים) את סחורתם? קודם תפירת הבגד שולחים "מדגם מייצג" מהגליל של הבד, ממנו רוצים לתפור את הבגד – למעבדה לשעטנז, וכך מוודאים כי אין בבד בעיה. אבל – יש לדעת כי הדבר אינו מספיק – א. לרשות התופרים במתפרה עומדים חוטים שונים על מנת לתפור החלקים השונים. ב. בתוך החליפה יש ביטנות וחלקי בד שונים. האם כולם נבדקו? ג. לפעמים נגמר סוג א' של בד מהחליפה, ובמתפרות לוקחים שאריות והשלמות מגלילים אחרים.

(וכבר אירע שבעל מתפרה בב"ב, השתמש לתומו בחוט פשתן להמוני חליפות, וכשגילו זאת התברר שלא ידע את שמו של הפשתן בלעז, והכשיל המוני קונים).

במעבדה בב"ב ישנו גליל שלם, שנמכר למתפרה בב"ב וכולו שעטנז, וב"ה ניצלו אנשים רבים מאיסור.))

הערות חשובות:

א. הכשר על חנות שלימה

אין בארץ ובעולם כרגע שום גוף מוסמך שנותן הכשר משעטנז על חנות שלימה, או על "מכירה" חד פעמית, או "בזאר לביגוד" וכל כיוצא בזה, בלי שישנה תוית על כל בגד ובגד. ומוכר שיטען כי – כמו שעל חלק מהסחורה יש חותמת, כך גם על שאר הסחורה יש "הכשר" – אינו דובר אמת. אלא צריך לראות על הבגד עצמו, תוית של "מעבדה המוסמכת לבדיקת שעטנז".

ב. אין לסמוך על "הכשרים פשוטים"

דבר פלא ישנו – כי יש חרדים רבים, אשר בענייני הכשרים הנוגעים לאכילה, אינם סומכים בשום אופן על הכשרים פשוטים אלא מחפשים הכשר "מהדרין" דוקא, ואילו בענין השעטנז, שבו יכול הלובש לעבור בכל רגע ורגע בלאו מן התורה, סומכים על הכשר חלש שכזה. ובפרט כיום, שאחוזי השעטנז כה גבוהים (כפי שהבאנו לעיל) שחייבים להזהר בכך.

ג. תוית – "ללא שעטנז"

דבר ברור הוא כי תוית המופיעה על גבי בגד וכתובות בה רק המילים "ללא שעטנז", או "בדוק משעטנז" וכדו', שאין לסמוך על תוית כזו אלא חייבת להמצא על הבגד תוית של מעבדה מוסמכת בלבד.

לשאול בכניסה לחנות

חשוב לשאול עם הכניסה לחנות האם כל הבגדים בדוקים משעטנז, ולדרוש לראות את התוית, וזאת מב' סיבות:

א. לודא שהבגד בדוק.

ב. למוכרים חשוב לספק את הסחורה לרצונם של הלקוחות, ואם רבים יקפידו לבקש לראות שהבגד בדוק – המוכרים ידאגו, ליבוא ולייצור סחורה נקייה מחשש.

"בזארים"

במכירות ובזארים רבים נמצאו בגדים המכילים שעטנז, ולכן אין לסמוך על המוכרים שהבגד בדוק, אלא לבקש לראות את התוית. ראיתי בגד שנמכר ב"מכירה" בב"ב, וכל הבד עצמו משעטנז, ומכירה זו אף המשיכה ברחבי הארץ (בריכוזים חרדים) ונמכרו מסתמא חליפות רבות, האסורות בלבישה.

לעומת זאת, יש מכירות של בגדי חורף, שנותנים בקיץ את כל הסחורה לבדיקה, ואז יש תוית על כל מוצר ומוצר, וראוי לדרוש מכל המוכרים שיעשו כך, גם כן.

תנאי עם המוכר

אם בדעתך לקנות בגד, ולמוסרו אח"כ לבדיקה משעטנז (הבדיקה לוקחת בד"כ מספר ימים בלבד, ואינה יקרה) דרוש את התחיבות המוכר בצורה מפורשת, כי אם ימצא בו שעטנז, יוחזר לך כספך במלואו.

וכן בקנית רהיט עם ריפוד – כמו ספה, כסא, כורסא וכדו' – דרוש התחייבות מפורשת, כי במדה וימצא בו שעטנז – כספך יוחזר.

כאן גם המקום להעיר, כי מגדולי ההוראה שבדורינו, פירסמו כי ישנם חייטים בודדים, אשר בעבר פירסמו את עצמם, כמומחים לבדיקת שעטנז, ובבדיקות התברר כי אינם מבינים בין ימינם לשמאלם בנושא, ובפרט במורכבות הפשתן כיום, והתברר כי התירו בגדים אסורים, ואף אסרו בגדים המותרים, ופשוט שאין לסמוך על איש מלבד הגורמים המוסמכים.

רהיטים

בעבר היה נושא השעטנז שכיח יותר ברהיטים, אמנם כיום – הרבה פחות מצוי, אך עדין צריך לשים לב לנושא. בכל מקרה כדאי להתקשר למעבדה, ולתאר בפניהם את סוג הבדים והתפירות, ולקבל הנחיות לגבי הבדיקה.

א. החוט התופר:

הרבה כסאות מרופדים, עשויים משני חלקים –

1. הבד העליון (המושב). 2. בד תחתון, המתחבר עם הבד העליון.

ישנם מספר אופנים של חיבור – רוכסן, תפירה ועוד. ולכן – אם מחוברים הבד העליון והתחתון ברוכסן, או בנעצים או סיכות וכדו' – מובן כי אין בעיה כלל בעצם החיבור. אך אם מחוברים ביניהם ע"י חוט, צריך לחתוך חתיכה ממנו, ולשלחה לבדיקה, לוודא כי אינו עשוי מפשתן. (כמובן רק אם המושב או הבד התחתון מכילים צמר).

ב. הבדים עצמם:

בדי המושב והבד התחתון כדאי לברר אם יש בהם צמר, וגם לוודא שאין בהם חשש שעטנז בבד עצמו. אם אפשר יש לחתוך פיסת בד קטנה מהמושב עצמו (מחלקו התחתון כמובן), וחתיכת בד מהבד התחתון, התפור לריפוד. אם אי אפשר לחתוך, יש לנסות להפריד את כל המושב מהכסא עצמו, ולפעמים אין ברירה אלא – לקחת את כל הכסא לבדיקה ((יש אנשים יראי ה', שמביאים כסאות, או מושבים של ספות וכדו' לבדיקה, וכך ראוי לנהוג ולהזהר מחשש איסור שעטנז החמור כ"כ. (מספיק להביא רק פריט א' מכל סוג).))

בדיקת ספה:

א. יש להתיעץ עם המעבדה.

ב. יש לחתוך מהחוט המקיף התופר את המושב, או התחתית, וכן להביא כרית אחת למעבדה, אם אי אפשר לחתוך חתיכה מבד הספה עצמו ((וכבר כתבנו לעיל שבעבר רב הספות הכילו שעטנז.))

בספות לפעמים יש קולות מסוימות, ויש להתיעץ עם מורה הוראה.

מזרונים: בעבר היו מצויים מזרונים עם קפיצים, בהם היה מצוי לעיתים שעטנז. כיום, כיון שרב המזרונים עשויים מספוג, או "גומאויר" – לא מצוי בהם שעטנז. וכן במזרונים עם קפיצים, גם כן לא מצוי השעטנז.

ג. כסא לרכב – לא נמצא עד כה במעבדה שיכיל שעטנז ((וידועים ספורים רבים, מהנהגותיהם של גדולי ישראל בתקופות השונות, בזהירותם הרבה מכל חשש איסור שעטנז. ויש מהם שנהגו בשעת טיסה שלא לשבת במושב המטוס, מחשש לאיסור כיון שהמושבים שם מרופדים, (ויש שאף היו מביאים עמהם כסא לטיסה) וכן היו נזהרים בנסיעה ברכב או ברכבת, וכ"ש כשהיו מתארחים אצל אחרים, והדברים ידועים. אמנם כפי שהקדמנו, כיום השעטנז הרבה פחות מצוי ברהיטים.)).

מודעה בעיתון – שפרסם הגרש"ד פינקוס זצוק"ל בשנת תשל"ד בעילום שם, לאחר שמצא כי רכש בטעות ספה המכילה שעטנז,

ו"כתשובת המשקל" פירסם, כי כל המעונין בבדיקת ספה או כורסא,

יוכל לעשות זאת בביתו, ובתשלום יחוייב – ה"ועד המארגן"