לתרומות לחץ כאן

כשרות הוויסקי – ויסקי שעבר עליו הפסח

 

זיעת יין:

הרמ"א בשולחן ערוך כותב: "יין שרוף שעושין מיין נסך אף על פי שאינו רק זיעה מן הנסך הרי הוא כאיסור עצמו."

 

זיעת חמץ:

הגאון חכם צבי כותב: "מדינת פולין קטן שאלה, יין שרף הנעשה מחמץ דגן גמור מהו דינו בפסח, אם אסור בבל יראה ובל ימצא כחמץ דאורייתא, או אינו אלא דרבנן?  ותשובתו: "ודאי דמשקין היוצאין מחמץ – כחמץ גופיה דמי" [הרי הם כגופו של חמץ]

 

וויסקי:

וויסקי הינו משקה אלכוהולי המזוקק משעורה שהונבטה, הותססה, והורתחה עד להתאדות. את האדים לוכדים, מקררים והופכים לנוזל אלכוהולי.

 

חמץ ממש:

רבי שניאור זלמן מליאדי כותב: "זיעה היוצאת מחמץ הרי היא כעצמו של חמץ, לפיכך יי"ש הנעשית מתבואה חמוצה שקורין מאל"ץ, אין דינו כתערובת חמץ, אלא כממשו של חמץ עצמו, וכן יי"ש הנעשה משמרי שכר של שעורים, או של חטים, דינו כממשו של חמץ עצמו."

 

בבעלות יהודי בפסח:

אחת המזקקות המפורסמות בסקוטלנד הינה בבעלות משפחה יהודית מפורסמת מקנדה. המזקקה הינה בבעלות חברה ציבורית הנסחרת בבורסה, כשהמשפחה היהודית מחזיקה כיום בכ30 אחוזים ממניותיה.

12 פסחים:

מזקקה זו משווקת את הוויסקי שלה רק לאחר 12 שנות התיישנות בחביות עץ אלון, ועד 24 שנים, כך שעברו על הוויסקי לפחות כ12 פסחים. כיוון שלא ידוע על מאן דהוא שראה שטר מכירת חמץ של המזקקה, דינו של הוויסקי הוא: חמץ דגן גמור של ישראל, שעבר עליו הפסח, והריהו אסור בהנאה לכל אדם מישראל, לפי שקנסוהו חכמים לבעל החמץ על שעבר עליו בבל יראה ובל ימצא. [שולחן ערוך הרב תמ"ח]

 

אסור לא רק לבעלים:

וקנס זה הינו גם לאחרים ולא רק לזה שהותיר ברשותו חמץ בפסח, ואסרוהו על כל אדם. ולא עוד אלא אפילו היה בעל החמץ אנוס, שלא היה יכול לבערו, או שלא היה יודע ממנו כלל עד לאחר הפסח, אף על פי כן אסרוהו בהנאה, כדי שלא יניח כל אדם חמצו עד לאחר הפסח ויאמר אנוס הייתי. [שו"ע הרב שם]

 

שמועות:

ראיתי מספרים שמועות כי בעל המזקקה מכר את המזקקה להרב הענדל ז"ל שליח חב"ד במונטריאול, ועל פי זה מתירים לצרוך וויסקי זה. ואני תמה, וכי מאמתי סומכים על 'שמועה שמעתי' ולא מבקשים לראות את שטר מכירת החמץ.

תמוה שיהודים המקפידים שלא למכור חמץ בעין בפסח – על אף שיכולים למוכרו כדת וכדין למהדרין, ויש המקפידים לצרוך חמץ ש'נאפה לאחר הפסח', ויש המוסיפים ומגדילים לצרוך חמץ שיוצר 'מקמח שנטחן לאחר הפסח'. אך כשמגיעים לוויסקי שאינו דבר "שהנפש תלויה בו" מוסרים המגבלות, וסומכים על שמועות וקולות שונות ומשונות.

מניות:

לדעות המחמירות, אף אחזקה של מקצת מניות בחברה, דינה כבעלות, וכל פעילות המתבצעת בחברה היא בבעלות בעל המניות.  כפי שפוסק המנחת יצחק, [ח"ג סי' א] וכך פסק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל – שאסר רכישת מניות בחברות של יהודים המקיימות פעילות אסורה כגון חילול שבת, מכירת טריפות, הלוואות בריבית וכו' [רשימות' קס"א]. אמנם ישנן דעות הסוברות, שבעלות חלקית של מניות אינה נחשבת לבעלות גמורה על החברה, אך גם לדעה זו, בכל טיפת וויסקי קיימת בעלות משותפת של יהודי, או לכל הפחות קיים ספק בכל טיפה האם היא של היהודי או של הגוי.

הערה:

כידוע דעתנו שוויסקי סקוטי, גם זה שהיה בבעלות גוי בפסח, אינו יכול להיחשב כמהדרין, עקב התיישנותו בחביות שיושן בהן בעבר יין. להרחבה: ראה כאן

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. בשנת 2001 משפחת ברונפמן, מכרה את האחזקותיה בחברת שיבאס.
    מצ"ב מייל שקיבלתי בעניין מכירת החמץ:
    As far as I know, when I was working for the MK (Vaad Hakashruth of Montreal,( the Bronfman family, officially sold their chometz, to Rav Hendel Zt"l of Lubovitch, in Montreal.  They did not close their production and they were obviously producing product during Pesach.  L'Fe Rav Moshe Feinstein ZT"L the Mechirah was a Mechirah, only they were stealing from the Goy. That is what I remember in a "few" words. B'berkas Kol Toov V'Shabbat Shalom! Rabbi M. Levin Executive Director Kashruth Council of Canada — COR (מוצ"ש במדבר תשס"ח)

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *