מוסיקה בהלכה: כל השנה ובימי הספירה (חלק ב)

י"ג אייר ה'תשע"א

דיני האבלות הנוהגים בתקופת ספירת העומר מקורם בדברי הגמרא ביבמות סב, ב שם מסופר לנו על עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא שנפטרו בין פסח לעצרת.

דיני האבלות נפסקו להלכה ב’שולחן ערוך’, (או”ח סי’ תצג סעיפים א-ב), שם מובאים שני איסורים בלבד הנוהגים בימים אלו: “נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל”ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, שפיר דמי… נוהגים שלא להסתפר עד ל”ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות”.

מלבד  נישואין ותספורת, נפסק ב’מגן אברהם’ (שם, סק”א) שאף משמחת ריקודים יש להמנע: “אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור, ונראה לי שאף מי שעשה שידוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות”, וכך הובא במשנה ברורה (שם, ס”ק ג).

האם נאסרו גם נגינה בכלי שיר ושירה בפה?

סיכום דין שירה ונגינה בכל השנה

במאמר בשבוע שעבר עסקנו באיסור נגינה ושמיעת מוסיקה בכל ימות השנה. על מנת לסכם את הדברים בקצרה, נצביע על ארבע שיטות בראשונים בנוגע לאיסור זה:

א. המגיה למרדכי (בשם תוספות): כל שירה מותרת; בין בפה בין בכלי. רק שירה על היין, שלא במקום סעודה, אסורה. דעה זו לא הובאה בדברי הפוסקים.

ב. רש”י ותוספות: כל שירה במשתה היין אסורה, בין בפה בין בכלי, אבל שלא על היין מותרת. תוספות מוסיף לאסור את השירה באדם המתענג בכך ביותר אף שלא על היין, ואילו לצורך מצווה מותר אפילו על היין.

ג. שיטת רב האי גאון ורוב הראשונים: שירה בפה מותרת בתנאי שהיא לשם שמים; שירה שאינה לשם שמים אסורה, חוץ משירה המסייעת לפועל לעשות את מלאכתו. יש שהבינו שגם נגינה בכלי שיר מותרת, בתנאי שהיא לשם שמים.

ד. שיטת הרמב”ם ושולחן ערוך: כל שירה בפה לשם שמים מותרת. כך יש להתיר שירה בפה שלא על היין. אבל כל נגינה בכלי אסורה, אפילו שלא על היין, ואפילו לשם שמים. בתשובה החמיר הרמב”ם עוד יותר, ואסר אפילו שירה בפה שלא על היין, וכן פסק הב”ח והמגן אברהם.

למרות שכמה פוסקים החמירו כשיטות המחמירות, בשמיעת ונגינת מוסיקה במשך השנה המנהג להקל (שלא במשתה יין). כפי שכתבו ה’ציץ אליעזר’ (חלק טו, סימן לג) וה’אגרות משה’ (או”ח, ח”ב, סימן צה), מנהג זה מסתמך על פסק הרמ”א, שפסק כשיטת התוספות הנ”ל.

איסור מוסיקה בתקופת העומר

לדעת פוסקים רבים, אין להתפלא על כך שלא הזכירו איסור שמיעת מוסיקה בתקופת העומר, שכן לדעתם שמיעת כלי שיר נאסרה במהלך כל השנה, ואין כאן תוספת איסור. אך גם הדעות המקלות בנוגע לכלי שיר במשך השנה, לא הזכירו איסור מיוחד הנוגע לספירת העומר.

עם זאת, בהתבססו על דברי ה’מגן אברהם’ הנ”ל (שאסר ריקודים ומחולות בתקופת העומר), פוסק ה’ערוך השולחן’ (שם, ס”ב) ש”כל שכן שאסור לזמר בכלי זמר”. אפילו שלא במקום ריקודים ומחולות, אסור לשמוע כלי שיר. כך כתבו פוסקי זמננו לאסור שמיעת מוסיקה מכח המנהג, כמו שכתב בשו”ת שבט הלוי (הובא תשובתו בספר אלה הם מועדי, ח”ד, סימן צו), וכן נקטו רבים (ראה שו”ת יחווה דעת, ח”ג, סימן ל, ו-ח”ו, סי לד; שו”ת ציץ אליעזר, חלק טז, סימן יט; ועוד).

בהמשך נביא כמה קולות שהקלו הפוסקים בנוגע לשמיעת מוסיקה בימי העומר. אולם נדגיש תחילה שאין לזלזל ח”ו בקפידה על מנהג ישראל לאסור שמיעת מוסיקה.

בשו”ת מנחת יצחק (ח”א, סימן קיא) הסכים לאסור מכוח ‘קל וחומר’, והוסיף, שכיון שנהגו בו –  מקבל האיסור תוקף של נדר דאורייתא, ואפילו קבלת האבות יכולה לאסור על הבנים. כראיה לדבריו, מביא ה’מנחת יצחק’ את דברי ה’חתם סופר’ (יו”ד סימן קז) בנוגע לאיסור חלב עכו”ם, שלפי דבריו מקבל האיסור תוקף של נדר דאורייתא מכוח המנהג.

בנוסף, ב’אליה רבה’ (סימן תצג, ס”ק א) כתב שייתכן שנוהג איסור ריקודים של ה’מגן אברהם’ אפילו בזמני ‘היתר’ של ימי העומר, כגון לאחר ל”ג (לאלו הנוהגים איסור עד ל”ג בעומר). הרב שלמה זלמן אוירבך (הובא בספר ‘בין פסח לשבועות’, פרק טו) הורה כך להלכה, משום שכך נהגו. לפי מנהגים מסוימים, שינו אפילו את ניגוני ‘לכה דודי’ משום אבלות העומר – הן בשל תלמידי ר”ע שמתו, והן בשל כמה טרגדיות שפקדו את קהילות ישראל בימים אלו.

ברור אפוא שסתימת הפוסקים הקדומים לא הרתיעה את האחרונים מלאסור שמיעת מוסיקה בתקופת העומר, ואיסור זה התקבל ונוהג בכל העדות והחוגים.

קולות אפשריות: שירה בפה ומוסיקה קלאסית

גישתו של הרב משה פיינשטיין לאיסור מוסיקה היא מעניינת במיוחד, ומתוכה עולות כמה השלכות הלכתיות. לדעתו (אגרות משה, או”ח ח”א, סימן קסו) אין היתר ברור לשמוע מוסיקה בכל ימות השנה, ומן הראוי להימנע מכך. אך גם למי שמקל במוסיקה במשך השנה כולה, בוודאי שעליו להחמיר בתקופת ספירת העומר, כפי שסיים שם “ובימי ספירה יש לאסור בזמרא דמנא אף להמתירין”.

לדעת הרב פיינשטיין, מבואר אפוא שהאיסור על כלי שיר בימי הספירה אינו אלא האיסור הרגיל של כל השנה – למרות שמקלים באיסור במשך ימות השנה, יש להחמיר ולקיימו כדין בימי הספירה. לאור ביאור זה, לא יחול האיסור על שירה בפה, אלא על מוסיקה של כלי שיר בלבד, כלשון ה’אגרות משה’ הנ”ל שאסר “בזמרא דמנא” בלבד.

על דרך זו כתב הרב אליהו שלזינגר בספר ‘שואלין ודורשין’ (ח”ד, סימן לז), שאין להחמיר באיסור מוסיקה בימי העומר מעבר לאיסור הרגיל של כל השנה. משום כך, כתב שיש להתיר להשמיע ברדיו מוסיקה ‘רגועה’ ומוסיקה קלסית – “נגינות רגועות, שירי רגש וערגה”.

דבריו להיתר נלמדים גם מכך שהפוסקים למדו את האיסור על מוסיקה בעומר מפסקו של ה’מגן אברהם’ בנוגע לריקודים ומחולות. מתוך מקור זה, לכאורה עולה שאין לאסור אלא מוסיקה ‘מרקידה’ שלה זיקה לריקודים ומחולות, ולא מוסיקה אטית ורגועה.

בנוסף לכך, יש לציין  את פסקו של מהר”ם שיק (יו”ד סימן שסח) שכתב להקל באבלות יחיד בשירים עצובים (ברמת העיקרון, וע”ש במקרה למעשה). לכאורה, יש ליישם את החילוק אף לעניין תקופת העומר (וכך גם לעניין בין המצרים), ולהתיר במוסיקה רגועה כנ”ל.

היתרים נוספים לשמיעת מוסיקה בימי העומר

על אף האיסור שלא לנגן בכלי נגינה בספירת העומר, מצאנו כמה היתרים לכך, במצבים שונים.

  1. מותר ליהודי שמתפרנס מניגון בכלי נגינה (כגון שמנגן במסיבות של גויים, או שמלמד נגינה) לנגן כדרכו בתקופת הספירה. כדברי הרב משה פיינשטיין (אגרות משה, או”ח ח”ג, סימן פז) מותר ללמוד  או ללמד מוסיקה וכדומה, במקום שהכוונה לשם פרנסה ולא לשם הנאה (וראה גם סדר פסח כהלכתו פרק יב, סעיף טז; ציץ אליעזר חלק טז, סימן יט).
  2. לדעת פוסקים רבים, מותר לשמוע ולהשמיע מוסיקה בימי הספירה בסעודת מצווה: סעודת ברית מילה, סעודת פדיון הבן, הכנסת ספר תורה, סיום מסכת, וכדו’ (שיורי כנסת הגדולה, או”ח סימן תקנא, הגהות בית יוסף, אות לג; שו”ת חיים שאל ח”א, סימן כא; ספר עקרי הד”ט, יו”ד סימן לו, אות כ”ג; ועוד). אולם, יש שהחמירו בכך (מנחת יצחק, ח”א, סימן קיא, בשם דעת קדושים).

יצוין שההיתר הנ”ל מתייחס רק לסעודה המוגדרת כסעודת מצווה על פי דין. סעודת אירוסין, למשל, אינה מוגדרת כסעודת מצווה, למרות שיש באירוסין מצווה של הבאת הצדדים יחדיו בקשרי אירוסין (על-פי מגן אברהם תצג, ב, ומשנה ברורה תצג, ג).

  1. מותר לנגן בספירת העומר כאשר מטרת הנגינה היא לשמח חולים או זקנים בבתי אבות, או בשביל להרגיע ילדים (מתחת לגיל חינוך) )נטעי גבריאל, פסח ח”ג, פרק נג, סעיף ז-ט). כמו כן מותר להשמיע מוסיקה בזמן נהיגה, לצורך שמירה על ערנות וריכוז. יש להקפיד על מוסיקה רגועה, כפי שהזכרנו שיש מתירים מוסיקה זו אף בימי העומר.

שמיעת מוזיקה ממכשיר חשמלי ביתי

לדעת פוסקים רבים, אין הבדל בין שמיעה של מוסיקה בהופעה חיה, לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. לדעת פוסקים אלו, ניגוני כלי זמר ברדיו דינם כשמיעת כלי זמר, ושירה ווקאלית ברדיו דינו כשמיעת שירה ווקאלית (אגרות משה, שם; שבט הלוי ח”ב, סימן נז).

אולם, יש מחמירים ואוסרים אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי דרך מכשירים אלקטרוניים, משום שהמכשיר עצמו נחשב כלי זמר (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז).

מנגד, הרב יעקב ברייש (חלקת יעקב ח”א, סימן סב) העלה סברא מחודשת, לפיה יש להקל יותר במוסיקה המושמעת ברדיו, מאשר מוסיקה במכשיר אלקטרוני אחר. לדבריו, אם כי ייתכן שיש לאסור מוסיקה מוקלטת, משום שהמכשיר האלקטרוני מוגדר ככלי שיר, אין להגדיר רדיו ככלי שיר, ולכן אין מוסיקה ברדיו נכללת באיסור. בנוגע לימי העומר, המנהג אינו כדבריו.

סיכום

כאמור, היתר שמיעת מוסיקה בכל השנה מתבסס על המנהג הרווח. למרות שאין ההיתר ברור בדברי הפוסקים, הרי שכבר נהגו כך ישראל, והנח להם למנהגם (כמו שכתב ב’ציץ אליעזר’). מנגד, איסור שמיעת מוסיקה בספירת העומר מסתמך אף הוא על המנהג, וכבר נהגו כל ישראל להימנע משמיעת מוסיקה בימי אבלות אלו. לפי דברי ה’אגרות משה’ ואחרים, אנו חוזרים בכך לאיסור מוסיקה של השנה כולה, למשך מספר שבועות בשנה.

עם זאת, ישנם מקרים שניתן להקל בנושא, אף בימי העומר. הזכרנו מקרים כגון שמיעת מוסיקה לצורך תרפיה והרגעה, ניגון לצורך פרנסה, השמעת מוסיקה לשמירה על ערנות בנהיגה, כלי זמר בסעודת מצווה, וכן הלאה.

כאמור, בכל מקרה ישנה עדיפות למוסיקה רגועה על-פני מוסיקה משמחת, שכן ישנן דעות שלפיהן מוסיקה רגועה ואטית איננה בכלל האיסור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *