אלוקים אוהב עניים?
שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: "אם אלוקיכם אוהב עניים הוא, מדוע אין הוא מפרנס אותם בעצמו"? השיב לו רבי עקיבא: "כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם" (בזכות הצדקה שאנו נותנים).
בנים או עבדים?
המשיך טורנוסרופוס – אמשול לך משל למה הדבר דומה – למלך בשר ודם, שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים, וציוה שלא להאכילו ולא להשקותו, והלך אדם והאכילהו והשקהו. כששמע המלך, האם לא יכעס עליו בשל העובדה שהמרה את פקודתו? "ואתם קרויין עבדים לה', כמו שנאמר (ויקרא כה) "כי לי בני ישראל עבדים", ואם ה' בחר לעשות את עבדיו לעניים, אל לכם להתערב במעשיו!"
בנים!
השיב לו רבי עקיבא: "אמשול אני לך משל, למה הדבר דומה. למלך בשר ודם שכעס על בנו, וחבשו בבית האסורים, וציוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו. והלך אדם אחד, והאכילו והשקהו. כששמע המלך, האם לא ישגר לו דורון? "ואנחנו קרויין בנים, כמו שכתוב (דברים יד): "בנים אתם לה' אלוקיכם". [מסכת בבא בתרא דף י]
מעשר עני:
מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין-לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלוקֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה." [דברים פרק י"ד, פסוקים כ"ב-כ"ז]
"כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ …" [דברים פרק כ"ו, פסוקים י"ב-ט"ו]
שנות אבדה:
לאחר שמפרישים תרומות ומעשרות לכהן וללוי, ישנה הפרשה נוספת בכמות של עשרה אחוזים מהתוצרת.
ייעודו של מעשר זה משתנה משנה לשנה. בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית, למניין שנות השמיטה, מעשר זה הינו 'מעשר שני'. ובשנה השלישית והשישית למניין שנות השמיטה, עשרה אחוזים אלו הינם 'מעשר עני' הניתנים לעניים. הסימן לשנות מעשר שני, הוא שנות 'אבדה'.
בזמן הזה:
לגבי מעשר שני קיים הבדל בין זמן המקדש לבין הזמן הזה. שכן מעשר שני הינו קדוש, ויש לאוכלו בטהרה, ובזמן הזה שאנו בחזקת טמאי טומאת מת, המעשר אסור באכילה, ולכן אין אוכלים את המעשר השני בזמן הזה, אלא מחללים אותו על מטבע, והמטבע אסור בשימוש, ויש לבערו על ידי התכתו, או זריקתו לים הגדול.
מעשר עני:
מעשר עני הינו חולין ומותר באכילה לכל אדם אף בטומאה, ונוהג בזמן הזה כפי שנהג בזמן המקדש, ובשנה השלישית והשישית למניין שנות השמיטה, חובה להפריש עשרה אחוזים מהתוצרת ולנותנה לעני.
למעשה:
למעשה ההפרשה מתחלקת לשתיים, החלק הראשון – ההפרשה, והחלק השני – מסירתה לעני. כל זמן שלא בוצעה ההפרשה, התוצרת אסורה באכילה. משבוצעה הפרשה, התוצרת מותרת אף לפני שנמסרה בפועל לעני. אלא שאם לא ניתנה בפועל לעני, הרי בעל התוצרת גוזל את העניים.
דמאי:
כאשר מפרישים מתוצרת 'דמאי' – ספק טבל – כלומר כשאין וודאות שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות, יש אומרים שאין חיוב למוסרה לעני, שכן – 'המוציא מחברו עליו הראייה' ועל העני מוטלת חובת ההוכחה להוכיח שמתוצרת זו לא הופרש מעשר עני.
בכל מקרה, אף באם לא נותנים לעני את עשרת האחוזים, מאיזו סיבה שהיא, כגון מסיבת הספק האמורה, חובה לבצע את ההפרשה – שכן ללא ההפרשה, התוצרת עדיין טבל ואסורה באכילה.
טבל וודאי:
בטבל וודאי – כלומר כשיש וודאות שלא הופרשו מפירות וירקות אלו מעשר עני, יש לתת לעני מהתוצרת עצמה, ולא מספיק לתת את שוויה בכסף.
גזל:
המשנה במסכת אבות אומרת: "בארבעה פרקים הדבר מתרבה…ברביעית- מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית- מפני מעשר עני שבשישית… ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים".
השנה:
השנה שנת תשע"א היא שנת מעשר עני, אך קיימים עדיין פירות השייכים לשנה שעברה שהייתה שנת מעשר שני. ולכן בנוסח ההפרשה לאחר שמפרישים מעשר שני, נהוג לומר: "ומעשר שני בצד דרומו, ואם צריך מעשר עני יהא מעשר עני בדרומו". וכך באם התוצרת שייכת למעשר שני יצאנו ידי חובת הפרשת מעשר שני, ובאם ייעודה הוא מעשר שני, הרי הפרשנו מעשר עני.
