לתרומות לחץ כאן

ההלואה – בדברי חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים

"ואתה לא תלוה"

רב אחאי גאון (מובא בביאור הלכה סי' תקמב ד"ה ע"י פועל)

וגדולה מזו מוכח בשאלתות פרשה ברכה (שאילתא קע) דאפילו אם יכול להשיג ללות מעות ולקנות התירו לו לעשות מלאכה [-בחול המועד], דהיינו לקצור ולטחון את חטיו, דכיון דבעי למיזף, עציבא ליה דעתיה, ולא מצי מקיים ושמחת בחגיך.

רשב"ם (בבא בתרא נא ע"א ד"ה דלא משוי)

אנן סהדי דשום אדם לא יהיה ברצונו עבד לוה אם יכול להפטר בשום ענין.

רבי יהונתן אייבישיץ (אורים ותומים, ריש סי' צז):

וצ"ל לדעת הרא"ש תירוץ אחר [-למה אין מברכין על מצות הלואה], כיון שהוא קללה ופורעניות, דבברכה נאמר 'ואתה לא תלוה', ו'אפס כי לא יהיה בך אביון', ועונותיו הטו את אלה, אין לברך עליו.

רבי יעקב עמדין (סידור יעב"ץ, הנהגת משא ומתן):

ברח מהלואה כל מה שתוכל.

חזון איש (אגרות חזון איש):

ליזהר מאוד שלא ללוות כסף משום אדם (ח"א כ).

לפלא בעיני שהנך מחזיק במדת הפזיזות כל כך, שבשביל יום אחד כבר הוכרחת לבטל ולפרוץ בגדר לשלוח יד בהלואות, המשחית את אצילות הנפש וגורם בושה לעצמך ולאחרים, מוטב לנהוג בדרכה של תורה יום או יומיים, ולקיים כל המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה וכו'. (ח"ב יב).

בכל זאת היה לך להגיד לי כמו שהוא, ולא להשקע בחובות, כי הלא זה קשה עלי מכל. (ח"ב יד).

בעל הקהלות יעקב (תולדות יעקב, עמ' קצח):

פעם אחת נתן בארוכה מוסר לאחד שלא לשקוע בחובות, והיה אומר צריך לברוח מחובות כמו מאש. זה גהינום בעולם הזה! אחד שבא לבקש ברכה על חובותיו, נתקל בגערה: "גזלן… גזלן…".

לוה ואינו משלם – דרך רעה שיתרחק ממנה האדם

אבות (פ"ב מ"ט):

צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם… רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם… שנאמר 'לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן'.

ופירש רבינו יונה:

…שיש לאדם להראות את הנולד. ומי שאינו רואהו אינו מתרחק מדרך רעה, כמו הלוה ואינו משלם, שבשעת הלואה היה לו לחשוב ולראות אם יוכל לפרעו כשיגיע זמן הפרעון. ואם לא יכיר בשלו כי יהיה בידו יכולת, לא ילוה עתה משום דוחק שיהיה לו, וידחוק השעה גם אם הוא צריך ההלואה הרבה מאד… לבל תחשוב אחר שאין לי במה שאפרענו וכבר תבעני בב"ד ולא מצאו לי דבר למשכן יצאתי זכאי מה פשעי ומה חטאתי… מה טעם שנאמר 'לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן'. כלומר כיון שלוה ואינו משלם רשע הוא. ואע"פ שאין לו כי מתחלה היה לו לעיין במה יפרעהו. אבל הצדיק חונן ונותן מה שיש לו ליתן ולפרוע בהן נותנו כי על כל פנים הוא נזהר מתחלה במה יוכל לפרוע…

במדבר רבה (יח, ב):

שנו רבותינו ארבעה נקראו רשעים… והלוה ואינו משלם שנאמר 'לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן'.

ספר חסידים (שיח):

מעשה באחד שהיה דל וחסר ולא היה רוצה לקבל צדקה, אמר האיך אקבל הריני גוזל את העניים, אלא הלך ולוה מבני אדם, ונתנו לו על מנת להרויח למחצה, ויחזיר להם לזמן פלונית. והיה לוה מהרבה בני אדם ואינו פורע להם, ומלוה לו על אמונת שמים ולא היה פורע, ואמר מה אפרע ואין לי במה לפרוע. ועוד הלך ואמר תלוו לי, אמרו לו: 'לוה רשע ולא ישלם'! והוא אומר: מוטב שאהיה לוה ואם יהיה לי אפרע, ולא אקבל מן הצדקה ולא אהיה גוזל עניים. נאמר עליו 'אל תהי צדיק הרבה'; ועוד, שהוא רשע, למה לוה והוא יודע שאין לו הצלחה ולא יהיה במה לפרוע?! ומתחלל שם שמים על ידו, ונועל דלת לפני לווין. ועוד אל תהי צדיק הרבה וגו' למה תשומם, כשממה בלא דיורין.

שערי תשובה לרבינו יונה (השער השלישי – אות סח):

'לא תעשק את רעך' (ויקרא יט, יג). ואמר דוד עליו השלום (תהלים לז, כא) 'לוה רשע ולא ישלם'.

בית הבחירה למאירי (אבות פ"ב מ"ט):

הלוה ואינו משלם …ולהפליג בגנות זאת המדה, והיותו חושש להיות האדם מיקל בה לעכבם בידו מצד שאינו גוזל וגונב, ושלא באה לידו בתורת שום איסור, אמר עליה 'אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום', כלומר כאילו עבר על מצוה ממצות התורה, שהרי הכתוב קראו רשע, שנאמר 'לוה רשע ולא ישלם'.

אהבה בתענוגים למהר"א אזולאי עמ"ס אבות:

ואמר שמי שיש בו מדה רעה זו, אעפ"י שיהיו לו כמה מידות טובות נקרא רשע, שנאמר לוה רשע וגו', ולזה ראוי להתרחק מדרך זו.

צמח דוד עה"ת (לרבי יוסף דוד משאלוניקי, דף קפח ע"ב-קפט ע"א):

…ואפשר שזהו כונת המשנה באבות אחד לוה מן האדם כאילו לוה מן המקום… היינו לומר שמי שלוה מן האדם ואינו פורע, מאבד זכויותיו, שגם הקב"ה אינו פורע לו שכר זכויותיו מכל מקום.

בעל החפץ חיים (אהבת חסד ח"ב פרק כד):

ואיתא בח"מ… אסור ללוה לקחת הלואה ולהוציאה שלא לצורך… ואם עושה כן נקרא רשע… צריך לידע שממון אחרים שנשאר ביד האדם בעוול לבסוף לא יצליח, וכדכתיב עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו [ויעזבנו קאי על שניהם, כי פעמים יעזוב העושר את האדם, ולפעמים להפך] ויכלה גם את יתר הפליטה שיש לו בעצמו וכדאי' במס' ד"א זוטא פ"ג, אם נטלת את שאינו שלך את שלך יטלו ממך.

"אם ערבת לרעך"

פלא יועץ (ערך ערב):

ערב כתי' רע ירוע כי ערב זר, ואמרו רז"ל רעה אחר רעה תבא לערבי של ציון דעבדי שלוף דוץ, דהיינו שתובעים את הערב תחילה והן עתה לפי המנהג העולם ותקנת השוק כל הערבות הוא כמעט כהאי גוונא, שמי שנוטל ערב אינו רוצה לילך בדינא ודיינא עם הלוה ולירד לנכסיו אלא כיון שאינו פרע לו תכף תובע את הערב שכן על אמונתו הלוהו ויש שמתנין בפירוש רצה מזה גובה.

והן אמת שזה דבר קשה על האדם ובפרט אי דחיקא ליה שעתא ומצטרך ליתן חילו בשביל אחרים, שיניו יחרוק ונמס, ותוהא ומתחרט אלף פעמים על מצוה שעשה והן אדם נמצא נבוך בענין זה שאם ילכו שנים יחדיו לעיר אחרת לירידים וישאלו אל הא' אם יוצא ערב בעד חבירו אם יאמר לאו, הרי פסקיה לחיותא שיבין המלוה שאינו בר סמכא להלותו וע"כ הוא מוכרח ליכנס ערב, אבל הדרך ישירה כל שהיא תפארת לעושיה שלא יכנס ערב אלא א"כ נטל משכון מקודם או יאמר למלוה תדע שאין אני יוצא ערב אפי' על המלך שכך קבלתי עלי מפני הרמאים וכן יעשה, ואם יבא חבירו לבקש ממנו שיצא ערב אם יש לו ממון יאמר לו הילך ואם לאו יאמר לו כדברים האלה ויפרסם הדבר באופן שכל רואיו יכירוהו ולא יקשה בעיניהם.

ואין ראוי למלוה לבקש ערבות מא' בפני הלוה או לומר ללוה אם תביא לי לערב את פלוני אתן לך, שנמצא מכריח את חבירו להיות ערב על כרחו שלא בטובתו מפני הבושה ומפני הכבוד ומפני דרכי שלום, והרי זה עובר על מה שאמרה תורה ואהבת לרעך כמוך, דלך סני לחברך לא תעביד. אלא אם ירצה, ילך שלא בפני הלוה ושלא בידיעתו, וישאל אותו רצונך להיות ערב של פלוני שבלאו הכי אין רצוני ללוותו, ואם יאמר שאינו רוצה להיות ערב, אז יאמר להרוצה ללוות איני נותן אלא במזומנים ואי אפשי בערב.

ואם ערבת לרעך מהר ושלם לו, שאם לא תרצה לשלם יחרה אף חברך עליך יותר מאם אתה היית חייב לו מחוב שלך, אמור יאמר מה יעשה הבן שהוצרך ללוות ואין לו לשלם, אבל בערבות יאמר לך למה עכרתני ומה לך ליכנס בתגר זה להיות ערב, שכן אל אמונתך הלויותיו, נמצא שאתה רוצה להטיב את חברי ולהרע עמדי, ולמה תעשה כה, הרי אין דוחין נפש מפני נפש, היה לך מתחילה ליטול משכון, ואם אתה האמנתו מאי איכפת לי אלמלא אתה אני לא הייתי מאמינו ולא הייתי מלוה לו כלל, הנה כי כן הישר והטוב שלא ידחה את המלוה לילך עם הלוה בדינא ודיינא ושירד לנכסיו אלא תכף ישלם לו והוא יבקש מן הלוה.

ולאידך גיסא אם לא יצא ערב בפירוש אלא שהיה שותף או שלוו ביחד בכתב א' ואחד מהם פרע חלקו והאחר לא פרע אין זה מדרך טובים וארחות צדיקים שיתבע את האחר מדין ערבות כי מה פעל ועשה ומאי הו"ל למיעבד ודי לו שיעמוד בשלו זה כלל גדול לרוצה להיות נושא ונותן באמונה שלא ילך אחר הדין אלא אחר היושר ובזה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *