א. ברכות ו, ב: אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. ואמנם נראה שהשוהה זמן קצר במקום מסויים, כגון במקום נופש ואירוח, אינו צריך לקבוע לו מקום לתפילתו. (ועי' בס' שלהי דקייטא סי' ג).
ב. ברכות ו,א: תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה. ואמנם עדיף להתפלל בנחת במנין במקום שמחוץ לבית הכנסת, מאשר במרוצה במנין בבית הכנסת. וכמו כן עדיף להתפלל בנוסח התפילה שנוהג בו, במקום שאינו בית כנסת, מאשר בנוסח אחר במנין בית כנסת.
ג. ברכות כד, א: אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. ואמנם המנהג להקל להתפלל ולקרוא קריאת שמע כשנשמעת קול זמרת אשה מקלטת או גלי רדיו וכדומה.
ד. ברכות סב,ב: בן עזאי אומר על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע. ואמנם במקומות שאין הצינה מצויה כל כך, ובפרט בימות הקיץ, ניתן להפסיק במשהו ולשכב.
ה. כתב השו"ע (או"ח קי"ד, ח'): בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר "מוריד הגשם" אם לא, עד ל' יום בחזקת שהזכיר הגשם וצריך לחזור וכו', אם ביום א' של פסח אומר ברכת "אתה גבור" עד "מוריד הטל" צ' פעמים כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום, משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם, הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם וא"צ לחזור. והרמ"א כתב שה"ה אם אמר בשמיני עצרת צ' פעמים "אתה גבור" עד "מוריד הגשם", אזי אם נסתפק אח"כ אם הזכיר או לא, חזקה שהזכירו. ומקור דין זה שלאחר ל' יום אין לחוש שהאדם טעה, הוא בירושלמי פ"א דתענית ה"א דעד שלושים יום בחזקת שהוא למוד הוא מזכיר. וע"ז הוסיף מהר"ם מרוטנבורג לומר תשעים פעמים "משיב הרוח ומוריד הגשם" כנגד ל' יום שאמרו ג' פעמים בכל יום, וראייתו מב"ק כ"ד א' דאמרו גבי שור המועד "ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן", ה"נ כיון דאחר ל' יום אם מסופק הוא, א"צ לחזור, כ"ש האומר תשעים פעמים ביום אחד. אמנם רבנו פרץ כתב דלא כן, דאין הנדון דומה לראיה, דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק בשלש רחוקות, כ"ש בשלש קרובות. אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו, לא אמרינן הכי, עכ"ל הטור. ועי' בספר קה"י בב"ק שם בביאור מחלוקת הראשונים בזה. והמשנ"ב הביא דמדברי הגר"א ואחרונים נוספים משמע דהעיקר תלוי רק בל' יום, בין להקל ובין להחמיר, ולא באמירת צ' פעמים. והיינו שלהגר"א ז"ל מרחק הימים שבמשך חודש הם גורמים לזכור לומר את האזכרה העכשוית ולא חזרה על האזכרה צ' פעמים. ודבר זה, שאדם זוכר דבר ומתרגל אליו כעבור ל' יום, מצינו כמותו במקומות רבים, כגון בברכות נ"ט ב' דמברכים ברכות הראיה אחת לשלושים יום, והיינו דבזמן זה אדם אינו שוכח את אשר ראה קודם שלושים. ובר"ה ל"ה א' אמרינן דתפילה שהיא לפרקים כמו ל' יום צריך לסדרה. ואולי בזה גם נבאר מאמר חז"ל בפסחים (ו' א') של' יום קודם הרגל שואלין ודורשין בהלכות הרגל, והיינו שלפני כן אדם ישכח את אשר למד ורק בתוך פרק זמן זה דעתו עדיין על ההלכות. ואולי זה גם הביאור בסוכה ט' א' בדברי ב"ש דסוכה ישנה ל' יום. ועיין ג"כ בביאור הגר"א ליונה ג' ג' דכתב שלא תוקעים בשופר בער"ה מפני שדבר הנעשה ל' יום ברציפות החוש קהה בו. והקשה דודי הגרא"ש מאיר דהא ישנם הפסקות של שבתות שלא תוקעין בהם, ויישב מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א דהגר"א לשיטתו דבמשך זמן של חודש אדם מתרגל גם לאמירת "ותן ברכה", ולא חיישינן לתפילות המוסף בשבתות שאינו אומרם בהם, כמש"כ הפוסקים. ויש להוסיף בזה גם פסוק מפורש (במדבר י"א, כ') גבי השלו, "עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם". הרי שהדבר המתרחש ברציפות של חודש קהה הרגש בו ומתרגלים אליו, והדבר לא תלוי במספר אכילות השליו אלא במשך תקופת החודש שאכלוהו.
ו. בענין האם ישנו איסור להשתכר ביין בכל ימות השנה, ציין לי מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א לברכות כ"ט ב', שם נאמר "לא תרוי ולא תחטי" (היינו להשתכר), ולכן ברמב"ם (דעות ה' ג') גינה את השיכרות, יעוי"ש. אמנם שאלתיו דהנה בברכות מ"ד ע"א איתא שהאמוראים אכלו פירות גינוסר רבים כיד המלך ורשב"ל אכיל עד דמריד, ופרש"י שדעתו נטרפה עליו. וא"כ חזינן שהאמוראים אכלו פירות ששיכרו את דעתם עד שנטרפה, הרי שמותר להכניס עצמו למצב של טירוף הדעת. והשיבני הגר"ח שליט"א שודאי שאין זה ראוי להשתכר סתם כך בימות החול, ואמנם דברי הגמ' בברכות גבי פירות גינוסר אינה כפשוטה. ואדרבה, שאסביר לו מהו הפירוש בזה שנאמר שם שרבי יוחנן אכל אלף פירות גינוסר. אלא שמסבירים בזה שבאכילה זו היו הרבה סודות התורה.
ז. על יין קפוא מברך בורא פרי הגפן, ולא חשוב נשתנה מברייתו.
ח. השותה מים בימות הקיץ בכדי שגופו יתמלא בנוזלים, ולא לצמאו, נראה שיברך 'שהכל', כי גם מטרה זו נחשבת להנאת הגוף. ואמנם השותה מים ללא הנאה כלל אלא רק לצרכי סגולה וכדומה, (כמו השותה מי באר במוצ"ש עפמש"כ הרמ"א בסי' רצ"ט בשם הכלבו, שיש לדלות מים בכל מו"ש, כי בארה של מרים סובב כל מו"ש כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו), אינו חשוב להנאת גופו ולא יברך.
ט. הנה בדין שכח ברכת "ישתבח" ונזכר ששכת בעומדו באמצע ברכת "יוצר אור". האם ביכולתו לומר "ישתבח" בין-הפרקים של "יוצר אור", נחלקו בדבר גדולי פוסקי דורנו זצ"ל ויבלחט"א לדעת מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל ומרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הפסיד הוא את ברכת "ישתבח", אך לדעת מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אפשר לומר "ישתבח" בין הפרקים. וחשבתי להביא ראיה לדברי הגר"ח קניבסקי שליט"א דהנה כתב המג"א (ס"ו סק"ה) שמפסיקים בין הפרקים דיוצר אור לכבוד הקב"ה, ועל כן מותר להפסיק לברכת הרעם. וכן מצינו שכתב הגאון האדר"ת (בצוואתו שנדפסה בספר נפש דוד) ששרי לברך "על נטילת ידים" בין הפרקים, וסיבת שניהם היא דכיון דהוי ברכה עוברת שרי לברכה בין הפרקים. והנה פסק השו"ע (נ"ב ס"א) דכשבא לביהכנ"ס ומצא שכבר התחילו הציבור ברכת יוצר ואין לו שהות לומר פסוקי דזמרה אפילו בדילוג, שיקרא ק"ש וברכותיה בלא פסוד"ז, ואחר התפילה יאמרם, אך בלי ברכותיה שלפניה ואחריה. ונמצא שאם לא יברך השתא "ישתבח", נמצא מפסידה, דשוב לא יוכל לברכה אחר התפילה. ונמצא דהוי ברכה עוברת, דאם לא יברכה כעת לא יוכל לברכה אח"כ, והוי לכאו' כברכת הרעם, דשרי לן לברכה באמצע ברכות יוצר בין הפרקים. ואחר שפירסמתי הדברים הנ"ל בקובץ "מבקשי תורה" בשנת תשנ"ה, שמעתי מאחד מבאי בית מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שהראו הדברים בפני מרן שליט"א. ומרן הגרי"ש אלישיב שליט"א לא הסכים עם דברים אלו. ושטחתי הדברים קמיה מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א. והשיב הגר"ח באלו הדברים, דלהלן: הנה בדבר זה יש לדון מד' שאלות. א] האם מכיון והפסיק בברכה אחרת, שוב לא יכול לשוב לסדר הברכות שצריך לברך. וע"ז יש להשיב מדברי הפוסקים שאם בירך ברכת הרעם או ברכת "אשר יצר" באמצע פסוקי דזמרה, דיכול להמשיך בסדר פסוד"ז ולברך ישתבח. ומזה חזינן שברכה אחרת, שאינה מסדר התפילה, אינה מפריעה מלהמשיך ולברך את הברכות הצריכות לברכם. ב] האם כשלא יברך כעת ישתבח, יפסיד ברכה זו או לא. הנה נדון זה כתיב מפורש בשו"ע (וכנ"ל) דאחר התפלה א"א לברך שוב ישתבח. וא"כ הוי כברכה עוברת. ג] האם אפשר לברך ברכה עוברת בין הפרקים דברכת יוצר אור. וע"ז מצינו דברי המג"א, שנפסקו במשנ"ב שמברכים ברכת הרעם בין הפרקים כיון שהוי ברכה עוברת. ד] יש לדון האם מכיון ופסוד"ז קודמים לסדר התפילה, ובסדר התפילה מצויים פסוד"ז קודם יוצר אור וק"ש וברכותיה, וא"כ יל"ע דמכיון והמשיך בתפילתו ובסדר התפילה, שוב לא יכול לשוב ולומר ישתבח. וע"ז י"ל דמכיון וקי"ל דנשים חייבות בפסוד"ז ומ"מ פטורים מברכות ק"ש. חזינן דפסוד"ז קשורים המה לתפילת שמונה עשרה וכלל לא לק"ש וברכותיה. וא"כ מאי איכפ"ל שאמר יוצר וק"ש, הא סו"ס פסוד"ז שייך לשמונה עשרה, ושמונה עשרה עדיין לא התפלל, וממילא יוכל לומר ישתבח בין הפרקים כל זה שמעתי ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. והנה עדיין יל"ע בזה, דהנה אף א"נ כראיות מו"ר הגר"ח שליט"א הוי ברכה עוברת, ושכה"ג ל"ח הפסק, ושפסוד"ז קשור לשמונה עשרה, אכתי קשה דהא ישתבח ניתקן לסוף סדר פסוד"ז, וא"כ כעת, שכבר המשיך בסדר התפילה וזנח את סדר פסד"ז, מי יימר לן דיכול לשוב ולברך ישתבח. וממה שהוכיח הגר"ח קניבסקי שליט"א מברכת אשר יצר או ברכת הרעם דאם בירכום באמצע פסוד"ז, שוב יכול לומר ישתבח. זה עדיין לא מעלה ארוכה לענ"ד, כיון דברכות אלו אינם מסדר התפילה ושפיר נחשב שעדיין מצוי הוא בחלק הפסוקי דזמרה. אך שכבר המשיך לברכת יוצר-אור, הרי כבר הפסיק בסדר פסוד"ז, ומי יימר לן דאפשר לשוב ולברכו. ובשלמא בנשים שפיר הוכיח מו"ר שליט"א וכנ"ל, אך באנשים הלא נתקן כן סדר התפילה דיוצר וברכת ק"ש אחר פסוד"ז. ויעויין ג"כ בהא דקי"ל דאחר זמן תפילה עד ד' שעות אומרים ברכות ק"ש כיון דהוא מסדר התפילה. וצע"ק. והרב ידידיה קרביץ שיחי' העיר דאפשר ויל"ע בדבר גם מדין היסח הדעת. דבשלמא אם בירך ברכת הרעם, לא הסיח דעתו מהברכה שאוחז בה. אך כששכח ישתבח והמשיך לברכת יוצר אור, הרי הסיח דעתו מברכת ישתבח. ויל"ע. ושאלתי את הגר"ח שליט"א ותשובת מכתבו היא כך: ברכות ותפילות אינם נחשבים להפסק, עכ"ל.
י. חובת ברכת הגומל על טיסה במטוס כלולה בב' חיובי הברכה, מדין הולכי מדבריות ומדין עוברי הים. ויתכן שאף צוללנים, הצוללים בעומק הים, צריכים לברך הגומל. ואמנם הנוסעים בסירה או באוניה להפלגות קצרות, אינם מברכים הגומל.
