מתווך שהרהר בליבו ורמז לעובד שלו לההתחלק איתו ברווחים וחוזר בו

רבני בית ההוראה
ב' אייר ה'תשע"א

כמתווך פנה אלי חבר שאף הוא מנסה להיכנס לתחום ויש לו ידיעה על חבר טוב שלו שעומד לסגור שטח לבניה ביזמות כך שאפשר לסגור איתו לתווך לו לקוחות
והסביר גם כי הוא אישית לא יכול להציע את עצמו כי מרוב ידידות הוא לא יסגור איתו וגם שמכירו כאחד שלא יסמוך עליו ולא יפרגן לו.
בשלב זה לא קבענו מה יהיה שכרו עבור כך, ולכאורה ע”כ מדובר בתיווך ביני ליזם ומגיע אחוזים מרווח העיסקה.

למעשה סגרתי עם היזם על שיווק ושהוא ישלם לי לפי כל לקוח והכל בחתימה רק היזם מולי בלבד, בשלב זה ביקש אותו חבר שמעונין לעזור לי בשיווק ועקב כך סיכמנו על 50 % במקום אחוזים בודדים.
במהלך השיווק שהיה בנוי שאני מתעסק בהכל הסברה סגירת עסקאות והוא רק מרים טלפונים בפרט בשעות הלימוד שלי, ועובד אצלי כל מה שצריך, החלטתי לגבות תיווך נוסף אף מצד הלקוח מלבד צד היזם כשבתחילה בקשתי משהו קטן אך בהמשך בקשתי כפי המקובל בשוק וכל זה בהחלטתי האישית וכן חתימה על מסמך תיווך האישי שלי (אגב הוא גם נושא מסמכים של תיווך אך הקפדתי לא להשתמש בשלו) כל העת היה בכוונתי שזה חלק שלי ורק ממה שתיווך לי דהיינו את היזם מגיע לו 50%.
בשלב מסוים כאשר כל העת הוא עקב שאני מחתים אנשים ובעצם בהרגשה שבטוח שזה קשור אליו ג”כ חשבתי לעצמי לתת לו גם מזה כדי לזרום ולעשות עוד עסקאות וע”כ הייתי פתוח איתו ואף הצגתי לו צילומים מכל החתימות ולאחר מכן אף צילומי צקים של הלקוחות שקבלתי. אך יש לציין שמעולם לא סגרתי איתו שהוא מקבל מזה בלבי חשבתי גם שאם היזם לא ישלם(שזה דבר שהוא הדגיש לי כל העת שזה יכול לקרות)אולי אשלם לו חלק. בגמר השיווק התחיל להתנכל אלי כאילו אני נוכל והתחיל לעשות צרות. ובשלב זה גמרתי בליבי שאני נפרד ממנו ולא מעונין לעבוד איתו עוד כך שאין לי שום ענין לזרום איתו, ובטח לא לחלק לו מתנות.
באמצע מהלך השיווק חתמנו על מסמך שותפות ומעיון במסמך כמובן שאין שום איזכור שאני מתחייב לו על מה שקשור אל הלקוחות, שכן במקור הגיע לו רק אחוז או שתיים על הקישור ורק שהסכמתי לתת לו 50% על הרמת טלפונים שזה המון וזה היה על סמך שהסכים לשלם בנתיים את הפרסום עד גמר העיסקה שאז יחזור אליו, אבל גם מהלקוחות וודאי שזה הרבה מדאי.

השאלה אם היות ובשלב מסוים רציתי לתת לו יש בזה ענין של מי שפרע, או עקב שהיה לכך סיבה בעיקר שחשבתי על עתיד לעבוד אתו ולתת לו מעל המגיע וכן כדי שלא יקלקל או יפריע בהיותו אתי צמוד היה צורך לא לומר בפירוש שלא מקבל, א”כ זה מיקרי מחילה בטעות או אפי’ לא מחילה כלל.

תשובה:

שלום רב,

ייתכן מאוד שאתה חייב לשלם מן הדין, אם לפי הנסיבות החבר היה אמור להבין שמקבל 50% מהכסף של הלקוחות. שאלה זו אינה יכולה להתברר רק בשמיעת שני הצדדים. עליך לפנות יחד עם החבר לבית דין או לבורר מוסכם.

על הרצון והמחשבה בלבד אין ‘מי שפרע’ (לכל היותר מידת חסידות). אבל, כאמור, לפי מה שאתה מציג שהחבר הבין שיקבל 50% גם של הלקוחות ומשאר הנסיבות יש צד גדול שאתה חייב מן הדין.

הטענה שחששת שהחבר יקלקל או יפריע היא טענה חלשה מאוד. המקרים שהסכם מתבטל בטענת אונס הם נדירים.

2 תגובות

  • מאת משה:

    הערה קטנה

    על חלק הלקוחות אין הסכם וא”כ לא שרוצים לבטל הסכם משום אונס כי אין הסכם ע”כ
    ולהיפך יש הסכם ברור מה מקבל שזה לבד כסף גדול מאוד ולכאו’ זה מוכיח שמה שלא מופיע לא מגיע

  • מאת א:

    יש לציין מה שראיתי בספר הלכות מתווכים להר”ר יוסף גולדברג פרק ט’ סעיף א’ בענין שותפים בתיווך מביא דברי השו”ע והרמ”א בחו”מ קעו ג אי מועיל הסכם אפי’ ע”י קנין על תיווך שיתקבל שזהו דבר שלבל”ע והכריע שם ויכול המוחזק בכסף לטעון שסובר כאחת הדיעות
    והיינו שאף ע”י הסכם וקנין א”א להוציא מהמוחזק

    היוצא דאם לא נעשה קנין כלל ורק משום שאחד הבין ובפרט שהמוחזק היה בדעתו שיחליט בעצמו מה לעשות ולא קבע כלום מהיכי תיתי לחייבו בכך , הא לא גרע מאילו היה קנין והסכם שהיה עדין יכול לעכב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים