לכב' הרבנים שליט"א
אנו מוכרים דירה ומפרסמים באופן פרטי. מתווך הגיע עם לקוח שהביע עניין. בעת ביקורו השני הגיע המתווך לפני הלקוח וביקש שנתחייב לשלם לו עמלת תווך (1.5%). הסברנו שאיננו חפצים בשירותי תווך ואף ביקשתי שלא יתערב במו"מ, ומבחינתי הוא סוכן של הלקוח בלבד. מאז למדתי את הסוגיא וראיתי שאין זה פשוט ואכן אני מודיע מראש כעת לפני הביקור הראשון לכל מתווך שאינני מעוניין ואין לי כונה לשלם דמי תווך. עכ"פ, במידה ועיסקה תתקיים עם אותו לקוח, האם אני מחוייב לשלם למתווך? ואם כן כמה? (שמא הבהרתי לו את אי רצוני מאוחר מדי, לאחר שכבר הגיע עם הלקוח בפעם הראשונה).
יצויין שאינו מצפה לכלום כי ע"פ חוקי המדינה אם לא חתמתי לו אינני חייב לו. אמנם רצוני לנהוג ע"פ ההלכה כמובן.
תודה וכט"ס.
תשובה:
שלום רב,
אם רוצים לומר למתווך שלא רוצים לשלם דמי תיווך יש לסכם זאת לפני שהוא מביא את הקונה או מגלה את הפרטים עליו. אבל אם המוכר אומר לאחר מכן שלא ישלם, יוכל המתווך לדרוש דמי תיווך כנהוג (אם נגמר עסקה עם אותו לקוח שהמתווך הביא לפני שהמוכר אמר שלא ישלם).
אם המתווך אינו תובע כלום ויש סבירות שהסיבה היא בגלל שלא החתים מראש, אין צורך לשלם אף על פי דין תורה, כיון שהמתווך עבד שלא על דעת לקבל שכר מהמוכר. אבל יש לציין שלא כל מתווך חילוני שלא החתים חזקתו שמלכתחילה וויתר על דמי תיווך, כיון שלאחרונה יש מקרים שבית משפט מחייב דמי תיווך אף אם לא עומדים לגמרי בדרישות חוק המתווכים.
מקורות:
עיין עלון המשפט גליון 36 עמוד 7.
מקור שאי אפשר לתבוע דמי תיווך אם המתווך לא התכוון מראש לתבוע עיין נתיבות המשפט סי' יב סק"ה.
מדוע אנו דנים זאת כמחילה הרי לא נתכוין למחול רק חשב שלא יוכל לתבוע כי אין לו אפשרות לתבוע, הנתיבות דיבר במקרה שעשה על דעת מתנה ולכן העבודה שלו לא מחייבת אבל אדם שעשה על דעת לקבל רק חשב שאין לו אפשרות להוציא למה לא יוכל לתבוע, ולכאורה זה שייך רק לגדרי יאוש, וכבר נחלקו הפוסקים אם מהני יאוש בחוב.
בכבוד רב
אין זה כייאוש בחוב, כיון שהחוב מעולם לא נוצר. למעשה העבודה נעשתה בחינם שלא על מנת לקבל תמורה.
כדוגמא לכך עיין בש"ך חו"מ סי' קטו סק"י.
ייתכן שאף הנתיבות בסי' יז סק"א מתכוון לכך, שמטעם זה לא התחייב רוניא לשלם לרבינא מדין יורד כיון שרבינא לא התכוון לגבות ממנו מצד טעות בדין, עיין שם.
השאר תגובה