גדרו של גרות והכניסה לעם ישראל קודם מתן תורה

הרב שמואל ברוך גנוט
ד' סיון ה'תשע"א

א] בפרשת וירא אמר אברהם אבינו ע”ה לישמעאל ואליעזר “שבו לכם פה עם החמור” ובב”ק ל”ח: “עם הדומה לחמור”. וצריך להבין מדוע ישמעאל ואליעזר, שהיה דולה ומשקה מתורת רבו, לא התגיירו ונקראו בשם “חמורים”, כבני חם, ומדוע לא נכללו כבני אברהם ע”י שנכנסו תחת כנפי השכינה. ועל אליעזר מצינו שהיה עבד ואברהם לא שיחררו, וא”נ שמפני שהיה עבד נשאר בגויותו, עדיין “קשה מדוע גם על ישמעאל אמר אברהם “עם הדומה לחמור”, והרי התרגום יונתן כ’ שבשעה שהגר נישאה לאברהם, שיחררה אותה שרה וישמעאל לא היה עבד כלל. וכיצד יתכן שאברהם ושרה הכניסו אלפי נכרים תחת כנפי השכינה ודוקא ישמעאל בנו לא התגייר. [וגבי אליעזר אמר לי מו”ר הגר”ח קניבסקי שליט”א שקיים מצוות כעבדים המחויבים במצוות כאשה].

ב] והנראה דאיכא ב’ דינים בכל גירות עכו”ם: א-) קבלת עול תורה ומצוות והכרה בהקב”ה ית”ש. ב-) כניסה על ידי כל לכלל אומת ישראל. והדברים מוכחים לכאורה בסוגית גר קטן בכתובות י’ א’. ועי’ בחידושי הגרנ”ט שם.

ולזה י”ל דהכנסת גר לכלל ישראל ע”י קבלת תורה ומצוות נעשית דוקא כשישנו כלל ואומת ישראל, והוא ממעמד הר סיני ואילך. אך בזמן האבות הק’ שעדיין לא היה כלל מושג של “אומת ישראל”, ממילא הגם שאאע”ה ושרה גיירו את הנוכרים, היה זה רק בכך שנכנסו תחת כנפי השכינה, אך לא שנכנסו “לאומת ישראל”, ולו מפני שעדיין לא היתה “אומת ישראל”, דנכנסו לגדר כלל ואומה רק ממתן תורה ואילך, או מיעקב וי”ב שבטיו. ולפי”ז א”ש דאה”נ ואליעזר וישמעאל קיבלו על עצמם להיכנס תחת כנפי השכינה, אך זה לא הכניסם לכלל אומת ישראל ויחוס ישראל וממילא לא נתייחסו אחר אברהם ועם ישראל, ונשארו בני חם הדומים לחמור, ואף שקיימו מצוות.

ג] ובזה נבין דברי המדרש דאברהם יצחק ויעקב לא רצו לגייר את תמנע, שבעקבות זאת אמרה שאם לא חפצים בה תלך ותדבק בזרעם ונישאה לאליפז, דמהא דרצתה להידבק בזרע האבות מוכח שתמנע לא רצתה רק להיכנס תחת כנפי השכינה גרידא, אלא גם להיכנס כחלק מאומת ישראל וזרע ישראל, ולכן האבות הק’ דחוה, כיון שעדיין לא נוצרה אומת ישראל. והנה הספר חסידים פי’ תש”צ כתב: “וגר המבקש על אביו ועל אמו שמתו, לא יועיל להקל בדינם”, והיינו שגר אינו יכול להמתיק את דין הוריו כ”בנא כרעא דאבוה”, שלכאו’ ע”י עצם מעשי הגר וזכויותיו יתווספו להם זכויות בשמי שמים ככל בנים המועילים במעשיהם להוריהם שנפטרו, כבסנהדרין ק”ב, א. וע”ז אמר הספר חסידים שכיון שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואינו מתייחס אחר הוריו הנכרים, ל”ש שיעלה במעשיו הטובים את נשמתם. ועי’ בהערות מקור חסד הל הס”ח שם בשם רמ”א ובס’ ויאמר שמואל סי’ פ”ג. ואמנם הרמב”ן (בראשית י”א, ל”ב) כתב גבי פטירתו של תרח אבי אברהם וז”ל: “או שמא יש לו חלק לעולם הבא שאמרו חז”ל בזכות בנו”, ונמצא שהרמב”ן סבר שדין “ברא כרעא דאבוה” שייך גם בנכרי שהתגייר.

ואולם לפימשנ”ת י”ל דזהו דוקא בתרח אבי אברהם, דקודם מתן תורה דעדיין הגרים לא נכנסו לאומת ישראל ולהיותם כבני אברהם יצחק ויעקב, שייך היה שגוי שנתגייר נחשב למיוחס אחר אביו הנכרי, כיון שעדיין לא נכנס לאומת ישראל וממילא לא יצא מיחוס אביו ויחוס הנכרים. אך אחר מתן תורה, שהתהוונו לאומה ויחס, נאמר שהגר המתגייר חדל להתייחס אחר אביו הנכרי.

ד] ויעויין בתוס’ כתובות ז’ א’ דכ’ דבמסכת כלה מייתי קרא ד”ויברכו את רבקה”, וכ’ התוס’ דמזה למדו לברכת אירוסין ולא לברכת נישואין, ועיין חזקוני ובס’ אהל אברהם עמ”ס כתובות בשם ר”ד אופנהיימר גבי ברכת “אחותנו את היי לאלפי רבבה” דהוא ברכת נישואין, ואע”ג די”א דבבעי’ לברך ברכת נישואין בעשרה (ע”י רא”ש כתובות פ”ק י”ב ובהג”א וביד המלך אישות פ”י ה”ה), י”ל שמאחר ונאמר בפסוק (בראשית כ”:ד, י’) “ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו”, אזי מסתבר שהיו עימו עוד תשעה אנשים ויחדיו היו עשרה, עכתו”ד. וחזינן מהכא דאליעזר עצמו הצטרף, מבחינת החזיקוני והרד”פ, לעשרה דברכת הנישואין, וחזי’ דכניסתו לכנפי השכינה הועילה לו כלפי זה, ועיין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *