פרק ה

כ"ז סיון ה'תשע"א

פרק ד

אינדקס

פרק ו

הלכות שעטנז בקצרה
יש שני פסוקים בתורה, המלמדים על דיני שעטנז:
א. “ובגד כלאים שעטנז, לא יעלה עליך” (ויקרא י”ט, י”ט)
ב. “לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו” (דברים כ”ב, י”א)
כלומר מן התורה אסורים ב’ אופנים של שימוש: א. לבישה. לדוגמה: הלובש מעיל או סוודר שיש בהם שעטנז. ב. העלאה על הגוף. לדוגמה: כיסוי בשמיכת שעטנז.

הלכות כלליות
א. הלובש בגד כלאים האסור מהתורה, עובר בכל רגע ורגע על איסורי תורה. (הרמב”ם).
ב. אסור ללבוש בגד, שיש בו חשש שעטנז (אפילו דרבנן) עד שיבדקנו.
ג. לשעטנז אין שעור. אפילו חוט אחד של צמר בבגד גדול של פשתן, או חוט פשתן בבגד צמר – נאסר כל הבגד, גם כאשר החוט אבד בבגד (הרמב”ם) ועין לקמן.

המינים האסורים
א. איסור כלאים בבגדים הינו רק בצמר כבשים – בין זכרים ובין נקבות עם פשתן.
ב. צמר של שאר בעלי חיים, כגון: גמלים, ארנבות וכדו’, מותרים עם פשתן.
ג. קנבוס, כותנה וכדו’ אף שדומים לפשתן – מותרים עם צמר. וכן כל הבדים הסנטטיים מותרים עם צמר או פשתן [ובלבד שאין בהם תערובת מין האסור].

אופני לבישה אסורים
א. אסור ללבוש, להתעטף, או להתכסות בבגד המכיל שעטנז.
ב. אסור ללובשו אפילו לזמן קצר ביותר.
ג. אסור ללבוש בגד שעטנז, אף אם אינו מתאים למידתו של הלובש.
ד. אסור ללבוש נעלים מרופדות בשעטנז, גם כשתחתית הנעל בלבד עשויה משעטנז. (לא מצוי).
ה. בגד שאינו עשוי כלל וכלל לשמירת הגוף, או לחימומו וכדו’, כגון: תחבושת או רטיה, ששמים על גבי פצע או מכה, וכן חגורה קטנה ששמים על המצח, כדי שלא יטרידוהו זבובים וכדו’ – אינו אסור משום כלאים.
ו. אסור לקחת דבר חם, או קר ע”י בד מכלאים, כדי להגן על ידיו מהקור או מהחום.

פרק ד

אינדקס

פרק ו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים