שלום וברכה
ברצוני לשאול א. מראה דמי שיראה בניגוב ע"י מגבון לח אוסר?
ב. אשתי אומרת שיכולה להבדיל בין מראה דמי שהוא מחזור לבין מראה שנראה כתוצאה מנטילת גלולות הורמונליות. האם ניתן להקל בזה (אם הכתמים יראו על דבר שאינו מקבל טומאה וללא הרגשה)??
ג. עד איזה כמות מראה דמי ניתן להגדירו ככתם שלא מטמא.
(כמובן ללא סיבת מחזור וללא הרגשה ועל דבר שאינו מטמא)?
ד. איך מחשבים שטח של ניגוב וקינוח הרי הוא לח שנמרח?
מקווה לתשובתך המהירה
בברכת מועדים לשמחה.
שי.
תשובה:
א. הפוסקים נחלקו בעניין דם של קינוח בית הכסא, אם ניתן להקל בו כדין כתם (סדרי טהרה, חוו"ד, חכמת אדם, שערי דעה, פתחי תשובה, חתם סופר, וכן דעת רוב הפוסקים), או שיש להחמיר בו כדין בדיקה (דעת נו"ב, שו"ע הרב, חשב האפוד, ועוד). בגלל הספק בדבר, יש לקנח לא רק באו"מ אלא גם בסביבות או"מ (כמו שכתב בסד"ט סימן קצ ס"ק סז). ובצמח צדק כתב שמה שיש להחמיר זה רק אם הכניסה בפנים, אבל אם קינחה מבחוץ בלבד, אין צורך להחמיר כדין בדיקה אלא כדין כתם בלבד. בנוגע לדיני כתמים, לדעת פוסקים רבים מגבונים ונייר נחשב לדבר שאינו מקבל טומאה (ראה אגרות משה, ח"ג, סימן נג; וראה בארוכה נטעי גבריאל, פרק עג).
ב. גם אם זה בא מתרופות הורמונליות, הרי שאם הדם בא מן המקור, האשה טמאה.
ג. כתם הוא מצב של מציאת כתם על הבגד או על הגוף, ללא הרגשה. אם יש זרם של דם מורגש, כמובן שאינו כתם, אלא ראיה. בנוגע לכתם ביום של הוסת, אם מרגישה איזה כאבים וכדו' שמסמנים את תחילת הוסת, אין להקל בקולות של כתמים, ויש לעשות שאלת חכם בנוגע לסוג ההרגשה.
ד. השטח של הכתם הוא כפי שהוא מופיע על הנייר בשעה שהוא נמצא.
