בילק"ש תחילת ספר שופטים – מביא ממדרש תדשא של התנא רבי פנחס בן יאיר …לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה מה לעשות ומה לא לעשות, ללב – מה לא לעשות "ולא תתורו אחרי לבבכם"… לעינים "ואחרי עיניכם" – הרי לא תעשה.
ומה לעשות, מלמד ללב – "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" – לעינים – "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך".
מדברי המדרש שה"עשה" המשלים את ה"לאו" של "ולא תתורו אחרי עיניכם" – הוא העשה של זכירת מעמד הר סיני – "השמר לך – פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" – יש ללמוד שהדרך להגיע לקיום הלאו של "ולא תתורו אחרי עיניכם" – הלאו שהוא חלק מפרשת ציצית היא – זכירת מעמד הר סיני – "השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך".
ועומק הענין יש לבאר – על פי דברי הגר"י מוולוז'ין [בהג"ה בספר "נפש החיים"] על דברי חז"ל שבמעמד הר סיני שמעו את הנראה וראו את הנשמע – שביאר כונתם – שבעולם הזה רואות העינים את העולם הגשמי ואילו את העולמות הרוחניים העליונים אפשר להכיר רק על ידי שמיעה – אבל במעמד הר סיני הגיעו למדרגה של התפשטות הגשמיות באופן ש"ראו את הנשמע" – את אותם עולמות שבעולם הזה רק שומעים עליהם – ראו בעיניהם – ו"שמעו את הנראה" – דהיינו, מראה העולם הגשמי נעלם מעיניהם והיה עבורם רק בבחינה של נשמע.
ומעתה יש לומר שמה שנצטוינו כדברי הרמב"ן – להיות עינינו ולבנו שם במעמד הר סיני כל הימים – פירוש הדבר – שנצטוינו שיהיו עינינו נטועות בהתבוננות ובהסתכלות בפנימיות הבריאה ושרשיה הרוחניים – אשר אותם ראינו בהר סיני בעת שנפתחו הרקיעים – ולא חלילה במראות החיצוניים הגשמיים של הרהורי עברה – ועל כן הקיום של "ולא תתורו אחרי עיניכם" הוא – על ידי זכירת מעמד הר סיני.
והנה במגילת שיר השירים פרק ז' – א' – אומר הפסוק – "שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך" – יש כאן פניה של אומות העולם לעם ישראל לשוב מאחרי ה' ולהצטרף אליהם – ובמסכת ב"ב ט"ו בד"ה "ונחזה בך" מפרש רש"י את המילים "שובי שובי ונחזה בך" על פי דברי הגמ' שם – ונחזה בך – לשון זימה הוא זה להסתכל בנשים – שעובדי כוכבים אומרים לישראל שובי לתורתנו ותזני עמנו.
ועל כך עונה כנסת ישראל "מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים- ומפרש הרמב"ם באגרת תימן שתשובתה של כנסת ישראל היא – האם תוכלו להראות לי כאותה שמחה של מעמד הר סיני שהיו שם מחולות ומחנה ישראל ומחנה אלקים זה לעומת זה.
על פי מה שהתבאר מובנת התשובה של כנסת ישראל לפירוש הרמב"ם – הכח לשמור על הלאו של "ולא תתורו אחרי עיניכם" – יונק משמחת גילוי המראות של מעמד הר סיני – ובלשונו של רבי יהודה הלוי – "לו אחזה פניו בלבי ביתה – לא שאלו עיני להביט חוצה".
זכירת מעמד הר סיני – תיקון להרהור עבודה זרה
"אשר אתם זונים אחריהם" – זה הרהור עבודה זרה.
על מעמד הר סיני נאמר בפרשת ואתחנן – "אתה הראת לדעת – כי ה' הוא האלקים – אין עוד מלבדו " – ומפרש רש"י – …שכשנתן הקב"ה את התורה פתח להם שבעה רקיעים – וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים והראה להם שהוא יחידי. עכ"ל.
ובהקדמה למאמר הויכוח מבאר הרמח"ל …חכמת האמת – היא החכמה אשר ראו עינינו במעמד הר סיני – כאשר רצה הקב"ה להקריב אליו אומתו החביבה לו מאד – קרע ה' לעינינו את השמים וגילה לנו המסתורין שלו – עד שידעו כולם ונתברר להם באמת שכל ההנהגה על התחתונים בכלל ובפרטי פרטות שאפשר לחשוב – אינה אלא ביד השכינה.
…ועל כל זה היה מרע"ה אומר להם – "אתה הראת לדעת – כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל – ועל הארץ אין עוד" – כי הקב"ה הראה להם כל המציאות ועל מה היא עומדת – וידעו בבירור שהוא לבדו המנהיג ואין שום הנהגה אחרת לא טבעית ולא מקרית ולא בשום דרך אחר – אלא ההנהגה שהוא ית"ש מנהיג בעומק העצה שגילה להם. עכ"ל.
ואם כן זכירת מעמד הר סיני – ששם התברר לעם ישראל שאפס זולתו היא – המצילה מהרהור עבודה זרה.
נמצא אם כן שג' האיסורים הכלולים בלאו של "ולא תתורו" שהם – מינות – הרהור עברה – והרהור עבודה זרה – שלשת הדברים שהתורה כאן מרחיקה מהם – ההצלה מהם היא על ידי זכירת הגילוי הגדול והנורא של מעמד הר סיני.
ההצלה ממינות – על ידי זכירת הגילוי שהתורה הקדושה היא דברי אלהים חיים.
ההצלה מהרהור עברה – על ידי זכירת המראות הגדולות אשר ראו עינינו.
ההצלה מהרהור עבודה זרה – על ידי זכירת הגילוי של "ה' הוא האלקים – אין עוד מלבדו".
ומעתה יתבאר איך ההצלה מג' הענינים הללו – הכלולים במצות "ולא תתורו" – היא על ידי מצות הציצית.
מצות ציצית ענינה להביא לזכירת מעמד הר סיני כפי שיבואר – וזכירת מעמד הר סיני היא העומדת למי שיזכרהו להנצל מג' העברות הללו כמו שהתבאר.
בסיום פרשת ציצית נאמר "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים – להיות לכם לאלהים" – ובפשוטו "להיות לכם לאלהים" – הכונה היא על מעמד הר סיני.
ברש"י בפרשת שלח כתב – שארבע כנפות הציצית הם כנגד ד' לשונות של גאולה.
ובספורנו בפרשת שמות מבואר – שארבע לשונות הגאולה מתפרשים כך – והוצאתי – מן השעבוד, והצלתי – ביציאת מצרים, וגאלתי – בקריעת ים סוף ולקחתי – במעמד הר סיני.
ובמסכת מנחות מג: – תניא היה רבי מאיר אומר – מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד.
רש"י בפרשת שלח כתב שתכלת – רומזת למכת בכורות [עיי"ש בטעם הדבר], ובגמ' שם כתב רש"י ש"ים" רומז לקריעת ים סוף.
השל"ה הקדוש מוסיף – שרקיע רומז למעמד הר סיני – שאז נפתחו בפניהם כל הרקיעים.
מבואר בכל זה – שתכלית מצות ציצית היא להזכיר לנו את מעמד הר סיני.
ומעתה יובן מדוע הציצית היא המצילה מג' האיסורים הכלולים בלאו של "ולא תתורו" – הואיל והציצית מזכירה לנו את מעמד הר סיני שזכירתו היא המצילה מהם כמו שהתבאר – על כן על ידה יש לנו את הכח לקיים את מצות "ולא תתורו" על ג' חלקיה – בשלמות.
