לתרומות לחץ כאן

הנהגת הוצאות הבית על פי התורה – פרק ד'

העוסק בבנין

טום ולא תשפיץ, שפוץ ולא תיבני, שכל העוסק בבנין מתמסכן.

יבמות סג ע"א

"העוסק בבנין": איתא בסוטה (יא ע"א): אמר מר "כל העוסק בבנין מתמסכן". וברש"י (שם ד"ה שממסכנות), מבאר שהסיבה שאין לו לאדם להתעסק בבנין "שמביא את האדם לידי עניות". מבואר שמכיון שבניה עלולה לגרום לאדם להפסדים גדולים עד כדי עניות, לכן אין לעסוק בכך אם לא לצורך גדול. ומשום כך אמר ר"פ ביבמות (סג ע"א), "טום ולא תשפיץ, שפוץ ולא תבנה, שכל העוסק בבנין מתמסכן". ופרש"י, "אם יש לך חור קטן בכותל רעוע סתום אותו מיד, ולא תרחיב בנקב לשפץ בו טיט וכו' ליפותו… ואם בעל נפש אתה להנאות בנייניך הרחב הנקב ושפציהו להיות יפה… ולא תפיל את כל הכותל ותבנהו".

מבואר שהעצה הנכונה שלא להתעסק בבניה כלל, וכשיש חור בכותל, יש לסותמו כמות שהוא ולא לשפצו. ומ"מ אדם שמפריע לו לחיות עם כותל כזה – יכול לשפץ, אבל בכל מקרה לא לסתור את הכותל לגמרי, משום שהעיסוק בבניה גורם למסכנות ועניות.

מכאן שיש למעט בבניה שלא לצורך והכרח גדול, שבדרך כלל העיסוק בבניה גורם להרבה עגמת נפש וריבוי חובות. וכשאדם בא להרחיב את דירתו משום הרצון להרחבת הדעת יתירה, יש לו לקחת בחשבון את התוצאות הסופיות שבהרבה מקרים לא די שבסופו של דבר אינו מרגיש רחבות הדעת, אלא ההיפך שהרדיפה אחרי גמחי"ם והלחץ של הנושים גורמת לו צער ועגמת נפש מרובה. וכבר אמרו בגמ' (הובא לעיל) "אכול בצל ושב בצל", שאדם המבזבז את ממונו ולוקח באשראי, סוף שיצטרך למכור את ביתו (וכמש"כ הרשב"ם שם). ויעוי' בגמ' עירובין (מ"א( ג' אין רואין פני גהנום אלו הן וכו' והרשות, ופרש"י מי שיש לו נושין, שרשות היינו נושים כפי שמתרגם התרגום בלא תהי' לו כנושה.

ואף שאמרו בפסחים (קיד ע"א) "פחות ממיכלך וממשתיך ותוסיף על דירתך". שיש חשיבות לדיורים באופן רחב יותר, ואמרו בברכות (נז ע"ב) שדירה נאה היא מהדברים המרחיבין דעתו של אדם – אך עם כל זאת מצינו שהעיסוק בבניה ממסכן את האדם, שגורם לעצמו לבוא לידי עניות, ועל כן רק במקום שיש לו כיסוי להוצאותיו מותר לו לבנות או כשיש לו הכרח גדול, וע"ז אמרה הגמ' שכשיש צורך להרחיב את הדירה, יש לו לצמצם אפילו ממזונותיו בשביל כך, אבל כל זה רק במסגרת מה שיש לו – היינו שאם יצמצם במזונותיו יוכל לעמוד בהוצאות הבניה – אבל בשום פנים ואופן לא יותר מזה, וכל שכן שלא להתגלגל בחובות ולהעשות לנרדף.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. הגרש ואזנר בח"ב סט זועק מרה על שמעית כלי שיר ולא מתיר זאת כלל. ציינתם את שמו שלא לענין.
    ואלו דבריו:
    שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן סט

    והנה להלכה כ' הרמ"א או"ח סי' תק"ס ס"ג די"א דוקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה ע"כ, ודבר פשוט דהא דידן שנתרבו כ"כ הכלי שיר הלב יודע שזה נקרא רגיל בהם כידוע ממנהג המחזיקים כלים אלה, ומכ"ש הפותחים הרדיו בבוקר בעת קימה בתכנית זמר הבוקר וכיו"ב בערב ובעת סעודה דאיסור גמור הוא ע"פ הלכה.

    ולמעשה לבושתינו ולצערינו כמעט נשכח הלכה פסוקה הזאת, ואין לנו למוד זכות גמור, ומיהו עכ"פ אלו השומעים הכלי שיר שמשמיעים זמר קודש וזמר מצוה לעורר הלבבות, ומכ"ש בעת סעודת חתונה מותר, במקום שאין איסור מיוחד לכך כמו בירושלים עיה"ק כידוע, או למי ששומע לפקח עצבונו שי"ל שבגדר מצוה הוא, כאשר כבר כ' הגאון מהרש"ג ח"ב סי' קנ"ה – ופשיטא דאין זה נותן היתר ללמוד כלי שיר ולהחזיק סתם ע"מ לשורר סתם, וגורם חמור מזה שהולכים ללמוד במקומות אסורים, ובאים שם לידי איסור תערובת אנשים ונשים, וגם צריכים לשורר בפה ולהכשיל בקול באשה ערוה. +ע"ע ח"ח סי' קכ"ז – ב+

    ועיין בספר יוסף אומץ המפ' מאחד מגאוני אשכנז שמלפני מאות שנה בהל' ט' באב שהרעים על בעלי הבתים של פראנקפורט, על שהם לומדים בנותיהם כלי שיר נגד ההלכה המפורשת.

    והנה אין בידינו לבער בבת אחת הפרצה הזאת, ואשרי אדם שומע לי לא לפרוץ בזה, ועכ"פ חלילה להחזיק בבית הכלי שיר שקוראים כהיום אורגאן שכולל כמה כלי שיר ורבותינו ואבותינו הקפידו מאד על זה, ומי יתן שדורינו יבין שכל החיים שלנו וכל הנהגת הבית בית חרדי ויראי ה' צריך שיהי' משוער ע"פ הלכה ושו"ע ובכלל זה ענין הנ"ל, ובזכות זה נזכה לראות בשמחת גאולתינו ופדות נפשינו

    בח"ח סי' קכז הוא קצת כותב להקל בזה לאלו שעצובים. וז"ל:

    "אלא שכהיום מקילים אפילו מדקדקים בזה, ויש ללמד עליהם זכות, ופעמים הרבה עושים לפקח עצבותי' ושרי, ובפרט בנשים שכיח זה".

    לפי פסק ההלכה הצרוף, בני ספרד הנוהגים כהוראות מרן השולחן ערוך, צריכים להחמיר יותר בענין, ואילו לאשכנזים האיסור הוא ע"פ הרמ"א רק "למי שרגיל בהם".

    ומה הכוונה רגיל בהם?

    בספרי שלהי דקייטא הבאתי שמרן הגר"ש וואזנר זצ"ל טען שהכוונה אחת לשלשה ימים, ואילו מו"ר מרן רשכבה"ג הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר לי שהכוונה שאסור לשמוע מוזיקה בצורה קבועה, אך מפעם לפעם אפשר. כוונתו היא, כפי שהבנתי בשעתו מדבריו, שאסור ליהודי להיכנס הביתה בכל צהרים ומיד להדליק מוזיקה. אסור להיכנס לרכב ובקביעות להפעיל את המוזיקה. מי שמקפיד שלא לשמוע מוזיקה בקביעות, אך מידי פעם הוא מאזין לה, זה בסדר.

    בידידות מרובה

    שמואל ברוך גנוט

  2. למעשה היום בזמנינו שכל כך הרבה פיתויים יש ברחוב, כל מה שאפשר להקל לנוער לשמח אותם בדרך יהודית טהורה, נראה שמצוה לעשות זאת, שישירו בבית שירי קודש ויהנו ולא יתנו עיניהם בחוץ….

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *