לתרומות לחץ כאן

חמץ שנאפה לאחר הפסח

לא מוכרים חמץ:


רבים נוהגים לחומרה, שלא להשאיר חמץ של ממש בביתם בפסח, על אף שההלכה מתירה למוכרו לאינו יהודי. שכן חוששים הם בעצמם שלא תהא דעתם גמורה ומוחלטת בכוונת המכירה, ואו-אז יעברו חלילה על האיסור החמור של  "בל יראה ובל ימצא".

מכאן התפתחה חומרה נוספת, להקפיד לצרוך לאחר הפסח אך ורק מוצרי חמץ שנאפו לאחר הפסח, ולא להסתמך על כך שנמכרו על-ידי  אחר לגוי כדת וכדין,

נטחן לאחר הפסח:

כשנודע כי את החיטה לקמח הלבן מרטיבים  / מלתתים, במעט מים, כדי שתתקלף בקלות – החלו להקפיד על שהקמח נטחן לאחר הפסח, וכך נוכל להבחין על מוצרי מאפה בכיתוב: "נאפה לאחר הפסח מקמח שנטחן לאחר הפסח".

אך ישנם שני חומרי חמץ שעליהם לא נתנו המחמירים את הדעת,ה'לתת'  וה'גלוטן'.

גלוטן:

גרעין החיטה מתחלק לשני חלקים עיקריים: עמילן, וגלוטן. תפקידו של הגלוטן בין היתר, לסייע לשמרים להתפיח את הבצק. השמרים מתפיחים את הבצק על-ידי שחרור גז המנפח את הבצק. אך יש צורך "לכלוא" את הגז בבצק, כדי שלא יתנדף, אחרת לא ינפח את הבצק.

כשהגלוטן, בא במגע עם מים, ונילוש לבצק, הוא יוצר "רשת" המשמשת כעין מסך החוסם את התנדפות הגז. כמו-כן הוא מחזיק את אדי המים המתהווים בחלל הבצק, לבל יתאדו עקב הטמפרטורה הגבוהה בזמן האפייה.

הקמח המצוי בארץ הינו דל בגלוטן. ולכן, מוסיפים לו גלוטן לפני לישת הבצק.

מפעלים לייצור גלוטן אינם קיימים בארץ, אלא בעיקר בגרמניה, סין וצרפת. במפעלים אלו מפרידים את הגלוטן מהעמילן, ומשווקים אותו בצורת אבקה למאפיות, בכדי להוסיפו לבצק.

תהליך הפרדת הגלוטן והעמילן הוא על-ידי טחינת החיטה לקמח > הצפת הקמח במים > סינון והפרדת העמילן > ייבוש לאבקה > אריזה בשקים.

ברגע שבתהליך יש הצפת מים בקמח, הרי שהגלוטן הינו חמץ!

כיוון שהגלוטן אינו מיוצר בישראל, וכיוון שלא ממתינים כמה ימים עד שאנייה עם ייצור חדש תגיע מחו"ל, וכיוון שבוודאי מאפיה מחזיקה מלאי מסוים של גלוטן במחסניה, משום שאינה יכולה להרשות לעצמה להיתקע ולא לייצר לחם באם יחול עיכוב בהגעת האוניה, הרי שבהכרח אם כ שלא נמלט מכך שבלחם שאנו אוכלים קיים גלוטן חמץ  ששהה במאפיה במהלך הפסח, ונמכר לגוי כדת וכדין.

לתת:

ישנם שני סוגי לתת: האחת: diastatic malt [לתת דיאסטטית] -שהיא לתת 'חיה' המכילה אנזימים שונים, ו- non diastatic malt  [לתת שאינה דיאסטטית] שהיא לתת 'מתה' ואינה מכילה את האנזימים הללו, שכן טופלה בחום גבוה יותר שהרג את האנזימים, ומשמשת בעיקר כממתיק. שני הסוגים משמשים להמתקת הלחם. הלתת הדיאסטטית עושה זאת על ידי פרוק פחמימות מורכבות בקמח לסוכרים פשוטים יותר. חלקם נאכלים על ידי השמרים וחלקם ממתיקים את הלחם. הלתת הלא דיאסטטית מגיעה בדרך כלל בצורת סירופ לתת מתקתק.

הלתת הינה חמץ גמור שכן היא מיוצרת משעורה שהונבטה נטחנה ובושלה.

הלתת מוספת ללחמים רבים, וכן נמצאת בשימוש בתעשיית השניצלים והנקניקיות הצמחיים, ובתעשייץ דגני הבוקר.


כיוון שכך, אף אם כתוב על הלחם "נאפה לאחר הפסח", ואפילו אם מצוין עליו באותיות קידוש לבנה "מקמח שנטחן לאחר הפסח" – עדיין הלחם שכולנו אוכלים מכיל גלוטן ולתת, אשר הינם חמץ גמור. כך שבכל מקרה נזדקק להיתר של מכירת חמץ לגוי.

אך אל ייפול לבנו באמרנו:  לשם מה הקפדנו שלא למכור חמץ גמור, באם נאלצים אנו בכל מקרה לאכול חמץ שנמכר?!

שכן כאמור, יש מקום לחומרה שלא למכור חמץ גמור, כי האיסור של בל יראה ובל יימצא הינו כה חמור,  וחוששים לאי גמירות דעת.

אך חמץ שעבר עליו הפסח, קנס הוא שקנסו חכמים, ובוודאי באם נמכר החמץ כדין, לא חל עליו קנס זה, ולכן רחוק העניין מאיסור של בל יראה ובל ימצא, כיוון שלא עברנו על ציווי התורה.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. נראה על פניו שלפחות לגבי העמילן יש פתרון פשוט וטוב שגופי הכשרות יקפידו עליו עבור השנה הבאה:
    ניתן לקנות את העמילן ב"קונסיגנציה" מהגוי. כלומר, לחתום איתו על הסכם שהמאפיות ישלמו לגוי על השינוע של המוצר למחסני המאפיות, אבל תופק להם חשבונית תשלום רק לאחר שהסחורה נצרכה בפועל. אפשר אפילו להפקיד אצל הגוי תשלום ערבון. מאחר וזו דרכו של עולם, אנו לא חוששים שמא בעל המאפיה לא התכוון בזמן המכירה, מפני שגם הוא יודע שהוא לא קנה אותה עדיין.
    יש גם בפתרון זה מלכודות הלכתיות וצריך עיון.

  2. בעדה החרדית הם אומרים שאם כתוב נאפה זה מתיחס רק לעצם היצור או האפיה אבל אם כתוב מקמח שנטחן זה כולל את כל הרכיבים כולל גלוטן ולתת ומשפרי אפיה כמובן צריך לברר איתם אינני לוק ח אחריות

  3. נכון, יש גלוטן, וזה חמץ, אבל יש גם הלכה בשו"ע תמ"ז י"א שיש ביטול ברוב אף בחמץ שכלל לא נמכר וק"ו כאן שהגלוטן והלתת נמכרו לגוי א"כ זה בטל בשאר הלחם שהוא מקמח שנטחן לאחר פסח כדת וכדין.
    אגב, כל זה הועתק ממאמר שכתב יוסי שיינברגר מחב"ד.

  4. ראשית זה לא הועתק, אלא הרב שטיינברגר עצמו מפרסם כאן מאמרים אלו, באופן מוזר במאמר הזה הושמט שמו. יש לנו הרב מאמרים שלו כאן.
    לעצם הענין, ודאי שלהדר במשפרי אפייה זה הידור נוסף, הנושא כאן אינו כל כך ביטול ברוב שלא מועיל במין בשאינו מינו, אלא יותר בכך שמוצרים שיש בהם כמות מזערית של חמץ פחות מכזית, לא עוברים עליהם בל יראה ובל ימצא, וממילא אין עליהם מעיקר הדין איסור של חמץ שעבר עליו הפסח, ממילא יש לסמוך על המכירה [דברי אמורים על מוצר שנמכר לפני פסח ולא על מוצר שנאפה אחרי פסח עם משפרי אפייה שבזה עדיין הדין חמור יותר, אף שגם בו נהגו להקל לסמוך על המכירה].

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *