הנהגת הוצאות הבית על פי התורה – פרק ו’

רבני בית ההוראה
כ' אייר ה'תשע"א

תנאי לפרנסה – משא ומתן באמונה ותפילה

מה יעשה אדם ויתעשר, א”ל ישא ויתן באמונה. אמרו לו הרבה עשו ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר ‘לי הכסף ולי הזהב’. מאי קמ”ל [-אם ברחמים תלוי הדבר, א”כ למה אמר להם “ישא ויתן באמונה” – ע”פ רש”י שם], דהא בלא הא לא סגי”

(נדה ע ע”ב)

למדנו מדברי חז”ל, שכדי להתעשר צריכים לשני דברים: משא ומתן באמונה, ותפילה.

ונראה ששני ענינים אלו, ביסודם הם ענין אחד, והפסוק שמביאה הגמ’ “לי הכסף ולי הזהב”, אינו רק מקור לכך שצריך לבקש רחמים מאת השי”ת שיפרנסנו, אלא פסוק זה משמש כמקור גם לחלק הראשון של “ישא ויתן באמונה”. כי מי שאינו נושא ונותן ביושר ובאמונה, סיבת הדבר נעוצה בכך שמדמה בעיניו שהוא בהשתדלותו גורם להשגת הכסף, וכמאמר הכתוב (תהלים מט, ז) “הבוטחים על חילם” וגו’, וע”כ הוא עושה כל מאמץ להשיג כמה שיותר ובכל דרך אפשרית.

אבל האדם שיודע ומכיר בכך “שה’ מוריש ומעשיר”, והוא מקור הכל, יבין ממילא שאין טעם להשתדל בהשגת ממון שלא עפ”י הכללים שקבעה התורה, שאין בזה תועלת, וכמאמר הכתוב (ישעיה ז, ח): “הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל”, אלא ינהג עפ”י מאמר הכתוב (תהלים נה, כג): “השלך על ה’ יהבך והוא יכלכלך”. וא”כ, כאשר ברור לו לאדם ש”לי הכסף”, יודע הוא שעליו לנהוג עפ”י אותם כללים והוראות שקבע בעל הכסף, והם: לשאת ולתת באמונה.

אבל לא די בכך שנושא ונותן באמונה, משום שאין במשא ומתן אלא משום חובת ההשתדלות כמו שאמרה תורה “יברכך ה’ אלוקים בכל אשר תעשה” (דברים טו, יח), שברכת ה’ טעונה איזו עשיה כל שהיא מצד האדם, אבל העיקר חסר עדיין, והיא הבקשה מאת אדון כל. כי אין די בהשתדלות כשהיא איננה מלווה בפניה ישירה ובבקשה שתשרה הברכה במעשה ידינו. שהרי ההשתדלות איננה אלא כאמצעי שדרכו מוריד הקב”ה את השפע, ופעמים כך ופעמים כך, וע”ז צריך הוא לפנות בבקשה שיזרים לו ה’ צרכיו בהרחבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *