חלב עכו”ם

כ"ה אייר ה'תשע"א

איזה חלב מותר בשתייה?

 

משנה:

נאמר במשנה “היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור”, [בכורות דף ה’ עמוד ב’]

על כן: חלב פרה, כבשה או עז מותר בשתייה כיוון יצא מבהמה טהורה המותרת באכילה. ואילו חלב אתון, נאקה, סוסה, חזירה וכדומה, אסור באכילה מהתורה, כיוון שיצאו מבעל חי טמא האסור באכילה.

 

רמב”ם:

פוסק הרמב”ם בהלכות מאכלות אסורות (ג’ א’) “כל מאכל היוצא ממין מן המינין האסורין שלוקין על אכילתן, הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה, כגון חלב בהמה וחיה הטמאים”.

 

 

מדוע מותר לשתות חלב?

יש אומרים שהחלב הוא למעשה דם שנעכר ונהפך לחלב, ומדוע אם כן אינו אסור משתייה כפי שדם אסור בשתייה? וגם להאומרים שהחלב אינו דם שנהפך לחלב, מדוע לא ייאסר מדין איסור אבר מן החי [שהוא האיסור לאכול אבר מבעל חי טהור בעודו בחיים לפני שנשחט] והחלב הוא כאבר שיצא מבעל חי טרם שחיטתו וכיצד מותר לשתותו?

 

תשובה א’:

מכך שהתורה משבחת את ארץ ישראל באומרה: [שמות ג] “ארץ זבת חלב ודבש” ואם היה החלב אסור, היתכן שהתורה תשתבח בדבר האסור?!

 

תשובה ב’:

החלב מוזכר בנביא ישעיהו שנאמר: “לכו שברו ואכלו – ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב”

 

 

 

חלב עכו”ם:

במשנה:

המשנה במסכת עבודה זרה כותבת: “ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורים –  חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו”.

בשולחן ערוך:

נפסק בשולחן ערוך: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו – אסור, שמא עירב בו חלב טמא. והש”ך מוסיף שאין זה משנה – אם הנכרי חלבו לצורך עצמו או לצורך היהודי.

 

טעם האיסור:

בתלמוד ירושלמי (שבת א’ ד’) מובא בשם ר’ יהושע בן לוי, שחלב הגוי אסור ‘משום גילוי’ .כלומר מחשש שהגוי לא הקפיד לכסות את החלב אלא הותירו מגולה, וקיים חשש שמא נחש הטיל בו ארס.

להלכה נתקבל הטעם של התלמוד בבלי: שמא ערב בו הגוי חלב של בהמה טמאה. ולפיכך כנפסק בשולחן ערוך, באם יהודי נוכח בחליבה הגוי, והשגיח שלא עורבב בחלב הכשר חלב של בהמה טמאה, הרי החלב מותר.

ולכתחילה צריך היהודי להיות בתחילת החליבה, ויראה שהכלי הוא נקי. ונהגו להחמיר שלא יחלוב לתוך הכלי שדרכו של הנוכרי לחלוב לתוכו, שמא נותרו בו צחצוחי חלב, אך באם ניקוהו והכשירוהו, מותר. [רמ”א והפוסקים]

 

גזירה לא מבטלים:

במקרה שאין חשש שהנכרי יערב חלב של בהמה טמאה, כגון כשאין בעדרו כלל בהמות טמאות, אלא טהורות בלבד. יש מהפוסקים שסברו שאף אם ישראל לא ראה את החליבה, החלב מותר. אך יש שחלקו ואמרו שכיוון שגזרו חכמים גזירה, הרי הכלל שכל דבר שחכמים נמנו עליו וגמרו לאוסרו – אי אפשר להתירו שוב אלא במניין אחר של חכמים, על כן אפילו עבר חלף טעמה של אותה הגזירה, לא ניתן לבטלה.

 

מלקות:

הרמב”ם כותב שהאוכל גבינת העכו”ם או חלב שחלבו עכו”ם ואין ישראל רואהו מכין אותו מכת מרדות. והמגיד משנה מוסיף שזה על פי הכלל הידוע שבכל איסור של דברי חכמים – כמו איסור חלב עכו”ם שאסרו חכמי המשנה – יש מכת מרדות.

 

ישכנו נחש:

בחריפות רבה כותב מחבר הספר “שערי דורא” שאפילו כשאין בהמה טמאה בדיר, אסור – והפורץ גדר ישכנו נחש. החתם סופר אוסר חלב נכרי אף באופן שאין בהמה טמאה מצויה בעיר כלל, ואף כשידוע בוודאות שאין חשש חלב טמא.

 

משה רבנו:

הגאון הרב דב לנדא מביא מספר דרכי חיים, ששמע בשם הגה”ק מצאנז, ששמע בשם הרב מלייפניק, שקיבל איש מפי איש עד משה רבנו. שהטעם האמיתי הפנימי לאיסור חלב עכו”ם, אינו מחשש ערוב חלב טמא, אלא שזהו רק הטעם הגלוי שגילו לנו חכמנו, אך באמת יש טעם כמוס אחר לאיסור חלב נכרי, טעם שלא גילו לנו.

ספקות באמונה:

חסיד אחד התאונן פעם בפני אדמו”ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, שלחתנו נופלות מחשבות ופקפוקים בענייני אמונה. אמר לו רבנו הזקן: חתנך נכשל בשתיית חלב עכו”ם, שיהודי לא היה נוכח בשעת החליבה. ואף שהוא חשב שזהו חלב יהודי, ונוסף על כך חלב עכו”ם הוא איסור מדרבנן בלבד – הזיק לו הדבר ברוחניות, ומכאן ספיקותיו באמונה. רבנו הזקן נתן לו ”תיקון”, שעזר לו להירפא ממחלתו הרוחנית. [שיעורים בספר התניא פ”ח]

מוות רוחני:

מדברי הרבי הריי”צ מליובאוויטש [בתרגום חופשי ללה”ק] “חלב עכו”ם והדומה, הוא הכלי זיין של היצר הרע, אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ברוחניות”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים