לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

כשרות הקוטג'

מהו קוטג':

בניגוד לגבינה הרגילה בה מסננים את כל מי הגבינה ומשאירים רק את הגבן, וזאת על ידי דחיסה / סחיטה של הגבן משאריות מי הגבינה, הרי שגבינת הקוטג' עוברת סינון בלבד ללא דחיסה / סחיטה. כך נותרים בגבינה שרידים של מי גבינה, המעניקים לה את טעמה ומרקמה המיוחד. את הגבינה חותכים לגרגירים, ושוטפים מספר פעמים כחלק מתהליך קירור הגבן, בין היתר בכדי להפיג  ממנה את החמיצות.

 

מקור השם:

בעבר היו מתגוררים הכפריים בבקתה / צריף, בסמוך למשקיהם החקלאיים. בגרמנית עתיקה נקראה הבקתה – קוט. בהמשך נקרא שמו של בית האיכרים –  'קוטג'. גבינות בסגנון קוטג', נהגו האיכרים להכין בבתיהם, מכאן קיבלה הגבינה את שמה קוטג'.

 

גבינת הגויים:

לצורך גיבון חלב יש צורך באנזים. האנזים המקורי האמיתי מופק ממיצי קיבת עגלים יונקים. אלו הן הקיבות אשר בגינן אסרו חכמינו את גבינת הגויים. כמו שכותב הרמב"ם: "בימי חכמי המשנה גזרו על גבינת הגויים, ואסרוה. מפני שמעמידין אותה בעור הקיבה של שחיטתן – שהיא נבילה.

על אף שכיום השימוש הנפוץ הוא באנזים סינתטי בשם 'רנט' המופק על ידי מיקרואורגניזם, שהינו כשר, נותר בעינו איסור חכמינו, וכמו שכתב הרמב"ם: שאף באם העמידו הגויים את הגבינה בעשבים, או במי פירות כגון שרף תאנים, והרי הן ניכרין בגבינה — הורו מקצת גאונים שהיא אסורה. שכבר גזרו על כל גבינת הגויים, בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידוה בדבר מותר– גזירה, משום שהעמידוה בדבר האסור".

דבר המעמיד – אינו בטל

השאלה: והלוא עור הקיבה דבר קטן הוא עד מאוד בחלב שעמד בו, ומדוע לא יתבטל במיעוטו?

 

התשובה: כיוון שהאנזים הוא הגורם לעצם קיומה של הגבינה, וכלשון הרמב"ם: "מפני שהוא המעמיד את הגבינה. והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד, הרי הכול אסור" כלומר על דבר המעמיד לא חלים דיני ביטול.

 

גיבון בהשגחה:

באם יוצרה הגבינה תחת השגחה, אשר ווידאה שהגוי לא העמידה בקיבת נבלה, ובזמננו – שהגוי לא גיבן באנזים שאינו כשר, מותר לאכול אף מגבינת הגוי. ויש המצריכים שהחלב יהיה בבעלות יהודי בעת הגיבון, או לפחות שהיהודי יטפטף בעצמו את האנזים לחלב.

 

גבינה לבנה של גויים:

שימוש באנזים מוכרח רק בייצור גבינות קשות, כדוגמת גבינה צהובה, שלא ניתן לייצרה ללא אנזים. ואילו גבינות רכות כדוגמת גבינה לבנה או קוטג', ניתן בעיקרון לייצר אף ללא אנזים, אלא שהאנזים מזרז את תהליך הגיבון, אך אינו תנאי הכרחי לגיבון. היה אם כן מקום לומר שגבינות רכות לא אסרו חכמים, שכן אין הכרח לגבנם באנזים. ואכן נחלקו הפוסקים בדבר ויש שאוסרים אף את הגבינות הרכות.

צחצוחי חלב:

אמרו חכמינו שחלב בהמה טמאה אינו מתגבן. ולכאורה טעם איסור חלב עכו"ם, הוא שמא ערב בה הגוי חלב טמא, ואילו בגבינה, עצם העובדה שהחלב הצליח להתגבן, מהווה הוכחה חותכת שמקור החלב אינו מבהמה טמאה, והיה מן הראוי להתיר לייצר גבינה אף מחלב עכו"ם. אלא שבכל זאת להלכה נפסק לאסור, אחת הסיבות שמובאות בגמרא לאיסור, היא- שמא נותרו בגבינה, שאריות חלב שלא התגבן ובלשון הגמרא: שאי אפשר לה [לגבינה] בלא צחצוחי חלב. וכדמפרש רש"י: "בין גומא של גבינה נשאר מן החלב". שאריות אלו שלא התגבנו עלולות להיות מחלב טמא.

צחצוחי חלב בקוטג':

חשש הישארות 'צחצוחי חלב' רלוונטי בכל גבינה, אך תקף במיוחד בגבינת הקוטג'. שכן כאמור, ייחודה של גבינת הקוטג' הוא בכך שמשאירים בה שרידים של מי גבינה שלא גובנו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *