לא מנע את הגנב לגנוב, אינו מוסר עדות מלאה

רבני בית ההוראה
ב' סיון ה'תשע"א

שלום רב,
בשבת האחרונה נערך קידוש בבית הכנסת שלנו שבעיר אלעד לכבוד בת שנולדה באחת המשפחות.
בבית הכנסת שלנו יש אולם אירועים קטן שמיועד לשמחות של הקהילה, ובו יש 6 שולחנות מתקפלים.
“ראובן”, אבי המשפחה שערכה את הקידוש, הזמין אורחים רבים ולכן טרח והביא מבעוד מועד 4 שולחנות מתקפלים נוספים שאותם שאל משכניו.
את השולחנות הניח ראובן מקופלים בפינת האולם על מנת לפותחם ביום שבת בבוקר, בסמוך לקידוש.
בערב שבת, בסיום התפילה ניגש ראובן לאולם שנמצא בירכתי בית הכנסת ווידא ש-4 השולחנות נמצאים במקומם, לאחר מכן הוא עזב עם אורחיו את בית הכנסת וחזר לביתו.
למרבה השמחה, חגגו באותו ערב שמחת “שלום זכר” של משפחה אחרת בקהילה, כאשר השמחה התקיימה באופן טבעי באולם המדובר, וראובן כמובן הגיע לאותה השמחה.
כאשר הגיע ראובן הוא שם לב שבפינה יש רק 3 שולחנות, באופן טבעי היה לו ברור שפתחו שולחן אחד לכבוד השלום זכר, אבל בבדיקה מהירה הוא ראה שלא, שולחן אחד פשוט נעלם.
כששאל ראובן אם מישהו יודע לאן נעלם השולחן, נענה על ידי כמה מתפללים שכדאי שישאל את “שמעון”, אחד מהמתפללים שברשותו מפתח של בית הכנסת, ושנשאר לשוחח לאחר התפילה עם חברים בכניסה לבית הכנסת.
ראובן פנה מייד והלך אל ביתו של שמעון, שכבר עזב את שמחת השלום זכר, על מנת שיעזור לו למצוא את השולחן.
ראובן פגש את שמעון בדרך, ואחרי חקירה קצרה התברר שבסיום תפילת ערבית, אכן נשאר לשוחח לאחר התפילה עם חברים בכניסה לבית הכנסת.
מעדותו של שמעון עולה שתוך כדי שיחתם הגיע “לוי”, אדם שלא חבר בקהילה וששמעון מכיר אותו רק בשמו הפרטי, לקח שולחן מתקפל אחד מבית הכנסת ופנה לצאת.
שמעון פנה אל לוי ואמר לו שאסור לו לקחת אבל לוי לא הקשיב לו.
שמעון פנה אל לוי שוב ושוב אך ללא הועיל, לוי לקח את השולחן והלך לו.
חשוב לציין שלפי עדותו של שמעון, אותו לוי הוא לא אדם גדול גוף או בריון.
ראובן כמובן פנה אליו ושאל אותו למה הוא אפשר ללוי לקחת את השולחן שנחוץ לקידוש למחרת בבוקר, אך שמעון רק ענה “אמרתי לו שלא ייקח, מה רצית? שאלך איתו מכות?”
ראובן ניסה לקבל משמעון פרטים נוספים אודות לוי אבל שמעון ענה שהוא יודע רק את שמו הפרטי ונראה לו שהוא גר ברחוב זה בבניין זה, אבל הוא לא בטוח.
חשוב לציין שהשעה כרגע היא עשר וחצי בלילה.
ראובן ניגש לבניין ששמעון הצביע עליו אבל לא ראה שום דירה עם השם הפרטי ששמעון מסר, ומכיוון שהבניין היה חשוך, סבב ראובן על עקביו וחזר לשמחת השלום זכר מתוך תקווה שהשולחן יוחזר עד הקידוש.
נכון לרגע זה, יום ראשון בערב, השולחן לא חזר.
היום, יום ראשון אחה”צ, כשחזר ראובן מעבודתו הוא פנה שוב לכתובת שמסר שמעון, עבר בדירות ושאל האם מתגורר כאן אדם בשם “לוי”, כשנענה בשלילה הוא ניסה את מזלו בבניין ליד אך גם שם לא הצליח לאתר אדם שכזה.
ראובן התקשר מהרחוב אל שמעון ושאל אם יוכל לעזור לו למצוא את לוי, שמעון ענה “מצטער אבל לא אוכל לעזור” וסגר את הטלפון.
וכאן עולה הבעיה.
השולחן המדובר לא שייך לראובן אלא לשכנו “יהודה”, ואמנם יהודה ביקש לקבל חזרה את השולחן כבר במוצאי שבת, אבל כשהוסבר לו העניין הוא הסכים לדחייה עד יום שלישי, ערב חג השבועות אבל לא לאחר מכן מכיוון שיש לו אורחים רבים לחג.
כלומר, במידה ולוי לא יחזיר את השולחן עד מחר, יום שני אחה”צ, יאלץ ראובן לקנות ליהודה שולחן חדש, מה שאומר הוצאה כספית לא מבוטלת של כ-250/300 ש”ח.
השאלה היא, האם שמעון חייב לשלם עבור השולחן?
תודה רבה.

תשובה:

שלום רב,

אם שמעון יודה שהוא עצמו לקח את השולחן, ודאי שחייב לשלם. אבל כיון שאינו אומר כן, ניתן לבקש מבית דין לחייב את שמעון לומר עדותו, אבל לא יותר מכך.

על כך ששמעון לא מנע מלוי לקחת את השולחן לא ניתן לחייב אותו לשלם, כל עוד שלא קיבל שמירה על השולחן.

ייתכן גם שלכתחילה היה שמעון חייב מדין השבת אבידה למנוע את הלוי לקחת את השולחן, אם זה לפי כבודו, אבל בדיעבד אם לא עשה כן הוא פטור.

מקורות:

בעניין החיוב להעיד עיין שו”ע חו”מ סי’ כח סעיפים א-ב. בעניין השבת אבידה עיין שם סי’ רסג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *