לתרומות לחץ כאן

זכותו של בורר להעביר את הכסף שהושלש בידו ללא הסכמת אחד מהצדדים

בורר שנבחר כשליש להחזיק כסף ונקבע על זמן ומעשה שאז ישוחרר את הכסף. טרם שחרור הכסף הודיע לו המפקיד שלא יעביר כי יש לו טענות והוכחות שלא מגיע לצד השני לקבל. במקרה רגיל אין שום זכות לשליש לשחרר ללא אישור הצד השני שכן על סמך זה מינהו שהוא לא מעביר לאף צד ללא הסכמה סופית.
השאלה האם בורר יש לו דין אחר שיכול להחליט שאי אפשר לתובעו עקב שנראה לו לפי הסיפור עד עכשיו שיש להעביר ואינו רוצה לעכב השני בעוד שהלה צווח שיש כאן טעות וכלל לא מגיע לו ואני אוסר עליך להעביר כספי ?

תשובה:

שלום רב,

מעולם לא שמעתי שאסור לשליש להעביר את הכסף ללא הסכמה. הן מצד דין תורה והן להבדיל לפי החוק השליש מעביר את הכסף מיד כשנתקיימו התנאים. אם ההסכמה מעכבת איזו תועלת יש בשלישות.

אם השאלה אם להעביר את הכסף תלויה בשיקול דעת ולא מדובר בעובדות ברורות, ייתכן שעדיף לשליש להמתין ולא להעביר ולהסתכן בתביעה אישית. אבל אם הוא בורר ודאי שיכול להעביר את הכסף על פי שיקול דעתו.

מקורות:

שו"ע חו"מ סי' נו. חוק השליחות סעיף 14.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. לא הבנתי מדוע יכול שליש להעביר ע"ד עצמו
    הרי אם כך יעביר דקה לאחר שקיבל ולמה שהנותן יסכים להשליש אצלו הרי אם כך הדברים שיעביר מיד בלא שליש

    מה שידוע לי כי מטרת השליש היא כעין בטחון לשני הצדדים שהתובע יודע שכבר יצא מן הנתבע והנתבע יודע שעד שלא יתברר כי זה מגיע ברור לדעת תורה לא יועבר לתובע

    במקרה של בורר אמנם קיבל אםשרות החלטה לפסוק

    אך כפי שללא ההפקדה לא היה יכול להוציא פסק עד שהדברים עדין פתוחים למשל בטענות שעדין לא נטענו או ראיות חדשות שמעכבות להחלטת הפסק
    א"כ גם מה שהופקד לא יוכל להעביר ברגע שמתברר שיש מה לדון ויש טענות וראיות ובפרט כשעדין לא נערך שום דיון מסודר וזכות המפקיד לומר דברו מה שעוד לא טען מעולם

  2. אחר שעיינתי שוב בשאלה ובתשובה, אני חוזר בי מהדרך של התגובה הקודמת, כי מתברר שלא נסחתי נכון את השאלה.
    יש כאן 2 חלקים:
    1 סיכום על קיום תנאי שכמובן שלאחר מכן אין צורך לקבל אישור.
    2 כשמתברר שיש טענה על כל ההפקדה וכי מעתה למפרע לא צריך לשלם ובוודאי לא להפקיד שבזה אם נתברר קודם זמן ההעברה והובהר כי היה הפקדה בטעות א"כ יש לדון מתחילה ולא לרוץ להעביר כדי לדפוק את המפקיד.
    לכאורה ענין שליש בדרך כלל הוא ב-2 אופנים:
    1 כשרוצה להמתין לקיום תנאי מסוים.
    2 כשאחחד נתחייב בדין ורוצה לערער וכדו' שאז נדרש להפקיד הכסף.
    באופן 1 הכל תלוי בתנאי ובאופן 2 תלוי בפסק הסופי. תשובתכם מובנת לי באופן 1. אך במעשה דידן ההתחלה היתה ע"ד אופן 1 ובאמצע נתברר שיש לדון ולא היה צורך להפקיד עדין ובוודאי שלפחות לא גרע מאופן 2 וזה שהשליש הוא גם בורר יש סברא שבוודאי צריך לידע שבאופן זה שיש לדון פגה שליחותו באדם סתם היה יכול לומר אני קבלתי שליחות עם תנאי איני נכנס לשינויים ללא הוראה מרב וכדו' משא"כ בורר שלא יכול לטעון כך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל