פרק ד

כ"ז סיון ה'תשע"א

פרק ג

אינדקס

פרק ה

פרק ד’
חומר איסור שעטנז
א. חומר האיסור

“בא וראה, כשברא הקב”ה את העולם, התקין כל דבר ודבר בצד שלו (ימין או שמאל) ופקד עליהם כוחות עליונים, ואין לך אפילו עשב קטן בארץ שאין עליו כח עליון מלמעלה.

לכן אסור להחליף את המינים, ולהביא מין במין אחר, משום שעוקר כל כח וכח ממקומו ומכחיש פמליא של מעלה. כלאים פירושו מניעה [מלשון “כלוא”] שמונע את כל אלו הכוחות מעבודתם. כלאים פירושו ערבוביה בכח העליון. שמכחיש פרסום המלך”.

(הזוהר הקדוש פ’ קדושים, דף פ”ו: תרגום)

כלומר: א. השעטנז מכחיש פמליא של מעלה.

ב. מערבב ומונע מהכוחות הרוחניים לפעול (“כלאים” מלשון – “כלא”).

ג. מכחיש פרסום הקב”ה.

*   *  *

טומאת מעשהו של קין:

עד היום, טומאת מעשהו של קין קיימת, ומי שלובש בגד שעטנז – מתעוררת עליו אותה רוח טומאה, ויכולה להזיק אותו.

(הזוהר הקדוש פ’ קדושים, דף פ”ו: תרגום)

קין והבל:

מדרש תנחומא פ’ בראשית סי’ ט’:

“ויבא קין מפרי האדמה” וכו’. רבנן אמרו – זרע פשתן היה. “והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן”, לפיכך נאסר צמר ופשתים יחדיו, שנאמר: “לא תלבש שעטנז וכו’ אמר הקב”ה: אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת הזכאי, לפיכך נאסר.

ï ï ï
מסלק השלום מן העולם
“רבינו בחיי” ויקרא י”ט, י”ט:

“ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש והתרחק מן הרע שהוא מצד רוח הטומאה. על כן נאסר לנו הכלאים, כי הוא חבור שני קצוות שהם שני הפכים אין ראוי לחבר אותן, כי אין חבורן עולה יפה, אבל ראוי להרחיקם ולהפרידם זה מזה. והמפריש ביניהם גורם שלום בעולם, והמחבר אותן יחד מסלק השלום מן העולם, כי הוא מערבב הכוחות העליונים ומשים קטרוג בין פמליא של מעלה. ואמר “לא יעלה עליך”, כלומר רוח הטומאה, באר: כי בלבשו בגד כלאים שעטנז יעלה עליו רוח הטומאה, כי הוא חבור שני ההפכים אשר אין חבורן עולה יפה”.

* * *

נקרא מין ואפיקורס:
ילקוט הראובני, כנ”ל:

המערבב גידולי קרקע וכן צמר ופשתים למטה, מערבב השרים למעלה, והוא נקרא מין ואפיקורס, כי מן שמאל עושה ימין ומשווה כבוד עבד לקונו.

* * *

עז פנים לגהינום:
צוואת הגאון ר’ שמואל אבוהב:

“וגם זו מן התוכחות, כי ימצא איש עז פנים לגיהנום, בגד בוגדים ילבש כוונתו רצויה להכעיס אלוקיו, כי מה הנאה יש לו, אוי לו ואוי לנפשו, כי גמול רע ישלם לו עת יבא ה’ במשפט, וילבש כנגדו בגדי נקם להשיב גמולו בראשו”.

* * *

השעטנז מרחיק את רחמי הקב”ה ממנו.
מס’ כלאים פ”ט משנה ח’:

“לא תלבש שעטנז וכו’, רבי שמעון בן אלעזר אומר: נלוז ומליז הוא, את אביו שבשמים עליו”. וכתב הרמב”ם בפי’ המשניות: נלוז ומליז – הוא נוטה מן האמת, ומרחיק רחמי הקב”ה, ממנו, לעברו מצוות שציווה הקב”ה, בדבר שאין בו תאוה שתכריחהו, וזה עון גדול.

כלומר – הלובש שעטנז מרחיק את רחמי ה’ ממנו, ומעביר את כח הדין עליו.

* * *

משקל כנגד כומרי הע”ז:
הרמב”ם ב”מורה נבוכים” –

ובמורה נבוכים כתב הרמב”ם, עוד טעם לאיסור שעטנז. והוא, שלכומרי העבודה זרה, היה בגד ידוע, שהיה עשוי מצמר ופשתן ולכן אסרה התורה בגד שעטנז – כדי שנתרחק ונדאג שלא ללמוד ממעשיהם ונרחיק מעצמינו כל טומאה ותועבה.

* * *

השעטנז ממעט את הפרנסה:
מהספר – “דרשה צמר ופשתים”, לר’ יהודה רוזנברג זצוק”ל:

בעיר לודז’ בפולין, בה פרחה תעשיית הטקסטיל ורבים מתושביה היהודים עסקו בייצור בגדים, ארעו לפתע שורת מקרים אשר הביאו להתמוטטות מפעלים ולקריסת הענף כולו. הרב יהודה רוזנברג רבה של לודז’, נדרש לחקור את התופעה המדאיגה וכתב בספרו “דרשה צמר ופשתים”: בעיתים הללו נתפשט מאד איסור שעטנז בעיר לודז’, מן הסמרטוטין ובלאי סחבות מבגדים ישנים אשר רובן מן האיכרים יושבי הכפרים שאינם ישראלים, וכל מלבושיהן שעטנז גמור מדאורייתא ומזה נטווים חוטים ונארגין הרבה סחורות, ועפ”י דין איסור שעטנז אינו זז לעולם… ועל ענין זה אני דורש את הפסוק: “דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה”. כלומר כאשר כנסת ישראל תחקור ותדרוש בעניין צמר ופשתים להיות נזהר לבלתי יכשילו ח”ו את כלל ישראל באיסור שעטנז, אז הוא “ותעש בחפץ כפיה”, כלומר שאז יהיה להם לעשות מלאכות תמיד להרוויח פרנסה והמסחר יתנהל כראוי”.

* * *

השעטנז גורם לריבוי רצח ושוד רח”ל: (שם)

בלתי ספק שבעבור עוון הגדול הזה יורד פלאים המסחר. בשל מעשה ארג ורקם, בתי החרושת פוסקים עבודתם והפועלים גוועים ברעב, רצח חמס ושוד נתרבה. וכל זה בשביל טומאת השעטנז אשר פשתה מאד בשנים האחרונות, כמבואר בספרי המקובלים שרציחת קין להבל, באה מן כח הטומאה של שעטנז, שזה הקריב צמר וזה הקריב פשתן. וגם השולחן ערוך מרמז על זה, כי הלכות שעטנז – מתחילות בסימן רצ”ח ומסתיימות בסימן ש”ד (ראשי תיבות – “שפיכות דמים”).

* * *

“ספר החינוך” מצוה ס”ב:
ובמלאכת התערובות יש בה צדדים שלא הורשו בני אדם להשתמש בהם, כי יודע אלוקים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותם צדדים רע להם ומפני זה מנעם מהם”.

ועוד שם: “…מבטל מפעולתו לפי שעה, כח המזל הממונה על המינים”.

כלומר: השעטנז משנה את טבע הבריאה, ותוצאותיו רעות לבני האדם!

ב. השעטנז מונע תפילה
רבי מנחם ריקאנטי ויקרא י”ט, י”ט:

שעטנז = שט”ן ע”ז
“פרוש המילה שעטנז, מצאתי לחכמי הקבלה שפירשו שיש שטן אחד ממונה על מי שלובש שעטנז ויכול להזיק, והוא שט”ן ע”ז – צירוף אותיות שעטנז“.

ויש מפרשים, כי שעטנז רומז לשתי מידות שיש למעלה המקטרגים על ישראל, והקב”ה הפרידן זה מזה, שלא יתחברו לעולם להזכיר עוונותיהן של ישראל. והנה הלובש שעטנז, מחבר הכוחות הללו לערבב תפילתן של ישראל. ואמר כי כל הלובש שעטנז בתפילתו, סנדלפון המלאך הקושר כתרים להקב”ה מתפילתן של ישראל, אינו מקבל תפילתו עם שאר התפילות, שנדמה לו ככומר עבודה זרה הנותן כח לרוח הטומאה.

* * *

דרושי הצל”ח דרוש ח’ אות ו’:
“…ויום אחד אם לובש שעטנז, אין תפילתו נשמעת ארבעים יום”.

* * *

הגאון ר’ ישראל יעקב אלגזי, “שלמי צבור”, דיני נט”י סי’ ג’:
“אין דבר המעכב התפילה כמו בגדי שעטנז, ואפילו הוא בשוגג”.

כלומר – שיתכן ואדם יתפלל במשך כל שנותיו תפילות מעומק ליבו, בבכיות ובתחנונים לפני הקב”ה, וסמוך ובטוח כי תפילותיו בוקעות רקיעים, כי הלא שערי דמעה לא ננעלו, וכח התפילה נורא ועצום הוא, כידוע. והנה כשיבא לבי”ד של מעלה, לאחר מאה ועשרים שנותיו ישאלוהו – איה תפילותיך? וישיב ויאמר – וכי זהו עולם האמת? הלכא כל חיי שפכתי ליבי לפני הקב”ה, ולמה תשאלוני? ואז יראו לו כי בחליפה שלבש היו גם צמר וגם פשתן, וכל תפילותיו נעצרו ע”י לבישת השעטנז, שאין לך דבר המעכב את התפילה כמו בגד שעטנז וכנ”ל, ובלבישה אחת הרי אין תפילתו נשמעת במשך 40 יום וכמו שכתב הצל”ח. ולא זו בלבד, אלא אח”כ אף יתבעוהו לעונש נורא רח”ל, שנדמה ככומר לעבודה זרה וכמו שהבאנו בשם הריקאנטי לעיל. ואזי ימרוט שערות ראשו, ויחשוב כמה טיפש היה, כי בכסף מועט יכל לבדוק בגדיו, והתעצל.

ומי מאיתנו – לא זקוק לישועות בדור שכזה, וכמה רחמי שמים עצומים כל אחד נצרך ממש, והנה בשביל חוט אחד של פשתן יכול לאבד כל תפילותיו, היש לך שוטה גדול מזה? על כן יש לכל אחד להתחזק בנושא, ולחפש בבגדיו ובבגדי אנשי ביתו, כל דבר שיש עליו חשש שעטנז, ולמוסרו לבדיקה, ובזה יצא מכל חשש.

ג. שכר הזהיר בשעטנז
“כבוד אלוקים הסתר דבר”
(פי’ רש”י לספר משלי, פ’ כ”ה פס’ ב’:)

“כבוד אלוקים הסתר דבר” – כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית. כשתדרוש במעשה מרכבה ובמעשה בראשית, ובחוקים הכתובים בתורה כגון – חוקים, ודברים שהשטן מקטרג עליהם ומשיב עליהם וכו’ וכלאי כרם ושעטנז, אין לך לחקור רק להסתיר ולומר – גזירת מלך היא.

כלומר: עצם הדבר שאין אנו מבינים, את טעמי החוקים וגזירות הקב”ה – מרבה כבוד שמים.

* * *

“החכמת אדם” כלל ק”ו:
כל הזהיר שלא ללבוש שעטנז, יזכה ללבוש בגדי ישע, מעיל צדקה.

* * *

פי’ “פני משה” מס’ כלאים, פ”ט משנה ט’:

“הזהיר בכלאים יאריך ימים בעוה”ז ובעוה”ב, ולא יבא עוד בגלגול, וינוח בשלום על משכבו באור החיים, ויוליד בנים צדיקים חיים וקיימים, ויזכה גם בעוה”ז לכל טוב”.

פרק ג

אינדקס

פרק ה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים