בפרשת ואתחנן [שני] נאמר …"רק השמר לך ושמור נפשך מאד – פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך – ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך – והודעתם לבניך ולבני בניך – יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב".
ובהוספות הרמב"ן לספר המצוות כתב וז"ל…שנמנענו – שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו – אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים – והוא אומרו יתעלה – "רק השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את הדברים וגו'.
והנה במסכת ברכות יב:- אומרת הגמ' – שלכך קבעו חכמים לומר את פרשת ציצית עם פרשיות קריאת שמע – מפני שיש בה מלבד הענין של זכירת יציאת מצרים – גם את ג' הענינים הכלולים במצות "ולא תתורו" – להשמר מ- א] דעת מינים – ב] הרהור עברה – ג] הרהור ע"ז.
מפשטות הפסוקים עולה – שהכח לקיים את מצות "ולא תתורו" על ג' חלקיה הוא – על ידי קיום מצות הציצית ונראה שאחד האופנים שעל ידה מצות ציצית – מצילה מג' הענינים הללו הוא – מפני שעל ידה אנו זוכרים את מעמד הר סיני – וזכירת מעמד הר סיני היא הפך ג' הענינים הללו וכפי שיבואר.
זכירת מעמד הר סיני תיקון המינות
בהמשך הגמ' שם במסכת ברכות – מובאת הברייתא המבארת את הלאו של "ולא תתורו".
תניא – "אחרי לבבכם" – זו מינות – וכן הוא אומר "אמר נבל בלבו – אין אלהים" – "אחרי עיניכם" – זה הרהור עברה – "אשר אתם זונים" – זה הרהור ע"ז.
ופירש רש"י – מינות – אותם ההופכים טעמי תורה למדרש טעות ואליל עכ"ל.
אליל פירושו – בשר מת ומשמע שמינות ענינה נטילת התורה ללא החיות הפנימית שבה – וכך משמע מדברי רש"י בהמשך – שנאמר "אמר נבל בלבו" – ואין לך נבל מן ההופך דברי אלהים חיים.
על מעמד הר סיני נאמר בפרשת ואתחנן – "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי" – מבואר שמעמד הר סיני הוא זמן ומקום הגילוי – שהתורה הקדושה היא דברי אלהים חיים – ואם כן לפי דברי רש"י – שמינות ענינה התיחסות לתורה כאל מה שהוא הפך דברי אלקים חיים – זכירת מעמד הר סיני ששם שמענו קול אלהים חיים מדבר מתוך האש – היא המצילה מהמינות.
ויתכן לומר – שענין זה הוא בכלל תכלית המצוה של זכירת מעמד הר סיני – שעל ידי זכירת מעמד הר סיני נזכור שהתורה הקדושה היא דברי אלהים חיים – ולא נכשל במינות.
ובספר "רעה אמונה" עמוד רכד כתב וז"ל.
מצות "ולא תתורו אחרי לבבכם" [ל"ת מז] מפרש הרמב"ם כל מחשבה שגורמת לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרים אנו שלא להעלותה על לבנו [הלכות ע"ז – פ"ב ה"ד].
מצוה זו יכולה להתקיים רק על ידי זכירת מעמד הר סיני כמו שכתב הרמב"ם [יסודי התורה פ"ח ה"ג] ומנין שמעמד הר סיני היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בה דופי, שנאמר "הנה אנכי בא אליך בעב הענן – בעבור ישמע העם בדברי עמך – וגם בך יאמינו לעולם" [שמות י"ט – ט] – מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם – אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה. עכ"ל.
