ספירת העומר – “כדי לטהרנו”

רבני בית ההוראה
י"ב ניסן ה'תשע"א

בנוסח התפילה המודפס בסידורים אחרי ספירת העומר נאמר – רבש”ע אתה ציויתנו על ידי משה עבדך לספור ספירת העומר – כדי לטהרנו מקלי’ ומטומאותינו כמו שכתבת בתורתך וספרתם לכם…כדי שיטהרו נפשות ישראל מזוהמתם.

ובכן יה”ר …שבזכות ספירת העומר … ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה …ועי”ז יושפע שפע רב … ולטהרנו – ולקדשנו בקדושתך העליונה אמן סלה.

ובזוה”ק אמור צז: ז”ל.

תא חזי כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא – דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא – ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא – ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מיניה – כד מטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברא בה ולנטרא דכיו עילאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי. עכ”ל.

מבואר בדברי הזוה”ק שעל ידי ספירת העומר נקרא האדם טהור – ועל ידי כך זוכה להשראת הטהרה המיוחדת של ליל חג השבועות – ועוד מובא ב”רעיא מהימנא” שם שענין ספירת העומר הוא בדוגמת ספירת האשה המטהרת לבעלה.

ובספר “נתיבות שלום” הביא רמז נפלא על כך בדברי רבי עקיבא – “לפני מ”י” – דהיינו במ”ט ימי הספירה לפני יום החמישים [מ”י בגי’ 50] “אתם מטהרים” – אתם האחראים לטהר את עצמכם – “ומ”י” – יום החמישים – “מטהר אתכם” – על ידי ספירתכם – אזי ביום החמישים אתם זוכים לטהרה מלמעלה כפי עבודתכם במ”ט הימים.

והנה בספר “מסילת ישרים” בביאור מידת הטהרה מבאר – שענינה הוא תיקון הלב והמחשבות שלא תהיה מחשבתו במעשיו – אלא להשי”ת ולא לזולתו.

וראה שם בפרק ט”ז שכתב וז”ל.

…כי הנה כשם שאין עולה על גבי המזבח שלמטה אלא סולת נקיה מנופה בי”ג נפה – [עי’ מנחות עו:] – שכבר טהר לגמרי מכל סיג – כך אי אפשר לעלות על רצון מזבחו העליון להיות מעבודת האל השלמה המובחרת – אלא המובחר שבמעשים הטהור מכל סיג. עכ”ל.

וראה בתו”ס שם במסכת מנחות [ד”ה בדקה] שהביאו דברי התוספתא – העומר היה מניפו בי”ג נפות – שתי הלחם בי”ב – לחם הפנים בי”א.

הרי שהמשל זה של י”ג נפות שהנמשל שלו הוא מידת הטהרה בעבודת האדם – הוא דין מיוחד בקרבן העומר בלבד, אשר אותו מקריבים ביום הראשון של ספירת הטהרה.

וראה בספר “מכתב מאליהו” [ח”ב עמוד 25] שכתב – שעל פי פנימיות המצוה של קרבן העומר הוא בא ללמד אותנו שאין לנו להשתמש בעולם הזה אלא ככלי לעבודת ה’ – כי כל העולם כולו להשי”ת הוא ואין להשתמש בו אלא לעבודתו ית’ עכ”ל.

והרי זהו ממש ענין הטהרה על פי ה”מסילת ישרים” – לכוין בכל מעשיו שלא אל ההנאה והתאוה כלל – אלא אל הטוב היוצא מן המעשה ההוא על פי החכמה והעבודה – ומובן אם כן מדוע דוקא בקרבן העומר ישנו דין לנפותו בי”ג נפה.

ויאיר לנו בזה טעם נוסף מדוע הספירה מתיחסת לעומר – הן בפסוק “מיום הביאכם את עומר התנופה” – והן בנוסח הברכה “על ספירת העומר” – לרמוז לנו על תוכן הספירה שענינה טהרת המעשים – כדוגמת העומר שיש לנפותו בי”ג נפה – מפני שהוא בא ללמדנו את החיוב של טהרת המעשים.

וראה בספר “מחשבות חרוץ” לרבי צדוק הכהן [אות י’] שכתב …והספירה היא מה שאדם מוסר כל כוחותיו להשי”ת ומכיר שכאשר השי”ת רוצה שיהיה נקיים ומבוררים לשם שמים הם נקיים – וכל כוחו הוא רק מה שהוא משים לב לדעת ולהכיר זה שכל כוחותיו צריכים להיות נקיים וטהורים מכל פסולת מחשבה ורצון שלא לשם שמים. עכ”ל.

וראה בספר צדקת הצדיק אות סב. שכתב וז”ל.

מעלות הרבה יש וכולם זכו כבר גדולי הדורות ונטלום וזכו לבניהם אחריהם …ולוי זכה לשם טהור וזרעו אחריו…

ומקור דבריו בזוה”ק קורח קעו:- תרין דרגין אינון קדוש וטהור, כהן – קדוש לוי – טהור וכן בזוה”ק נשא קכז.- כדין אקרי ליואה טהור ולא קדוש.

והנה בילק”ש ריש פרשת שמות מובא שלוי אשר זכה לשם טהור – הוא נולד ביום ט”ז ניסן יום הקרבת העומר שמנפים אותו בי”ג נפה – אשר בו מתחילה ספירת הטהרה של עם ישראל.

[ואף שהכהנים הנקראים קדושים שייכים גם הם לשבט לוי – נראה שקדושתם מתייחסת לאהרון הכהן ולא לשבט לוי שהוא שורש למידת הטהרה – וכמו שכתב ה”צדקת הצדיק”.]

ומגלגלים טהרה ליום טהור – כמו שמובא ב”דברי הימים” כאשר חזקיהו טיהר את המקדש בשנה הראשונה למלכו.

ויאספו את אחיהם ויתקדשו ובאו כמצות המלך בדברי ה’ לטהר בית ה’ – ויבאו הכהנים פנימה בית ה’ לטהר… וביום ששה עשר לחודש הראשון כלו ויבואו פנימה אל חזקיהו המלך ויאמרו טהרנו את כל בית ה’ …

וכן בימי חשמונאים סיימו לטהר את המקדש – ביום ט”ז ניסן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *