בורר שנחתם אצלו בוררות ובתנאי שינמק כל פסק
והבורר הוציא פסק ולא נימק וגם לאחר שנדרש מספר פעמים בכתב שחייב לנמק מתחמק וטוען שאינו חייב רק אחר שיקוים הפסק במלואו שאז מסכים לנמק
והיות ומתברר שאינו צודק והבוררות הרי בתוקף רק עם התנאי הזה אשר ע"כ מה הדרך להפסיק הבוררות אצלו ולדרוש בורר אחר?
שאלה נוספת לבורר יש נגיעה כלכלית לצד השני האם זה סיבה נוספת לבטל את הבוררות?
תשובה:
שלום רב,
לא ראיתי את הסכם הבוררות, אבל דרישת הבורר לקיים את פסק הדין לפני הנימוקים איננה מופרכת ויש לקיים את דרישתו.
לגבי הטענה של נגיעה. אם ידעת על כך לפני החתימה על ההסכם ודאי שהבוררות קיימת שהרי הסכמת. אם לא ידעת על כך תלוי במהות הנגיעה, אם הבורר מרוויח כסף ישירות מפסק הדין, (כגון שאתה המלווה ותבעת את הלווה והבורר ערב, שאם הלווה חייב ולא ישלם יצטרך הבורר לשלם) הבורר פסול לדון, אבל אם מדובר בקשרים עסקיים אחרים הבורר אינו פסול לדון רק אם הם מתעסקים יחד בכל היום.
מקורות:
לגבי הנימוקים, עיין ברמ"א חו"מ סי' יד סעיף ד לגבי לסתור את הדין בבית דין הגדול שיש לשלם מראש, אמנם כאן מדובר מנימוקים, אבל לא מופרך שאף זה יהיה נתון בשיקול דעתו של הבורר.
לגבי נגיעה, עיין בשו"ע חו"מ סי' לז איזו נגיעה פוסלת לעדות. ועיין שם סי' ז סעיף ז שכל מי שכשר להעיד כשר לדון חוץ מאוהב ושונא, וגדר אוהב לענין בדיעבד הוא ריעו ושושבינו.
א"כ כל ההסכם חוכא וטלולא וכי אין בהסכם שום תוקף אף לא מה שנאמר בפירוש
ודאי שהבורר חייב לנמק כפי שסוכם, אבל השואל הציג בשאלה שהבורר דורש שיקיים את הפסק לפני שייתן נימוקים, כלומר ויכוח על הסדר, ועל כך השבתי שהדרישה לא מופרכת.
לפני שחותמים על הסכם בוררות יש לוודא שניתן לתת אימון מלא בבורר. אדם שלא נותן אימון בבורר וחושד בו, גם אם יכתוב במפורש שלא חייבים לקיים את הפסק עד לאחר שהבורר ייתן נימוקים, זה לא יעזור לו. שהרי הבורר יכול לדרוש מהנתבע להפקיד משכון או לתת ערבונות אחרים גם לפני פסק הדין, אם הוא חושש שהנתבע לא יקיים את הפסק. זכות זו נתונה לבורר הן בדין תורה (עיין חכמת שלמה וכסף הקדשים על שו"ע חו"מ סי' עה סעיף א) והן לפי חוק הבוררות (סעיף 16 (א) (5)). אם החשש של השואל הוא שלאחר שיקיים את הפסק לא ייתן הבורר נימוקים, הוא במילא בבעיה, כיון שהבורר יכול לדרוש להפקיד בידו ערבונות אף לפני פסק הדין.
השאר תגובה