שיעור רוחב הפאות.

ז' אייר ה'תשע"א

לפרק הקודם – גבול
התחתון

אינדקס

לפרק הבא – שיעור איסור
הקפת הפיאות

א. דעת רוב הפוסקים דכל רוחב הצדעים הם בכלל הפאות והמקיף אפילו ב’ שערות מהם כבר חייב , ויש חולקים, ולהלכה למעשה חוששים אנו לשיטת המחמירים שלא לגלח בכל הרוחב.

מקורות ונימוקים:

בנוגע לשיעור רוחב הפאות מצאנו כמה שיטות בראשונים:

הרמב”ם כתב- פאה זו שמניחים בצדעיים לא נתנו בו חכמים שיעור, ושמענו מזקננו

שאינו מניח פחות מארבעים שערות (י”ג “פחות מארבע שערות”).

ורבים ניסו לבאר ולפרש שיטת הרמב”ם ראה תשב”ץ (ח”ב ס’ ה) צפנת פענח (על הרמב”ם פי”ב מה’ ע”ז ה”ו) וכתב הב”י (סימן קפא) שם בביאור דברי הרמב”ם שחייבים לומר שהרמב”ם כתב שיעור זה לענין רוחב הפאות דאילו לגבי אורך מקום הפאות גם הרמב”ם מודה דלפחות הצדעיים הם בכלל פאות הראש ובצדעיים לבד נכנסים הרבה יותר מארבעים שערות וכ”ש שיש שם מקום ליותר מארבעה שערות וא”כ שכונת הרמב”ם בשיעור שנתן 40 או לגירסא אחרת 4 שערות קאי על רוחב הפאות.נמצא דלד’ הרמב”ם א”צ להשאיר ברוחב הפאות אלא 40 או 4 שערות.

הסמ”ג חולק על הרמב”ם בזה ומביא מלשון התוספתא מכות (פ”ד ה”ד) וז”ל- יש תולש ב’ שערות ועובר משום ד’ דברים וכו’ ומשום מקיף”.

ומוכח דכל רוחב הצדעים הם בכלל הפאות והמקיף אפילו ב’ שערות מהם כבר חייב , וע”ע בדרכי משה מש”ב. וכדעתו ראה בנימוק”י בשם האבי עזרי, וי”מ בד’ הסמ”ג ששיעור ב’ שערות של התוספתא הוא בב’ הפאות יחד אבל בפאה אחת, כבר בתלישת שערה אחת עובר.

נמצא לשיטת הרמב”ם פירוש לא יקיף לא יגמרו להקיף, לסמ”ג וסיעתו “לא תקיפו” –פירושו לא תתחיל להקיף ולכן ע”פ התוספתא שהביא הסמ”ג עובר מיד על כל ב’ שערות, שיטת הדרישה והב”ח שעוברים על לא תקיפו רק כשיקיף המ’ שערות האחרונות מיהו איסור יש אפילו בהקפת שערה אחת מהצדעיים.

ולהלכה למעשה חוששים אנו לשיטת המחמירים שלא לגלח בכל רוחב פיאות הראש (ראה בשו”ת שבט הלוי ח”ה סי’ ק מש”ב באורך).

ב. רבינו האר”י ז”ל נהג להניח כל רוחב הצדעים שהוא השיער שיש מן    האוזן עד שליש המצח. ובגובה היה מניח שיעור-אם יקימו האוזניים למעלה בראש עד אותו מקום ויותר ממנו מעט למעלה”. (הגהות בית לחם יהודה,שם,ועצי לבונה ,יו”ד קפ”א ב’)

מקורות ונימוקים:

וביאור דברי הארי ז”ל שכתב שליש המצח לכאורה אין הכונה שליש כל המצח, ואפ”ל שהוא שליש מגובה המצח, אבל המסתבר ביותר הוא כי המצח מתחלק לג’ חלקים לפנים למעלה מעניו של אדם ושוב יש צד ימין וצד שמאל כלפי הצדעיים, וכונת האריז”ל ששליש מן צד ימין וכן שליש מצד שמאל יחמיר להניח פיאה, ולכאורה כן המנהג, ולפ”ז פירוש דבריו מפסיק בינתיים –מפסיק באמצע המצח למדוד שליש לכל צד כ”פ בס’ נטעי גבריאל (פ”ו אות א בהערה א) ע”ש. וראה עוד ביערות דבש (ח”א דרוש ב’ דף ט”ז :) שביאר שכוונתו שירים האוזניים כ”כ עד שיתפשט עקמומיות שבהם וקצת מעל זה הוא המקום שעד שם יש להניח השיער ולא לגלח.

ובהסבר מדוע דקדק האר”י להוסיף מעל האוזן הוספת שיער עד מקום פשיטת עקמומיות האוזניים (שלכאורה זה כבר שיער הראש ממש) ראה בס’ כתונת יוסף (יו”ד ח”א) טעם בטוב טעם ודעת שלשיטת הסמ”ג שחייב בלאו דבל תקיף על כל ב’ שערות שנוטל וחשש שאם שיעור הפאות יהיה מדוייק יכול להיות שיבוא הספר לידי איסור הקפה כשיספר בטעות כמה שערות מהפאות ולכן הוסיף שיעור זה מעל השיעור המחוייב שלא יבא לידי מכשול דהיינו בבחינת “עשו סייג לתורה” עכת”ד.ע”ש.וכ”כ בטעמי המצוות פ’ קדושים,ובמשנת חסידים (מס’ יום השישי פ”ה אות ד ע”ש).ובשיעור אורך הפיאות מצד המנהג בקהילות ישראל לענפיהם ראה בס’ נטעי גבריאל (פ”ו סעיף ה אות ח-י  בהערות ע”ש).

לדעת רבנו האר”י

יש אומרים- שפאות הראש אסור לגלח אף במספרים כעין תער  דהיינו סמוך לבשרו ופסק מרן בשו”ע להחמיר כדבריהם, לפיכך אף שמגלח במספרים כעין תער או במכונה (באופן המותר ע”פ ההלכה)  בפיאות הראש אסור לגמרי, כי פיאות הראש אסור לגלחם גם מספרים כעין תער.

מקורות ונימוקים:

ובענין מחלוקת הרמב”ם והרא”ש  (הביאם הב”י) בדין פיאות הראש אי אסרי גם במספרים כעין תער,דשיטת הרמב”ם שאינו חייב אלא בתער אבל במספרים כעין תער מותר,וכ”כ ה”ר ישעיה וכ”כ סמ”ק וטעמם (ביאר הנמוק”י) מדתנן אינו חייב עד שיטלנו בתער משמע דבין בפאת הראש בין פאת הזקן קאי ,וכך דייק מהתוספתא ע”ש.

והרא”ש וסיעתו ס”ל – דבמספרים כמין תער ג”כ חייב ,טעמו משום דס”ל :דתנן אינו חייב עד שיטלנו בתער קאי אפאות הזקן אבל פאות הראש לא בעינן תער .והוכח דבריו מהא דנקט “המשווה צדעיו” ולא נקט’ לשון גילוח וכו’ ע”ש וכ”כ בתרומת הדשן (סי’ רצה) ע”ש

ומרן בשו”ע שם ס”ג פסק לחומרא כדעת הרא”ש-וז”ל-“אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים  כעין תער, ויש לחוש לדבריהם”.עכ”ל.

צורת ההיתר והאיסור

מותר לגלח את מקום הפאות באופן שמשאיר אפילו מעט מן השיער,וי”א שצריך לשייר מן השיער כשיעור כדי לכוף ראש השיער לעיקרו (ויש סוברים שהוא בקירוב חצי ס”מ).

מקורות ונימוקים:

בשו”ת תורה לשמה (סימן שפט)-נשאל כמה שיעור אורך פיאות הראש וז”ל-“שאלה-אחד גילח שער ראשו והשאיר הפאות אך מפני סיבה אינו רוצה שיהיו שערות הפאות ארוכין ורוצה לגזוז אותם במספריים כמה שיעור חייב להשאיר מהם? והשיב שמצינו בדין פרה אדומה פסק הרמב”ם ז”ל בה’ פרה אדומה פ”א ה”ד וז”ל צריך שישאר המאדים כדי שינטל בזוג שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כאילו אינה לפיכך אם היו בה שתי שערות לבנות או שחורות שאינן נלקטין בזוג הרי זו כשרה ע”ש מיהו מצינו שיש שיעור אחר לחומרא והוא שיעור כדי לכוף ראשן לעיקרן והוא מה שפסק הרמב”ם הל’ טומאת צרעת (פ”ח הלכה/ו’/) וז”ל-“השער השחור המציל בנתקין אין פחות משתי שערות ואינן מצילות עד שיהיו אורכן כדי לכוף ראשן לעיקרן ע”ש.והנה כאן צריך להחמיר להשאיר שיעור כדי לכוף ראשן לעיקרן וסגי בהכי כפי הדין מיהו ודאי אם יהיו יותר ארוכים עדיף טפי כדי שיהיו ניכרים יותר וזהו נוי שלנו שאנחנו מתנאים במצות השי”ת אלהינו ואלהי אבותינו אשר קדשנו במצותיו והפאות הם עדות לישראל וסימן טוב להם. עכ”ל.

ומ”ש “ויש סוברים שהוא בקירוב חצי ס”מ”-בשם הגריש”א שליט”א (ראה בס’ לשכנו תדרשו).

וראיתי בספר כרם שלמה (ס’ קפ”א) מעין  טהור (אות ה ) שכתב שי”א ששעור פאה הוא בכדי לכוף ראשו לעקרו ואם חושש דאולי אין בו כדי לכוף ראשו לעקרו יאמוד בשעור אצבע ובזה בודאי איכא שיעורא כדי  לכוף ע”כ ועוד כתב שם שממשמעות הפוסקים היא דלא אסור אלא כשמעבירו קרוב לבשר .

ואם כן יש לנו כמה סניפים להקל בזה ואלו הן:

א)דעת הרמב”ם שהאיסור רק בתער

ב)דעת הפוסקים דלא אסור רק במעבירו  עד קרוב לבשר

ג)גם בשעור  לכוף ראשו לעיקרו הוא רק חומרא לכתחילה לומר אצבע

ד)יש סוברים דסגי מה”ת בשתי שערות שישאר לפאת הראש

ולכן אין צורך להחמיר ודי לשעור אורך פאות הראש בלכוף ראשו  לעיקר ובלי שעור אורך אצבע,עכת”ד.

מותר לסרוק פיאות הראש במסרק.

מקורות ונימוקים:

לגבי השאלה האם יש איסור לסרק השערות באיזור פיאות הראש במסרק?

נקדים שיש בזה כמה דעות  בפוסקים :

א. דעת הגרע”א לאסור דומיא דנזיר. שחופף ומפספס אבל לא סורק (משנה-נזיר דף מב ע”א).

ב. דעת ה”אורח מישור”- אסור לסרוק בנזיר משום פסיק רשיה (ובמתכוון אסור לכו”ע).

ג. שיעור איסור הקפת הפיאות. (לדעת הרמב”ם ד’ או מ’ שערות ולסמ”ג וסיע’ כל שהעביר ב’ שערות מפיאות הראש חייב).

א. דעת הגרע”א לאסור דומיא דנזיר. דחופף ומפספס אבל לא סורק (משנה-נזיר דף מב ע”א).

כבר דן בזה הגרע”א הביאו בשו”ת חת”ס יו”ד סי’ קלט ודעת הגרע”א לאסור דומיא דנזיר דחופף ומפספס אבל לא סורק (משנה-נזיר דף מב.) הרי שכל שיש בו איסור תספורת בשערו אסור במסרק וה”ה לפיאות הראש דקימ”ל להלכה כדעת הרא”ש וסיעתו דאף מספריים כעין תער אסור לספר בכל אזור פיאות הראש א”כ אין להסתרק במסרק. עכת”ד.

ב.דעת הגאון”אורח מישור”-איסור לסרוק בנזיר משום פסיק רשיה (ובמתכוון אסור לכו”ע).

ונרחיב מעט בביאור סוגיא דנזיר דאיתא התם מתני-נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. והעמידה הגמ’ למסקנה דמתניר כולה ר’ שמעון היא וכל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוון.(ופי’ בתוס’ נימין מדולדלין- שאינן מחוברות יפה ונוחין להנתק).

וכתב הרא”ש – דטעמא דלא סורק הוא משום דהוי פסיק רישיא.עכ”ד. ויש להבין דבריו והרי לשון הגמ’ נקיט טעמא משום דמתכוון ולא הזכיר כלל ענין דפסיק רשיא? וראיתי בפי’ אורח מישור המובא במפרשי סוף המסכת דעמד בזה והעלה דבענין תרוויהו  דהיינו גם טעמא דפ”ר וגם דמתכוון כיון דאי הוה פ”ר ולא ניחא ליה איכא דס”ל דשרי (אף באיסורי תורה), ולכן תירץ הכא רבה בגמ’ דמיירי בנימין מדולדלין וניחא ליה בהסרתן ולכן אסור לו לסרוק שעריותיו כיון דניחא ליה בהכי.עכת”ד בקיצור וע”ש מש”ב באורך.עכ”פ ילפינן מהכא יש איסור לסרוק לנזיר. (כיון דהוי פסיק רשיא ולמ”ד פ”ר ולא ניחא ליה אינו חייב מיירי דניחא ליה)

ועיין עוד בנזיר הוצ’ שוטנשטיין דף מב . בהערה מש”ב עוד בשם הקרן אורה ועוד ע”ש ואכמ”ל.

לפרק הקודם – גבול
התחתון

אינדקס

לפרק הבא – שיעור איסור
הקפת הפיאות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים