כתבו הקדמונים רש"י – הרמב"ן – המהר"ל ועוד – שסדר חמש הדברות מימין – מקביל לחמש הדברות שמשמאל, כל דברה מצד ימין של הלוחות יש לה קשר ושייכות לדברה שממולה – לפי זה, הדבור של "אנכי ה' אלקיך" – קשור עם הדבור של "לא תרצח".
וביאור הקשר בין הדברות הללו – שמי שאינו מכיר בנבראותו ובמלכות ה' – רואה את עצמו כמחוייב המציאות – וכתוצאה מכך הוא מנסה לבטל כל מציאות שהוא סבור שהיא פוגעת בו.
האמונה במציאות הבורא והידיעה ש"אנכי ה' אלקיך" – מביאות לביטול האנוכיות מתוך התבטלות אל ה' – ועל כן נמצא כאן השורש לקיום ה"לא תרצח" – שנכלל בזה כל פגיעה במציאותו של הזולת – ואף בכבודו כמו שמוצאים בחז"ל שהשוו הלבנת פנים לשפיכות דמים.
לפי מה שהתבאר יש לרמוז ענין נוסף בכונת הפסוק "הנה "אנכי" שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה'" –"אנכי" שהוא כנגד לא תרצח – הוא שורש ל- "שולח לכם את אליהו" – שעל ידו תהיה תחית המתים – כמבואר בסוף משניות סוטה – כי שלמות החיים – הפך לא תרצח.
והנה בספר "נפלאות מתורתך" מביא – שהפעם היחידה בתורה שבה מופיעים סופי תיבות של המילה "אנכי" [ר"ת אין בכלל] היא בפרשת שמות בפסוק "ויחר אף ה' במשה ויאמר – הלא אהרן אחיך הלוי – ידעתי כי דבר ידבר הוא – וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו" – במילים הל-א אהר-ן אחי-ך הלו-י.
ומבאר שם בטעם הדבר – על פי מה שמצאנו שההכנה לקבלת עשרת הדברות אשר הראשונה שבהן היא "אנכי ה' אלקיך" – היתה על ידי שישראל הגיעו למדרגה של כאיש אחד בלב אחד.
ועל כן רמזה התורה בפסוק זה את המילה "אנכי" הרומזת ל"אנכי ה' אלקיך" – כי בסופו של הפסוק מוזכרת המידה של עין טובה – "וראך ושמח בלבו" – שהיא מהמידות היוצרות את ה"לב אחד" – שהוא ההקדמה לקבלת "אנכי" ה' אלקיך.
ויתכן לומר ביאור נוסף בזה במהלך שונה.
התיקון של מידת הקנאה – היכולת להגיע למדרגה של "וראך ושמח בלבו" – שרשו בהרגשת האמונה של "אנכי ה' אלקיך", כמו שביאר ה"מסילת ישרים" בפרק יא – שהדרך להסיר את מידת הקנאה היא – על ידי הידיעה, שאין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אפילו כמלא נימא והכל כאשר לכל מה' הוא – כפי עצתו הנפלאה וחכמתו הבלתי נודעת.
ועל כן נרמזה המילה "אנכי" בפסוק המדבר על "וראך ושמח בלבו" – שכן האמונה ב"אנכי" היא שורש המעלה של "וראך ושמח בלבו".
ומעתה יש לומר שהשלמות של "לא תרצח" היא – המדרגה של "וראך ושמח בלבו", שהיא ההפך הקיצוני של רציחה – שפיכות דמים היא ביטול מציאותו של השני – ושרשה הוא באי השלמה עם קיומו של הזולת – לעומת זאת המעלה של "וראך ושמח בלבו" – היא המדרגה של הסכמה מושלמת עם מציאותו של הזולת – עד כדי שמחה בקיומו והצלחתו.
ולכן כדרך שהדברה של "אנכי" בלוחות הברית – היא מול הלאו של "לא תרצח" – כי האמונה בה' היא שורש לביטול כוחות הרציחה – כך נרמזה המצוה של "אנכי" בפסוק המדבר על ענין "וראך ושמח בלבו" – כי "וראך ושמח בלבו" – זוהי שלמות בקיום הלאו של "לא תרצח" – ואף היא שרשה בכח האמונה.
ויש להוסיף ביאור ביסוד זה – שקיום המצוה של האמונה הוא שורש לקיום המצוה של "לא תרצח".
בספר מכתב מאליהו ח"ב מאמר "אורו של ביטול היש" מבאר את ענין הסוכה שנקראת "סוכת שלום" – מפני שתוכן מצות סוכה רומז על המבט הנכון על חיי העולם הזה – הסוכה רומזת שהעולם הזה אינו אלא דירת ארעי – וכל קניניו אינם אלא כלים להגיע אל התכלית של העולם הבא.
ומבאר הרב דסלר זצ"ל – שכל הקנאה והתחרות בעולם הזה נובעים מכך שהגשמיות היא מוגבלת מעצם טבעה ועל כן כאשר השאיפות הן גשמיות בהכרח שטובת האחד היא על חשבון זולתו – אבל בעולם של שאיפות רוחניות אין הצלחת האחד מחסרת מהשני ואדרבא מוסיפה גם לזולת ולכן מבט של סוכה – דירת ארעי – מביא שלום.
על פי זה הדברים הללו – יש לבאר את הקשר שבין "אנכי" לבין "לא תרצח".
אנכי ה' אלקיך – אשר הוצאתיך מארץ מצרים מפרש רש"י – כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי – היציאה ממצרים היא השורש לעבדותנו להשי"ת.
היציאה ממצרים של יצר תאוות וחומר היתה – אל עבדות ה' – כאשר כל הכוחות משועבדים לעבדות ה' – בטלים כוחות הקנאה והתחרות שהם שורש לרציחה ושפיכות דמים – נמצא שקיום הדברה של "אנכי ה'" – מביא לקיום הדברה של "לא תרצח".
