לתרומות לחץ כאן

"הוד שבהוד" – ומידת הבטחון

כפי המובא בסידורים שייך יום ל"ג בעומר לתיקון המידה של "הוד שבהוד" – במאמר "ל"ג בעומר ומידת הבטחון" – התבאר הקשר המיוחד של ל"ג בעומר למידת הבטחון – ונראה לבאר שהמידה של "הוד שבהוד", קשורה אף היא למידת הבטחון.

המילה הוד בלשון הקודש יש לה משמעות של יופי פנימי – אבל גם משמעות של הודאה כמו שמבואר בתיקו"ז – בענין חנוכה שהוד הוא מלשון הודאה.

בעל ה"פחד יצחק" מבאר שבכל הודיה מונחת ההודאה שקבלתי – ורק אחרי ההכרה שקבלתי טובה – אז באה ההודיה, שהיא כעין תשלום על מה שקבלתי.

מעתה יש לבאר ש"הוד שבהוד" זו תכלית ההודאה שכל פרטי השפע שאנו מקבלים נתונים הם לנו מהשי"ת – שזהו גם ענינה של מידת הבטחון.

ויתכן להוסיף עוד הארה על הקשר שבין ההוד – ההודיה שהיא המידה של הכרת הטוב ובין מידת הבטחון – על פי מה שביאר החזו"א שההבדל בין אמונה ובין בטחון הוא שהאמונה היא מבט כללי – ואילו הבטחון הוא ה"למעשה" – כאשר האדם מביט על חייו הוא – מתוך האמונה.

נראה שההתיחסות אל הבורא ית"ש מתוך מבט של הכרת הטוב – מקבילה ממש להגדרת הבטחון לפי דברי החזו"א – שכן בהכרה בטובה שקבלתי מהבורא ית' יש על כרחך – מבט של אמונה הצומח מתוך התבוננות בחיי האישיים.

עוד יש להוסיף על פי דברי ספר "חובות הלבבות" שישנם ג' סיבות לקושי של האדם להכיר בטובותיו של הקב"ה ולהודות עליהם:

א] כח ההרגל בטובות שקיבל.

ב] הרצון לעוד ועוד – וכלשונו "לבם תלוי מעוצם מה שהם מקוים".

ג]  צד היסורים שבחיי האדם – המונע מלהרגיש את רוב הטובות שמקבל.

על פי זה יתכן לומר שמידת הבטחון היא המתקנת את ג' הסיבות הללו ומאפשרת לאדם להכיר בטובות ה' עליו.

א] נראה שמידת הבטחון מאפשרת לאדם להתרומם מעל כח ההרגל המונע מלהכיר בטובות ה' – ויש ללמוד זאת מדברים שהובאו במאמר "ופינו את היכלך" – חנוכה.

הנה "מנחת חביתין" שאותה מביא הכהן הגדול מדי יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב – היא אותה מנחת חינוך שמביא כהן הדיוט – כאשר הוא מתחיל לעבוד בפעם הראשונה. אלא שהכהן הגדול שהוא לבוש שמונה בגדים והוא במדרגת מעל הטבע, נמצא במצב של התחדשות בכל יום יום – ועל כן הוא מביא מנחה זו בכל יום.

וכן מוצאים יסוד זה שהכהן הגדול נמצא תמיד הוא תדיר במצב של התחדשות במקום נוסף. [שמעתי]

הדין הוא שכל מי שנכנס לבית המקדש בשער אחד, צריך לצאת משער שני. פרט לכהן הגדול שיכול לצאת באותו שער שנכנס בו. ושמעתי ביאור בזה – שכל אדם צריך לצאת משער אחר כדי לשמור על הרגשת ההתחדשות, אבל הכהן הגדול שמביא כל יום מנחת חביתין, נמצא תמיד במדרגה של התחדשות – לכן הוא יכול לצאת מאותו שער שנכנס בו.

מעתה נראה שכדרך שהכהן הגדול על ידי מדרגת מעל הטבע שהוא נמצא בה – חש את ההתחדשות במתנות שמים – כך על ידי מידת הבטחון שענינה ההכרה שהכל בהכרזה מאתו ית' – אפשר לו לאדם להתרומם מעל ההרגל – ולחוש התחדשות תדירית ברוב הטובות המושפעות משמים.

ב] בספר פי' הגר"א על תפילת חנה בליקוטים כתב וז"ל .

…בא חבקוק והעמידן על אחת "וצדיק באמונתו יחיה" היינו מידת ההסתפקות – היא בטחון וזהו מעלת הראשונים שנתגלה קיצם…אבל אחרונים גלו על שנאת חינם שהקנאה ושנאה היא מחוסר בטחון שאינו מסתפק במועט – ולכן חומד של חברו.

מבואר בדברי הגר"א שעל ידי מידת הבטחון מסתפק במועט ואינו מתאוה ליותר ממה שיש בידו – ואם כן נמצא שמידת הבטחון מבטלת את הרצון לעוד – שהוא המונע השני של הכרת הטוב.

ג] ה"מסילת ישרים" בפרק י"ט בענין אהבת ה' כתב וז"ל.

אמנם כדי שלא תהיינה הצרות והדחקים קושי ומניעה אל האהבה יש לאדם להשיב אל עצמו …כל מאי דעבדין משמיא לטב עביד – כשיחשוב האדם שכל מה שהקב"ה עושה עמו לטובתו הוא עושה בין שיהיה בגופו בין שיהיה בממונו ואע"פ שהוא אינו רואה ואינו מבין איך זה הוא טובתו – ודאי טובתו הוא, הנה לא תחלש אהבתו מפני כל דוחק או כל צער אלא אדרבא תגבר ונוספה בו תמיד עכ"ל.

היסוד הזה הוא שכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד הוא בכלל מידת הבטחון – נמצא אם כן שעל ידי מידת הבטחון יש ביכולת האדם להכיר טובה לה' למרות היסורים שסובל.

נמצא אם כן שעל ידי מידת הבטחון סרים ג' המניעות לכח של הכרת הטוב לבורא ית' על טובותיו – ויתכן לרמוז זאת בפסוק "מזמור לדוד ה' רעי לא אחסר" "רעי" – ר"ת רגילות – עוד – יסורים. דהיינו על ידי הבטחון בה'- מתוך הרגשה שהשי"ת הוא רועי ומנהלי – על ידי כך לא ארגיש שום חוסר – ואוכל להכיר בטובות ה'.

על פי האמור – יובן הקשר שבין מידת "הוד שבהוד" השייכת ליום ל"ג בעומר ובין מידת הבטחון המאירה ביום זה – כי על יד מידת הבטחון מגיעים להודאה בשלמות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *