לתרומות לחץ כאן

הנהגת הוצאות הבית על פי התורה – פרק ה'

כבוד אשתו

א"ר חלבו, לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר 'ולאברהם היטיב בעבורה'. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא, אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו.

בבא מציעא נט ע"א

"זהיר בכבוד אשתו": כתב בספר תורת חיים שם, דכיון שהאשה היא עיקר הבית לכן אין הברכה שרויה אלא בשבילה, וכמו שמצינו (ברכות נא ע"ב), לגבי כוס של ברכה – "ומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דתתברך דביתהו", דמכיון שהאשה היא עיקרו של בית, לכן הברכה באה דרכה, וככל שהבעל מייקר ומכבד אותה, הוא גורם להגביר את השפע על הבית.

"כוס של ברכה": איתא בברכות (נא ע"א): "תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו' וי"א אף משגרו לאנשי ביתו במתנה, כי היכי דתתברך דביתהו". וכך נפסק בשו"ע (או"ח סי' קפג סעי' ד): "ומשגר לאשתו שתשתה ממנו". ומש"כ בגמ' "לאנשי ביתו", הכונה לאשתו וכפי שביאר התוי"ט בריש מס' סוטה, שחז"ל נקטו בלשון אנשי ביתו "להחשיב להאשה כאילו היא גברת הבית וכעין לישנא דקרא 'עקרת הבית'".

ובגמ' שם מבואר שלא די שמשגר לה הכוס, אלא צריך לעשות כן בדרך של כבוד, וכמש"כ רש"י שם (שם ע"א ד"ה במתנה) "דרך דורון וחשיבות", דע"י שמראה כלפיה חשיבות נמצאת היא מכובדת, ועי"ז מביא עליה ברכה, ועל ידה מתרבה השפע לכל הבית. ולכן נקטו חז"ל דוקא כאן בלשון "אנשי ביתו" להורות שענין השיגור כוס של ברכה לאשתו הוא ענין של כבוד וחשיבות.

"מכבדה יותר מגופו": איתא ביבמות (סב ע"ב): "ת"ר, האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו וכו', עליו הכתוב אומר 'וידעת כי שלום אהליך'". וברש"י שם: "יותר מגופו – דזילותא דאיתתא קשה מדגברא". הרי שרש"י מבאר ש"מכבדה יותר מגופו", הולך על דברים שיש בהם בזיון שצריך להזהר שהאשה לא תתבייש, ולכן צריך לדאוג לכבודה יותר מאשר שהוא דואג לכבוד עצמו, והרי זה בכלל "זהיר בכבוד אשתו" – שמביא עליו ברכה.

"מכבדה בתכשיטין": איתא בסנהדרין (עו ע"ב): "האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו… עליו הכתוב אומר 'וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא'".

ופרש"י "והמכבדה – בתכשיטין נאין", שלא די שאינו נוהג בה בזיון אלא שצריך לעשות פעולות שיכבדו אותה. והחשיבות של תכשיטין נאים, מבואר בגמ' כתובות (נט ע"ב) "אין אשה אלא לתכשיטי אשה", ופרש"י "שיקנו לה תכשיטין להתנאות בהן". שטבעה של האשה להתנאות בפני בעלה, ולכן צריך הוא לדאוג לה לכך. וכמו שמבואר בגמ' כתובות (סה ע"א), "דברים שהאשה משתוקקת עליהן, ומאי נינהו תכשיטין". נמצא שמחובתו של הבעל לדאוג לכבודה של אשתו קודם, כל שלא להטיל עליה דברים שגורמים לה להרגשת בזיון, וכשיש צורך לעשות איזה דבר הכרוך בבזיון יקח את זה הוא על עצמו. ולא די בכך, אלא צריך להנאותה בבגדים ובתכשיטין נאין כדי שתרגיש מכובדת, וכמו שכ' המהרש"א ביבמות שם, ש"מכבדה יותר מגופו", היינו בבגדים נאים, ועי"ז מביא ברכה אל ביתו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *