בשו"ע או"ח סי' ת"ל מובא – שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו.
ומביא המ"ב – שהכונה היא לנס שבזמן יציאת מצרים לקחו עם ישראל בי' בניסן איש שה לביתו, והמצרים ראו זאת ושאלו למה זה לכם – והשיבו – לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו – והיו שיניהם קהות על שהיו שוחטין את אלוהיהם – ולא היו רשאים לומר להם דבר.
ובסה"ק נאמרו טעמים רבים נוספים – מדוע נקראת שבת זו שבת הגדול.
אחד הטעמים המובא הוא – שהנה מצות השבת היא גם "זכר למעשה בראשית" וגם "זכר ליציאת מצרים".
ענין "זכר למעשה בראשית" נמצא בלוחות ראשונות – בפרשת "יתרו" – שם נאמר "זכור את יום השבת לקדשו… כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ואת כל אשר בם – וינח ביום השביעי – על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו"
ענין "זכר ליציאת מצרים" – נמצא בלוחות שניות – בפרשת "ואתחנן" – שם נאמר "שמור את יום השבת לקדשו …וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם…על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת"
עד יציאת מצרים היה רק טעם אחד לשבת – זכר למעשה בראשית – מאז יציאת מצרים נוסף עוד טעם לשבת – שהוא זכר ליציאת מצרים, ואם כן הרי זה כאילו שהשבת גדלה בזה שהתוסף לה הטעם של זכר ליציאת מצרים – ועל כן נקראת השבת שלפני המועד שהוא לזכר יציאת מצרים "שבת הגדול".
ויתכן להוסיף בזה עפ"י המובא בספר הכוזרי, ששאל מלך כוזר את החכם היהודי מה שורש אמונתך בה' – וענה לו החכם – יציאת מצרים.
הוסיף ושאל אותו המלך – מדוע לא אמרת ששורש האמונה שלך הוא בבריאת העולם, כמו שאמרו החכמים האחרים – ענה לו היהודי – כל אמונתנו בבריאת העולם מבוססת על יציאת מצרים, שהרי בבריאת העולם לא היינו – ורק ע"י שראינו את ניסי יציאת מצרים שהשי"ת משנה הטבע כרצונו – על ידי זה נתחזקה האמונה בבריאת העולם.
נמצא לפי זה שהטעם של "זכר למעשה בראשית" במצות השבת – יונק מה"זכר ליציאת מצרים".
והשם משמואל בשם אביו ה"אבני נזר" מוסיף בזה ביאור, שע"י יציאת מצרים קבלו עם ישראל לב ישר שעל ידו אפשר להגיע לאמונה ע"י התבוננות בבריאה.
ויתכן שנרמז הדבר במה שהמצוה של "אנכי ה' אלוקיך – אשר הוצאתיך מארץ מצרים" מתחילה באות א', ואילו בריאת העולם מתחילה באות ב' – "בראשית ברא אלוקים"
אע"פ שסדר המאורעות היה תחילה בריאת העולם ואח"כ יציאת מצרים, אבל מבחינת הגילוי עבורנו – ההתחלה – הא' היה ביציאת מצרים – ומשם קבלנו את האמונה במעשה בראשית.
[ואולי יש לרמוז ענין זה בשם הפרשה המספרת על יציאת מצרים – פרשת "בא". – רמז לכך שמה שהוא ב' מבחינת סדר הזמנים, יציאת מצרים, קודם למעשה בראשית שהוא א' מבחינת הזמן]
על פי האמור יש לבאר שמאחר ושורש גדולת השבת – האמונה ביציאת מצרים – שממנה יונקת האמונה בבריאת העולם במעשה בראשית – התחילה בשבת זו הסמוכה ליציאת מצרים – על כן נקראת שבת הגדול.
והנה שורש הענין שבקידוש אנו מזכירים – "זכר ליציאת מצרים" – מבואר בגמ' פסחים קיז: – אמר רב אחא בר יעקב – וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום – כתיב הכא – "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" וכתיב התם – "זכור את יום השבת לקדשו"
וברש"י ובתו"ס שם ד"ה "למען תזכור" ביארו – שבגלל הגזרה שווה הזו המלמדת מפסח לשבת – קבעו בקידוש ובתפילה את הלשון "זכר ליציאת מצרים".
וממשיכים התו"ס …ושמעתי מהר"מ שיש במדרש – לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך – ו"פרך" בא"ת ב"ש – אותיות "וג"ל" שהם מלאכות ארבעים חסר אחת [דהיינו וג"ל – בגימטריא ל"ט] – וכאשר נגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מל"ט מלאכות.
מבואר בדברי התו"ס – שמשום כך השבת היא "זכר ליציאת מצרים" – מפני שהשביתה בשבת מל"ט מלאכות יש בה משום זכר לכך שיצאנו מעבודת הל"ט מלאכות בשעבוד מצרים.
והנה ל"ט מלאכות האסורות בשבת למדום חז"ל ממלאכת המשכן – שכל מלאכה שהיתה חשובה בעשיית המשכן נמנתה בל"ט המלאכות.
ומקור הלימוד הזה הוא בתחילת פרשת ויקהל – המדברת מעניני הקמת המשכן, ושם מדברת התורה גם על מצות השבת – ומסמיכות הפרשיות למדו חז"ל הקדושים – שתוכן המלאכות האסורות בשבת זהה לל"ט המלאכות שעל ידן נבנה המשכן.
כל מלאכה שהשתמשו בה לעשיית המשכן הרי היא אסורה בשבת – וכל מלאכה שלא היתה במלאכת המשכן, אינה אסורה בשבת.
וצריך באור – מדוע באמת נלמדות ל"ט מלאכות שבת מהמשכן דוקא – מהי השייכות שבין מלאכת הקמת המשכן ובין מצות השבת.
ויש לבאר – שיש טעם ללימוד הל"ט המלאכות ממלאכת המשכן – הן מצד ה"זכר למעשה בראשית" שבמצות השבת – והן מצד ה"זכר ליציאת מצרים" שבמצות השבת.
בספר "נפש החיים" מבאר – שהמשכן היה מכוון בפרטי בנין צורתו כנגד סדר העולמות העליונים כולן – מעתה יש לומר שכדרך שצורת המשכן היתה מכוונת כנגד כל העולמות כולן – כך המלאכות שבהן השתמשו בבניתו היו מכוונות כנגד המלאכות שעל ידן ברא השי"ת את העולם – ועל כן הואיל ואיסור המלאכה בשבת הוא זכר לשביתת השי"ת ממלאכה במעשה בראשית – יש ללמוד ממלאכת המשכן המכוונות כנגד המלאכות של מעשה בראשית – מאילו מלאכות יש לשבות בשבת.
ואם כן התבאר מדוע מלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמשכן – לפי הטעם ששבת היא זכר למעשה בראשית.
לפי הטעם ששבת היא "זכר ליציאת מצרים" יש לבאר באופן שונה – מדוע ל"ט מלאכות שבת נלמדות ממלאכת המשכן.
הרמב"ן בהקדמה לספר שמות כתב – "וכשיצאו ממצרים אע"פ שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים – כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם – אז שבו אל מעלת אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים". עכ"ל.
מבואר בדברי הרמב"ן שיציאת מצרים לא נשלמה על ידי היציאה מרשות הטומאה – גמר הגאולה היה רק כאשר זכו להשראת השכינה בהקמת המשכן – שאז דבקו ברשות הקדושה.
בזה יש לבאר הטעם – ששבועות השובבי"ם – אע"פ שמעלתם נובעת מכך שקוראים בהם בתורה את פרשיות יציאת מצרים – מצורפים אליהם גם פרשיות יתרו – הפרשה של מתן תורה – ופרשת משפטים שכולה מדברת על המצוות – ובשנה מעוברת מצרפים גם את פרשיות תרומה – תצוה – העוסקות בהקמת המשכן.
השלמות של היציאה מטומאת מצרים היא רק על ידי הדבקות בתורה ובמצוות – ועל ידי השראת הקדושה במשכן – ועל כן גם פרשיות אלו העוסקות במתן התורה והמצוות ובבניית המשכן שייכות ליציאת מצרים.
ויתכן לומר – שהואיל ומהות הגאולה היתה בזה שיצאנו מעבדות פרעה להיות עבדי ה' – על כן נצטוינו להקים את מלאכת המשכן באותן ל"ט מלאכות שבהן עבדנו את פרעה במצרים – ובזה היה גמר הגאולה – על ידי שכל הכוחות שבהם עבדנו את פרעה יהיו משועבדים לעבודת ה' בהקמת המשכן.
ומעתה יובן גם לפי הטעם שהשבת היא "זכר ליציאת מצרים" – מדוע נלמדים ל"ט מלאכות האסורות בשבת ממלאכת המשכן.
מלאכת המשכן שהיתה השלמות של גאולת מצרים – נעשתה באותם ל"ט מלאכות שבהן עבדנו לפרעה – כי בזה נשלמה יציאתנו ממצב של עבדי פרעה למצב של עבדי ה' בזה שעבדנו את כל כח עבודתנו אל צד הקדושה – וזו שלמות הגאולה – ועל כן השביתה מל"ט מלאכות אלו בשבת – שהיא זכר לגאולתנו מהעבדות לפרעה במצרים נלמדת מעבודת המשכן.
