שלום וברכה.
האם לאדם שמקבל את משכורתו באיחור רב וההלנה חוזרת בכל חודש וגם לא מקבל את מלוא הסכום שחייבים לו, יכול לעשות דין לעצמו בהחסרת שעות עבודה או בנטילת דברים או שימוש בציוד – הכל כשווה ערך לנזק הנגרם לו ?
תשובה:
שלום רב,
לגבי פיצוי על הלנת שכר, אם המעסיק אדם פרטי יש בעיה לדרוש פיצוי זה מצד איסור ריבית, אם מדובר בעמותה או חברה בע"מ יש פוסקים שמתירים ויש שאוסרים.
לגבי עשיית דין לעצמו, הפחתת שעות עבודה כנגד מה שהמעביד חייב ודאי מותר. נטילת דברים לשם משכון ולא להשתמש בהם גם כן מותר. נטילת דברים לשם גביה או שימוש בציוד יש צורך של שומא בבית דין ועיין כאן.
מקורות:
לגבי פיצוי על הלנת שכר, עיין בית יוסף יו"ד סי' קס משם רבינו אליעזר מטוך שאין איסור ריבית והבית יוסף חולק. ועיין בחוות דעת סי' רסח ס"ק יד שהמחלוקת היא רק לעניין איסור אבל מצד דיני ממונות חייב המעביד לשלם כפי שיעור הריבית המקובל בשוק.
לעניין איסור ריבית בחברה בע"מ עיין שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' א ועיין שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' סב-סג.
אין איסור תפיסת משכון בחוב שאינו דרך הלואה. עיין שו"ע חו"מ סי' ד וסי' צז סעיף יד. לעניין זקיפה במלוה עיין שם סי' סז סעיף יד.
כבר כמה פעמים שכתבתם אותה תשובה, ולענ"ד יש כאן טעות, יש שני נידונים האחד הוא איסור תפיסת משכון, בזה אתם צודקים שהוא רק בהלואה, והנידון השני הוא עביד אינש דינא לנפשיה שהוא נידון לעצמו, ובזה יש הרבה דיעות בפוסקים ומובא בשו"ע סימן ד' שמותר לתפוס רק את החפץ הנידון עצמו, ולא חפץ אחר, וא"ת באיזה אופן הותר תפיסת משכון שלא בהלואה יש אריכות גדולה בזאת בסמ"ע ובט"ז ועוד הרבה פוסקים, עכ"פ התשובה שלכם אינה מדוייקת כלל. אם אתם מעוניינים באריכות אשלח לכם מאמר מנומק וארוך.
מה שנאמר שעביד אינש דינא לנפשיה הוא רק בחפץ מבורר שהוא שלו הוא לענין הכאה, אבל ליטול חפץ כמשכון לא נאסר רק בהלוואה. עיין רמ"א סי' ד סעיף א. אם יש לך מאמר בנידון נשמח לקבל.
השאר תגובה