גבול התחתון

ז' אייר ה'תשע"א

לפרק הקודם – גבול עליון
בפיאות הראש

אינדקס

לפרק הבא – שיעור רוחב
הפאות

א. הגבול התחתון בפאות הראש:מפשט לשון הגמ’ ורוב הראשונים משמע שהאיסור הוא השוואת מקום החלק (בלא שיער) בפדחת (מצח) למקום החלק שמאחורי אוזנו ע”י שמגלח הצדעים,ובזה עובר על לאו מן התורה דבל תקיף,אבל כל שהשאיר אפילו מעט משמע שאינו עובר.


מקורות ונימוקים:

א. שיטת הראשונים (ריטב”א,מאירי,רא”ם):

הנה מפשט לשון הגמ’ משמע דאיסור הוי השוואת מקום החלק (בלא שיער) בפדחת למקום החלק שמאחורי אוזנו ע”י שמגלח הצדעים ,ובזה עובר על לאו מן התורה דבל תקיף,אבל כל שהשאיר אפילו מעט משמע שאינו עובר.

וכן נראה מלשון הרא”ם עה”ת (שם) דכתב וז”ל :סוף הראש הוא סוף עיקרי השיער שבפדחת,וסוף עיקרי השיער שבאחורי האזניים לסוף עיקרי השיער שבאחורי הקודקד כי משם ולמטה שיער העורף הוא ,ולא שיער הראש שעורף לגבי צואר קאי שסוף הגולגולת שמאחורי ראשו הוא מכוון כנגד סוף עיקרי השיער שעל המצח ונמצא שכל עיקרי השיער הם נטועים בסוף הראש,בעיגול חוץ מן הצדדים שהם יורדים מכאן ומכאן ומעכבים את העגול ,שהצדעים מכלל הראש הם,והם מחוברים ללחיים שהרי קטן שאין לו זקן צדעיו מלאים שיער כמו הראש וכשישחית שיער הצדעים בתער ,נשאר כל ראשו מוקף סביב בעיגול …עכ”ל .

הרי שאיסור הקפה בפאת הראש הוא דוקא שמשווה הפדחת למאחורי אוזנו,ומכאן אם השאיר מקום שאצל הקטן אין לו זקן סגי.

וכן מבואר להדיא בריטב”א (ד”ה “מחוי רב ששת” ע”ש ).ובמאירי מכות (דף יג. עמ’ עז) דכתב וז”ל – צידעא מכאן…מקומות שמתחבר בהם עצם הגולגולת שבו השיער ,עם הלחי העליון שבו הפנים והאוזנים והוא עניין משוה צדעיו …וע”ע בהר”ש משאנץ והראב”ד (בספרא לדברים פרשתא ג,פ”ח ג).

וראיתי בספר ארץ הצבי (כ”א ס”ג אות ד’) דס”ל הכי להלכה שמה שצריך להשאיר הפיאות הוא עד אמצע האוזן (ושם ביאר בהרחבה ,דכוונתו לענין איסור פאת הראש וכו’ ע”ש מ”ש להגאון בעל “אמרי אמת” מגור שהשיג עליו בזה) וע”ע בשו”ת אמרי יושר (ח”ב קפג אות ב) מש”ב.

נמצנו למדים דלדעת הריטב”א והמאירי והפוסקים הנ”ל מקום הפיאות הוי מקום שהלחי העליון מתחבר ומשם ולמטה לא הוי בכלל פאות הראש אלא הזקן.

ב. לשיטת רש”י

משווה צדעיו למאחורי אוזנו ולפדחתו הוי בב’ מקומות וכל אחד כנגד מקומו החלק משערות,דהיינו לא יגלח אזור כנגד פדחתו,ויעשה השוואה בינהם שנמצא מקום השערות ג”כ חלק (מקביל למצחו) וכן בשיער שיורד על הפנים בצד האוזן אם ימעט רוחב הפאה ע”י גילוח עובר בלאו,מפני שמשווה מקום זה לאחורי אוזניו שהוא ג”כ חלק משערות נמצא דלפני אוזניו ואחורי אוזניו שוים.

מקורות ונימוקים:

והנה בדעת רש”י בנד”ד יש לכאורה סתירה בסוגיא בגמ’ מכות (בדף כ ע”ב) כתב ד”ה “המשוה צדעיו” וז”ל…אחרי אוזנו אין שיער כלום,וכן במצחו אין שיער כלום ,אבל בצדעיו באמצע יש שיער,ואם הוא משווה ונוטל כל השיער שבצדעיו למדת אחורי אוזנו ופדחתו זהו המקיף סוף הראש עכ”ל.

וא”כ לכאורה משמע דס”ל דאיסורא הוי השוואת ב’ המקומות (פדחת ,לאחורי אוזנו) להדדי ואם גילח משערות פדחתו עד למקום אחורי אוזנו,השווה ב’ המקומות אבל אם השאיר אפילו מעט שאין היקף משמע דסגי בהכי.

אולם רש”י במתני’ (שם ע”א) ד”ה שתיים מכאן כתב וז”ל “חמשה פאות יש בזקן אחד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם,ושם נקרא פאה בחודו של לחי שבולט לחוץ ששם מתחלת הזקן וכל שלמעלה עד הצידעא בכלל פאת הראש הוא עכ”ל .

ומכאן משמע דשיעור הפאה לאורכה למטה,עד למטה מן האוזן למקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם,ומשמע בב”י (יו”ד סימן קפא) שם דכל האי שיעורא הוי מדאוריתא.

וכן דייק בס’ יד קטנה (שם) ע”ש ועוד פוסקים (כותנת יוסף שם).

ולכאורה שיטת רש”י צריכה ביאור,דכיון שהאיסור הוי שלא ישווה צדעיו למאחורי אוזנו ולפתחתו,א”כ אמאי יאסר לגלח שערותיו שלא במקום הצדעים,הרי השוואת הצדעים שייך רק כשע”י הגילוח ישתווה מקום הצדעים למאחורי אוזנו ולפדחתו שיהוו שניהם חלקים וכל הראש מוקף בשווה ללא פיאות? וכל שמשייר מעט לא חשיב השוואה?

ונראה לענ”ד לבאר בשיטת רש”י דהנה ידוע שהמקום החלק בלי שיער בפדחת הוא גבוה הרבה ממה שהוא חלק מאחורי אוזנו,וא”כ מדוע כתבו הפוסקים (יד קטנה) דהגבול העליון הוי במקום החלק שבצידי המצח המפסיק בין השערות הצדע בחוד הזוית של אותו מקום,ולית דפליג דמקום הצדעים הוי מקום איסורו מלמעלה ,והא היה לנו לאסור רק החלק בפדחת המקביל (למקום החלק משערות) אבל נגד גובה הפדחת שלעומתו עדיין לא כלה שיער הראש מאחורי אוזנו זה לא הוי הקפת פאת הראש…ומה מקום יש לאסור טפי בכל אזור הצדעים עד הזווית הנ”ל,הרי הגילוח בכה”ג אינו משווה למאחורי אוזנו אלא לפדחתו.

לכן נראה שמה שאסרה התורה להקיף פאת הראש,משווה צדעיו למאחורי אוזנו ולפדחתו הוי בב’ מקומות וכל אחד כנגד מקומו החלק משערות ,דהיינו לא יגלח אזור כנגד פדחתו ,ויעשה השוואה בינהם שנמצא מקום השערות ג”כ חלק (מקביל למצחו) וכן בשיער שיורד על הפנים בצד האוזן אם ימעט רוחב הפאה ע”י גילוח עובר בלאו מפני שמשווה מקום זה לאחורי אוזניו שהוא ג”כ חלק משערות נמצא דלפני אוזניו ואחורי אוזניו שוים .

והכי ג”כ דייק לישנא דגמרא–”המשווה צדעיו למאחורי אוזנו ולפדחתו” והמתבונן יראה דיש להקשות מדוע כפלה הגמ’ משווה צדעיו לאחורי אוזנו ולפדחתו שאם בשווי הפדחת לאחורי אוזנו תליא מילתא לימה המשווה צדעיו לאחורי אוזנו וממילא הוי שווי לאזור הפדחת שמקביל לו מלמעלה ?

ובלומדי סוגיא זו התקשתי בזה,ומצאתי בשו”ת כתונות יוסף (יו”ד ס”א) ושו”ת שאול שאל (יו”ד סי’ צז’) דעמדו בזה וס”ל הכי דמהאי טעמא כפלה הגמ’ לשונה המשוה צדעיו לאחורי אוזנו–פי’ דאזור הפאה שלפני האוזן אסור להקיף ולהשוותה ללא שיער כמו מאחורי אוזנו דליכא ג”כ שיער,וכן המשווה צדעיו לפדחתו באזור הפדחת שהוא יותר למעלה יש איסור להשוות מקום השיער למקום הפדחת שהוא בלי שיער,ע”ש.

ולפי דברינו ניחא כי יש ב’ השואות אחת מפדחתו לגבחתו (באלכסון) ואחת משיער שכנגד האוזן (לאחורי האוזן).

ואם כנים דברינו,הרי שמובן עפ”ז שיטת רש”י דמ”ש “וכל שלמעלה עד הצידעא בכלל פאת הראש הוא” הוא משום דהוו ב’ המקומות בלא שיער (השואת השיער שיורד על הפנים בצד האוזן לאחורי אוזניו). וזה שאמר משוה צדעיו לאחורי אוזניו ולפדחתו וכך מתפרשים יפה דברי רש”י בע”ב ע”ש. ומדויק דב’ נקיט א’ אחורי  וכו’ אוזנו ,ב’ לפדחתו בכל חד במקומו.

ועפ”ז נראה לענ”ד – לבאר דעת מרן השו”ע שקבלנו הוראותיו – דלא לשויה דלא כמאן .

דהנה פסק מרן השו”ע (ביו”ד סי’ קפא ס”ט) וז”ל- שיעור הפאה מכנגד שיער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם,וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד”.עכ”ל.

ושאלו המפרשים מנין ליה למרן השו”ע האי שיעורא בפיאות הראש דאסור עד למטה מן האוזן,מקום שהלחי התחתון וכו’?

ולפי האמור לעייל אזיל בשיטת רש”י.וכמש”כ בשו”ת כותנת יוסף שם ובשו”ת שאול שאל.

וכדמוכח מדברי הב”י שהביא שיטת רש”י במכות,ולבסוף סיים–ונראה דכיון דספיקא דאוריתא הוא יש ליזהר מלגלח…ע”ש.הרי דיליף מדעת רש”י דין שיעור הפאה עד למטה מן אוזן וכו’.וכן העלה להלכה מרן בשולחנו הטהור כנ”ל .

שיטת מרן השו”ע

ג. דעת מרן השו”ע היא דמקום פאת הראש מתחיל בגבולו העליון במקום החלק שבצידי המצח המפסיק בין שערות הראש לשערות הצדע בחודי הזוית של אותו מקום ובגבול התחתון שיעורו עד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד.

מקורות ונימוקים:

המתבונן בדקדוק דברי הב”י רואה שטרח לא מעט לישב שיטת הרמב”ם דפסק ששיעור הפאה…שמענו מזקננו שאין מניחים פחות ממ’ שערות (לפי חלק מהגיסאות) לשיטת שאר הראשונים דאפשר דהרמב”ם לא יהיב שיעורה אלא לרוחב שיעור הפאה ולא לאורכה ורש”י וסיעתו (ושאר הראשונים) לא איירי אלא לשיעור אורכה…עכ”ד, הרי דפשיטא ליה שהלכה כשיטת רש”י וסיעתו ובזה גם עומד הרמב”ם ע”פ האמור.

ועוד חזינן גודל חומרת ההלכה מדברי התוספתא דמכות שיש תולש שערו וחייב משום נזיר ומשום מקיף וכ”כ הנמוק”י בשם אבי העזרי (והביאם הב”י) והובא להלכה בכמה פוסקים.

ויתרה מכן בשו”ת כתונת יוסף דס”ל דהא דנקט ב’ שערות הוא משום איסורים אחרים כנזיר שבת אולם מצד איסור הקפה אף בשערה אחת עובר איסור ,ע”ש .

ואף שכתב מרן לדקדק מד’ הרמב”ם וקצת דקדוק איכא בד’ רש”י, כמבואר שם מ”מ נלע”ד דסיום דבריו בב”י ולשון קודשו בשו”ע הוי כב’ עדים,שמסקנת מרן הב”י להלכה ולמעשה להחמיר באיסור חמור זה שהוא איסור תורה ,והרי לך לשונו בב”י – “ונראה דכיון דספיקא דאוריתא היא יש להיזהר מלגלח הצדעים מכנגד שיער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם,ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספרים כעין תער” עכ”ל.

הרי דתרתי לחומרא נקיט מרן הן בשיעור אורכן של הפאות והן ברוחבם. וקצת משמע דאף דעת התוספתא נקיט להלכה שאין להוריד אף שערה אחת (בגילוח) מהא דבב”י פלפל בזה,בכוחא דהתירא להוכיח שמשמע מהרמב”ם ומרש”י דליכא איסורא בכה”ג ואילו במסקנת דבריו סתם להחמיר בכל משום ספיקא דאורי’, וכמש”כ בשו”ע בסכינא חריפא דלא תגע בו יד בכל מקום הנ”ל.

וכן ראיתי לפוסקים שהבינו כן בדעת מרן שמקום הפיאות בשעורו למטה הוי למטה מן האוזן ולא באמצע האוזן.

וכן ראיתי לביאור הלכה (או”ח סי’ רנא  ד”ה אפילו מספר ישראל) וז”ל אגב…ראיתי להזכיר ענין אחד מה שאיזה מההמון נכשלים בו בעוה”ר והוא בעניין הקפת פאת הראש… ושיעור הפאה הוא כנגד שיער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב השערות שבמקום זה לא תגע בו יד להעבירם מצד שהוא הכל בכלל פאת הראש ומשם ולמטה מתחלת פאת הזקן…ובעוה”ר מצוי שמעבירים את הפיאות עד סמוך לבשר ממש ואין משיירים כלל ויש בזה חשש דאוריתא והיה להם לשייר עכ”פ קצת מן הקצת וביותר מזה יש מהבחורים…וכו’ ע”ש עכ”ל .

אמנם קצת תמוה שפסק מרן דלא כרוב הראשונים ואולם אפשר דס”ל  דכיון דהאי דינא מילתא דתליא בשיעורים ואין אנו בקיאים כ”כ בצימצום השיעורים חייש באיסור דאוריתא לשיטה זו,וכ”כ בשו”ת שאול שאל ע”ש.

וע”ע בשו”ת ארץ הצבי דמצא מדרש רבה פ’ ואתחנן (פרשת באות יא’) זה המספר פאת ראשו ועושה חפיסת קורצין – ומבאר בעל עץ יוסף שהקורצין הוא האוזניים והכוונה היא לכל השיער עד מתחת לאוזן אשר מחפה עליה ואינו מאפשר תפיסתה עכת”ד ע”ש.

העולה מן האמור :דעת מרן היא דמקום פאת הראש מתחיל בגבולו העליון במקום החלק שבצידי המצח המפסיק בין שערות הראש לשערות הצדע בחודי הזוית של אותו מקום ,ובגבול התחתון שיעורו עד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד.

וראיתי שדנים בענין מקום האליה אי חשיב בכלל סוף האוזן דהיינו כולל מקום האליה או דלמא עד מקום האליה ולא עד בכלל. ולענ”ד קצת אפשר להוכיח מגמ’ (קידושין כא ע”ב) דמקום האליה לא חשיב אוזן וכמ”ש וחכמים אומרים  בגובה של אוזן,וראה ברש”י שם ד”ה וחכמים אומרים-שאין מקום האליה בכלל ועדיין צ”י.

אמנם ודאי שיש לישב מנהג העולם,ע”מ סמכו להניח עד אמצע האוזן ,ומגלחים שערותיהם לאמצע האוזן מקום חיבור בלחי העליון ,והוא העצם הבולט וכו’,ויצאתי לחפש בראשונים ובאחרונים בזכות המנהג ,הנה הריטב”א בגדר פאות הזקן כתב (הביאו הב”י יו”ד סי’ קפא) וז”ל – אהא דמחוי רב ששת בי פרקי רישא פי’ הם במקום חיבור הראש ועינים שהראש שתי חתיכות מקום השיער…והשערות שבאותו פרק מה שיש שגופו של פרק זה כי היורדים למטה בחתיכת הפנים אין בהם משום פאה לא מפאת הראש שהרי אינה בראש ולא מפאת הזקן שאינה מכלל שערות הזקן.עכ”ל

הרי שהריטב”א ס”ל ששיער אשר בין העצם ממול האוזן לבין העצם הבולטת תחתיה איננו לא בכלל פאת הראש ולא בכל פאת הזקן .וראיתי שבשו”ת ארץ הצבי וכ”כ בס’ נתן פריו (מכות דף כ’) הנ”ל פי’ דדברי רש”י בד”ה שתים – דמה שלמעלה עד הצידעא בכלל פאות הראש הוא אין כוונתו לומר שכל מה שלמעלה מסוף האוזן איכא איסורא דהקפת פאת הראש,אלא כוונתו להוכיח שהפאה הראשונה של הזקן היא למטה מן האוזן במקום חידוד הלחי ולא למעלה במקום הצדעא משום שלא  נקרא זקן אלא החלק התחתון למטה מן האוזן וכל שהוא למעלה ממנו הוא בכלל פאת הראש וע”כ א”א לחייב עליו משום פאת הזקן ,אבל אין כוונתו לחייב על הקפת פאת הראש כשגילח למעלה מתחתית האוזן עד הצידעה שהרי שם לא שייך השוואת הצדעים ,ואפילו בצדעים גופא אינו מחוייב אלא כשנטל כל השיער.

וכן מוכח מדלא כתב שכל מה שלמעלה עד הצדע בכלל פאת הראש הוא אלא כשבא לפרש את מקום פאת הזקן,ואילו כשפירש מקום פאת הראש הן במשנה והן בגמרא לא הזכיר כלל מזה ,ועל כורחך מוכח דאע”ג דהוי בכלל פאת הראש מ”מ ליכא חיוב אלא במקום בצדעים דשם שייך השוואה ולא הוצרך להזכיר זה אלא גבי פאות הזקן כדי להוכיח דליכא פאת הזקן אלא למטה מהאוזן וכנ”ל .

ואם בדרך זו אנו הולכים הרי דהדרינן לפשט הפשוט בדברי הגמ’ משווה צדעיו לאחורי אוזנו ולפדחתו כפשוטו שהאיסור להשוות בין לאחורי אוזנו הוי איסורא ולכן כל שהשאיר מפיאות בפניו אפילו עד אמצע האוזן – שפיר השאיר פאה ואינו משווה צדעיו לאחורי אוזניו ולפדחתו

נמצנו למדים בדעת רש”י שהוא עמוד התווך ויסוד לפסק מרן יש להסתפק ואפשר דס”ל כדעת רוב הראשונים.

ד. יש הנוהגים לגלח עד אמצע האוזן וכיוצ”ב בזה ויש להם על מה שיסמוכו  אולם לאלו שמגלחים למעלה בגובה בתחילת האוזן אפילו במספרים כעין תער ודאי שנכנסים בזה לחשש האיסור החמור דלאו ד”בל תקיף”,ואיסורים נוספים.

מקורות ונימוקים:

ותחילה חשבתי להמליץ טוב על המגלחים (במספרים כעין תער כגון בסוג מכונת גילוח המותרת ע”פ ההלכה לגילוח הזקן) עד לאמצע האוזן מכח ספק ספיקא,ספק שמא הלכה כדעת הראשונים (הרטב”א וסי’) דשיער שלמטה מן העצם (אמצע האוזן בערך) לא הוי בכלל פאות הראש ואת”ל הלכה כרש”י ומרן בשו”ע דשיער פאות הראש הוא עד למטה מן האוזן,מ”מ הא איכא פלוגתא דרבוותא אם שרי לגלח במספרים כעין תער בפאות הראש ושמא הלכה כד’ הרמב”ם דשרי לגלוחי גם בפאות הראש במספרים כמעין תער.

אולם אחר גילוי דעת עליון למרן השו”ע גם בהאי דינא דיש לחוש לדעת הרא”ש וסיעתו שאסר הגילוח בפאות הראש אף במספרים כעין תער א”כ הוו שני הלכות אלו נגד דעת מרן ולא עבדינן ס”ס כשב’ הספיקות הם נגד מרן  כמ”ש בכללי הפוסקים וכמ”ש הגרי”ח בשו”ת רב פעלים (ח”ב חיו”ד’ ס”ז) ואף שגם בזה יש הסוברים דאף בשני ספקות נגד מרן עבדינן וכן הוא דעת החיד”א במחב”ר (סי’ נב סק”ה) ועוד,ובאו”ה ע”מ רצו .ומידי ספק לא נפקינן וכיוון שאיסור לאו דאוריתא הוא הקפת הראש ובנקל אפשר להוסיף מעט בתגלחת ראוי ליר”ש שעד למטה מן האוזן וכל רוחבו לא תגע בו יד.

אולם יתכן שיש עוד פתח לישב כמנהג העולם ,והוא דאפשר שדעת מרן וכונתו היא כד’ הראשונים וכד’ הרא”ם עה”ת וסיעתו ומ”ש דשיעור הפאה…ועד למטה מן האוזן וכו’ אין כוונתו עד למטה מן האוזן (סוף האוזן) אלא כונתו שיש לירד מן הצדעים לתוך שטח כנגד אוזנו שאף שענין ההקפה הוא דוקא אם משווה צדעיו לאחורי אוזנו ולפדחתו א”כ אף שישאר שיער שלמטה כנגד האוזן יש כבר הקפה אם מגלח למעלה מן האוזן ומשווה הצדעים, ולכן כתב השו”ע שיש לירד למטה מן האוזן מעט ומהו השיעור עד המקום חיבור הלחי התחתון וכו’ שהוא אמצע האוזן והשתא מיושב שפיר דלא תקשי מלתא אמלתא באותו סעיף שאם תאמר שלמטה מן האוזן הוא כפשוטו א”כ יוצא דאין זה המקום חיבור הלחיים (שע”פ המציאות שירגיש האדם בעצמו וע”פ המבואר בדעת הראשונים הוא אמצע ולא למטה) ובזה אתי שפיר משום שלא יכנס האדם לספקות וצימצום המקום נקטינן עד למטה מן האוזן דהיינו קצת למטה והוא אמצע האוזן וכן ביאר לי הגאון הגדול הגר’ש משאש שליט”א בדעת מרן (כו’ חשון תשנ”ו), ואולי אפשר ג”כ לדייק מלשון דנקט בשו”ע “עד למטה מן האוזן” ולכאורה הול”ל “עד סוף האוזן למטה” ( ה. ידי”ן הר”מ נעימי נר”ו חבר בית המדרש במודיעין) ובזה ישבנו בס”ד גם הלשון כמבואר.והשתא איכא שפיר ספק ספיקא להקל שמא הלכה כד’ הראשונים דסגי עד אמצע האוזן ואת”ל הלכה כמרן שמא גם מרן ס”ל כמבואר.

וידידי ד”ר ב. מיכאל הי”ו המציא לי מספרי הרפואה צורת עצם הלחיים וכן מובא בספר רפואה בשם קליניקל אנאטומי (אנטומיה קלינית) הובא בס’ אבני ישפה (יו”ד סי’ סח) ציור של עצם הלחי התחתון בלי השרירים המחוברים אליו, ויוצא עפ”ז שללחי התחתון יש שתי עצמות בולטות בקצהו העליון ובינהם מקום שקע שמשם יוצא ומתפרדות שתי העצמות הבולטות ולכן מקום זה הוא המקום הנקרא מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם.

ובציור הגולגולת נראה שסוף האף הוא בקו ישר עם המקום שיוצא ומתפרד…ולכן יש הקבלה ישירה מסוף האף לסוף האוזן בלא האליה דהיינו סוף נקב האוזן וע”פ האמור הוא מקום סוף הפיאה.

וכתב שם הגאון בעל אבני ישפה (עמ’ קמא)–ואעפ”י שהשו”ע כתב למטה מן האוזן, יש לפרש כונתו לנקב האוזן. ואעפ”י שאין אנו מרגישים את השקע הזה בפנים, הוא משום שחלק הגולגולת העליונה נכנס לתוך השקע, וקשה, מאד להבחין המקום בלי הסימנים הנ”ל. עכ”ד. ע”ש.

והשתא מיושב טפי מנהג העולם שלא עוברים ח”ו על לאו דאוריתא ומ”מ המחמיר תבא עליו ברכה בפרט בהני מילי דאוריתא.וכ”ז טרחתי לחפש כדי לישב מנהג העולם שמגלחים עד אמצע האוזן וכיוצ”ב בזה אולם לאלו שמגלחים למעלה בגובה בתחילת האוזן אפילו במספרים כעין תער ודאי שיש בזה איסור חמור דלאו ד”בל תקיף”.

לפרק הקודם – גבול עליון
בפיאות הראש

אינדקס

לפרק הבא – שיעור רוחב
הפאות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים