בדין הלל בשביעי של פסח ובגדרי שירה על הנס

הרב שמואל ברוך גנוט
י"ט ניסן ה'תשע"א

מדוע אין אומרים הלל השלם בשביעי של פסח?

תשובה:

בב”י סי’ תר”צ כתב: כל הימים של חול המועד ושני ימים אחרונים של י”ט קורין ההלל ואין גומרין אותו. כך מפורש בערכין פרק ב’ (י.) והתם יהבינן טעמא מאי שנא בחג דאמרינן כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא. ושבלי הלקט (סי’ קעד סט:) כתב בשם מדרש הרנינו פרשת סוכה שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא לפי שנטבעו המצריים וכתיב (משלי כד, יז) בנפול אויבך  אל תשמח. (ועי’ ט”ז). והמשנ”ב כתב שם כך בשם המדרש: קורין ההלל בדילוג וכו’ – מפני שביום שבעה של פסח נטבעו המצרים אמר הקב”ה מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני, עכ”ל. וכן מצינו במגילה י’ ב’: ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב ‘ולא קרב זה אל זה כל הלילה’, בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה. וראיתי שהעירו (בקובץ ‘קול התורה’ חוברת ע”א, מאמר הרמ”א בלייך) אמאי הוצרך המדרש (שהביא הב”י) לכפול הטעם ש’בנפול אויביך אל תשמח’ , מלבד הטעם של ‘מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה’.

והנה בברכות (ט,ב) איתא: אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מאה ושלש פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מאה ושלש פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר ‘יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה’ הללויה’. וכ’ המהרש”א: במפלתן של רשעים כו’. מכאן קשה למה שכתבו האחרונים בשם המדרש שאין אומרים הלל ביום אחרון של פסח משום שאמר הקב”ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, והרי הכא אמרו בהיפך דלא אמר דוד הלל עד שראה במפלתן של רשעים. גם בפ”ב דערכין (י: ע”ש) אמרינן טעם אחר דלכך אין אומרים הלל ביום אחרון דפסח משום דאין חלוקים בקרבנותיהן ודו”ק, עכ”ל.

עוד הקשה בס’ פניני הפסח דאם מצד ‘מעשי ידי טובעים בים’ לא אומרים שירה, א”כ האיך אומרים שירת ההלל על נס חנוכה ופורים, והרי גם שם מתו רבים ממעשי ידי הקב”ה. וכן יש לשאול שהרי גם ביו”ט ראשון של פסח אומרים הלל, אף שבכורות המצרים מתו ועי”כ יצאו ממצרים. (ואולם ע”ז לכאו’ י”ל בפשטות שבנס קריעת ים סוף היו אמורים לומר שירה על עצם טביעת המצרים, ואילו

והנראה בזה דהנה האריכו האחרונים למעניתם בגדר ההלל, האם עניינו שירה על הנס או הלל מצד היו”ט, או דאית ביה דין ‘קריאה’, וראה בעמק ברכה להגר”א פומרנצ’יק זצ”ל דאיכא הלל בשעת הנס והלל לזכר הנס, [ועי”ש ביאור ד’ הגרח”ס בענין ‘ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך’, וכן נמצא בפי’ הגר”א לברכות כ”ח, וכן המלבי”ם (שמואל א,א, יט) כתב: “וישתחוו”- מצד שבטחו בדבר ה’ ובאו להשתחוות על שנשמע תפילתם”, עכ”ל. והתם הרי עדיין לא נפקדה חנה, ובכל זאת כ’ המלבי”ם שהודו, כיון שכבר בטחו בה’ ובברכת עלי הכהן] והדברים נודעים, איש איש בסגנונו.

וחלקי אמרה נפשי להוסיף עוד אפשרויות בזה, דנראה דאיכא ג’ סיבות  לשורר להקב”ה ולברכו: א) על הצלת ישראל. ב) על מפלת השונאים והאויבים. ג) על עצם הנס שעשה הית”ש. והיינו שאין השירה על הנס שנעשה לנו או על מפלת הרשעים, אלא שאנו משבחים ומברכים את גבורות ה’, שבאו לידי ביטוי בניסיו.

ונראה דג’ עניני הודאה ושירה אלו כתובים בסדר תפילת ערבית: ‘הַפּוֹדֵנוּ מִיַּד מְלָכִים. מַלְכֵּנוּ הַגּוֹאֲלֵנוּ מִכַּף כָּל הֶעָרִיצִים’- שהיא הודאה על הצלת ישראל. ‘הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ’- הודאה על מפלת השונאים. ‘הָעוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר. נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר’- שירה על גדלות ה’ וגבורות ניסיו.

וכן מצינו שם חלוקה זאת בשירת קריעת ים סוף דשביעי של פסח: הָעוֹשֶׂה לָּנוּ נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעֹה- הודאה על מפלת השונאים.  אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם- שבח להקב”ה על עצם ניסיו. הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף- הודאה על הצלת ישראל. ‘אֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע’-הודאה על מפלת השונאים. ‘וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ. שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ’- שבח והודאה על עצם ראיית גבורות ה’, שבאו לידי ביטוי בניסי קריעת ים סוף, ולכן- ‘וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה’.

ולפי”ז הדברים יתבארו יפה, דמצד השירה על מפלת השונאים אמרו חז”ל דאין לומר שירה ע”ז, דהא ‘בנפול אויבך אל תשמח’. דאין לנו לשמוח על מפלת האויבים. ואמנם אכתי י”ל שירה על עצם ניסי ה’ וגבורותיו, שקרע ה’ את הים והעבירם בחרבה ושראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, וע”ז אמר הקב”ה למלאכיו: ‘מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה’. דעל מה שאתם רוצים לומר לי שירה מצד גבורותי- אין זה יאה לשורר לי על כך שמעשי ידי טובעין בים. [ואולי זהו ג”כ ביאור דברי הש”ס בערכין י’ ע”ב: ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא משום דר’ אבהו דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה רבש”ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר”ה וביום הכפורים, אמר להן אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני, עכ”ד הש”ס. והיינו דהמלאכים רצו שישראל יאמרו שירה מצד שירה על גבורות ה’, הבא לידי ביטוי במשפט ימי הדין דר”ה ויוה”כ, וע”ז השיב להם הקב”ה שאין משבחים על גבורות ומעלות הכרוכות במתים].

ולפי”ז יתכן גם לתרץ קושית המהרש”א, דלפמשנ”ת ב’ הענינים חלוקים המה. שישנו חיוב הודאה ושירה על מפלת השונאים, ועל זה אמר דוד שירה. ואולם הלל דקריעת ים סוף לא  באה אלא על עצם גדלות וגבורת הקב”ה, שבאה לידי ביטוי בנס קריעת ים סוף, וע”ז אמר ה’ דמעשי ידי טובעים בים ואין אומרים שירה. דאין משבחים גבורות ה’ שבהם מעשי ידי ה’ מתו[1].

ולפי”ז יובן ג”כ אמאי אומרים הלל בחנוכה ופורים וביו”ט ראשון של פסח, אע”פ שמעשי ידי ה’ מתו ע”י הנס, דהתם ההלל לא נאמר על עצם גבורת ה’ שבניסיו, אלא על הצלת ישראל. וממילא ל”ש לומר ד’בנפול אויבך אל תשמח’, כי לא ששים על מפלת האויבים, וגם ל”ש לומר דמעשי ידי טובעין וכו’, כיון שאין שרים בזה על גבורת ה’ אלא על הצלת ישראל.

ולזה י”ל שהבבלי בערכין שכתב שלא אומרים הלל בז’ ימי הפסח משום שאין חלוקין בקרבנותיו ולא משום דמעשי ידי טובעים ובנפול אויבך וכו’, ס”ל דאומרים הלל על הצלת ישראל, ולא על מפלת השונאים או על גבורות ה’ שבנס, ולכן לא איכפ”ל שהמצרים טבעו, כיון שלא ע”ז משוררים, אלא על הצלת ישראל, וע”ז הוצרך לטעם הא דאין חלוקין בקרבנות, וא”כ על הצלת ישראל אמרו כבר הלל ביו”ט ראשון, ומכיון שכל ז’ ימי הפסח כיו”ט אריכתא הוא, ע”כ א”צ לכפול בשירת ההלל גם ביתר ימיו.

והנה בילקוט (פ’ אמור רמז תרנד) כתב: “אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג ושמחת בחגך, והיית אך שמח, ושמחתם לפני ה’ אלהיכם שבעת ימים, אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת למה וכו’, ד”א בשביל שמתו בו המצריים. וכן אתה מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה משום בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך”, עכ”ל הילקוט. ויש להעיר דאם משום ‘בנפול אויבך’ לא אומרים הלל, א”כ מדוע ביו”ט ראשון ובלילו אומרים אותו. ובפשטות י”ל דשאני הלל דיו”ט ראשון עיקרו משום היו”ט, דיו”ט בעי הלל. אולם י”ל באופן אחר, שההלל דיו”ט ראשון אומרים משום ‘הצלת ישראל’, ולא משום מפלת השונאים, וע”ז אא”ל הא ד’בנפול אויביך אל תשמח’. אך בשביעי של פסח, בו הייתה בעיקר מפלת המצרים, שנכחדו בקריעת הים, ולכן ל”ש ביה הלל, כי ‘בנפול אויביך אל תשמח’. ועיין משך חכמה (פ’ בא עה”פ כי כל אוכל חמץ, בד”ה הנה בפסח) שביאר שרצון ה’ הוא שישראל לא ידגישו את השמחה וההלל ביום מפלת שונאיהם, ואומרים הלל רק ביום שבו ניצלו ישראל, וכתב שלכן אמר הקב”ה כבר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי, כדי ‘להורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים, שצוה להן טרם שנטבעו בים’, עכ”ל ועיש”ע.

והא דבשאר ימי חוה”מ לא אומרים הלל מצד הצלת ישראל, י”ל כמש”כ הט”ז  (סי’ תצ ס”ק ג):’אומרין ההלל בדילוג. – מפני שבז’ של פסח נטבעו המצריים אמר הקב”ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה וכיון שבז’ אין גומרין אותו ע”כ גם בחה”מ אין גומרין אותו שלא יהא עדיף מי”ט האחרון’, עכ”ל.

ובעיקר השאלה דמאי שנא הא דשירה על מפלת המצרים לשאר שירות דמצינו גבי מפלת הרשעים, עי’ זוה”ק פרשת חיי שרה, שכתב: והא אוקימנא ‘באבוד רשעים רנה’, והכתיב  ‘החפוץ אחפוץ מות רשע’ והא לית נייחא קמי קודשא בריך הוא כד אתעביד דינא ברשיעייא, אלא כאן קודם דאשתלים קיסטא כאן לבתר דאשתלים קיסטא (אית ליה נייחא).

2 תגובות

    ישראל מאיר:

    יישר כח. הרבה התקשתי במהלך החג בבאור דברי המשנ”ב שמביא את הט”ז הנ”ל. והארתם את עיני. והוספתי קצת ביאור שבשביעי של פסח כבר היו בני חורין (עיין מלבי”ם) אלא שרצה להיפרע מן המצרים וא”כ לדידן עיקר היום הוא מה שנפרע מן הרשעים משא”כ לבנ”י בזמן ההוא שהיו בסכנה עיקר הנס היה הצלתם וע”כ הם אמרו שירה.

    מאיר:

    אחרי כל התירוצים – אמרו בישיבה שהקושיה טובה מן התירוץ.
    ועדין אנו מחכים לתירוץ שאכן יתרץ את הקושיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *