נתתי הלוואה לאשה במצוקה [אם זה רלוונטי בזמן ההלוואה היתה אלמנה ]. הכסף ניתן בדולרים עם שטר הלוואה בדולרים להחזר ב-10 חודשים. המסכנה היתה בקשיים ולא החזירה גם כעבור שנים. אחרי שש שנים החלה להחזיר טיפין טיפין. בשנה השביעית [לאחר שהודתה שהסתדרה] נתנה פריסת צקים לעוד שנה קדימה על בערך עד 75% מהסכום. כעת היא מוכנה לפרוס ולשלם את כל הסכום. דא עקא שקצת איבדנו את החשבון הן בשקלים וק"ו את ההצמדות ל$. [ההחזרים בוצעו בש"ח] סו"ס עברו 8 שנים. היא מיוזמתה נקבה בסכום שנראה לה עפ"י זכרונה כמשקף את החוב. אף לי מסתבר שכך הוא בערך אלא שאיני יודע . האם מותר ליקח בלי לחשוש לריבית? אני סבור שהיא קצת נבוכה מירידת הדולר והתמשכות ההלוואה [היא שומרת תודה שעמדתי לה בשעת דוחקה ]ובעצמה אמרה לי משפט בסגנון 'הדולר ז"ל הוא לא קנה מידה'.עכ"פ זו הצעתה ואין לי נתון לאשר או לשלול את הסכום. אני מדגיש שאין בנינו מרירות אלא שאלתי היא על ריבית.
ובתודה מראש
תשובה:
שלום רב,
א. ודאי שאסור לאשה לפצות אותך על ירידת ערך הדולר. בשעה שהלווית ידעת שהיא במצוקה, כך שאין עוולה מצידה בכך ששילמה את החוב במאוחר ואין סיבה לפיצוי. וממילא הפיצוי הוא כריבית.
ב. עליך לברר כמיטב יכולתך את הסכום המדויק שהיא חייבת. שערי דולר היסטוריים ניתן לראות באתר של בנק ישראל, ותאריכי הפירעון שעברו והסכומים, תוכל האשה לקבל מהבנק שבו מנוהל חשבונה. החוב הוא בדולרים ויש לנכות כל פירעון שניתן בשקלים לפי שער היציג ביום הפירעון. אם עדיין יישאר ספק, מותר להתפשר אבל יש להיזהר שהפשרה לא תהיה נוטה לטובת המלווה.
מקורות:
א. בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' כז מצדד שניתן לפצות על איחור בתשלום כדי להסיר תרעומת, אבל בנידון דידן אינני רואה מקום לתרעומת מאחר והמלווה ידע שהלווה במצב קשה.
ב. בשו"ת אבני נזר חו"מ סי' כג מתיר להתפשר כשיש ספק של ריבית. אמנם לכתחילה יש לברר את הספק ככל שניתן.
