מידת הפרישות – בחג הפסח

רבני בית ההוראה
י"ב ניסן ה'תשע"א

במסכת עבודה זרה כ: מביאה הגמ’ את סולם העליה של התנא רבי פנחס בן יאיר אשר עליו בנוי הספר “מסילת ישרים”.

תורה מביאה לידי זהירות – זהירות מביאה לידי זריזות – זריזות מביאה ליד נקיות – נקיות מביאה לידי פרישות..

בפרק י”ד מגדיר ה”מסילת ישרים” – את ג’ חלקי מידת הפרישות.

א] פרישות בהנאות – שלא לקחת מהנאות העולם אלא מה שיכריח הצורך.

ב] פרישות בדינים – להחמיר גם בדברים שאין הלכה כן.

ג] פרישות במנהגים – התבודדות והבדל מהחברה המדינית – כדי שיוכל לפנות לבו אל העבודה וההתבוננות בה כראוי.

ונראה שמוצאים בחג הפסח בהלכותיו ואולי בעיקר במנהגיו – את ג’ חלקי הפרישות.

א] פרישות בהנאות – מלבד מה שהמצה היא לחם עוני – ונמצא שיש באכילתה בפסח משום פרישות בהנאות – קמח ומים ותו לא – הרי איסורי החמץ שבחג הפסח מעצם מהותם מגבילים את האפשרויות – ומביאים את כל איש ישראל המדקדק בהלכות הפסח – למצב של פרישות בהנאות.

ב] הפרישות בדינים – בשו”ת מן השמים להר”י מטרווי”ש מבעלי התו”ס שאל מהשמים – מהו הטעם שנהגו ישראל קדושים להדר בהלכות חג הפסח בכל מיני חומרות ודקדוקים שלא נהגו בהם בשאר המצוות ונענה, שסיבת הדבר – שמפני שזו המצוה הראשונה שהצטוו בה ישראל – על כן היא חביבה עליהם מאד ולכן החמירו בה יתר על שאר המצות.

ג] הפרישות במנהגים – ידוע שרבים הם שנוהגים בפסח מחמת החומרות והמנהגים המיוחדים של כל אחד – שלא לאכול אלא בביתם ואף ישנם חוגים רבים שהנהגה זו נקראת בפיהם “זאך ניט מישען” דהיינו שלא להתערב בפסח זה עם זה.

ובשם האדמור מהר”א מבעלז מובא שהביא לכך כעין מקור – מזה שבפרשת ראה – בפרשת חג השבועות נאמר “ושמחת לפני ה’ אלקיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך …וכן בסוכות נאמר “ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך… ואילו בפסח לא נאמר כך – משמע שבפסח אין משתתפים אחד עם השני.

וכן כתב רבינו חיים פלאג’י בספר “מועד לכל חי” – שגם מי שאינו נוהג חומרות יתירות כשרידים אשר ה’ קורא אע”פ כן בפסח יקיים “אשרי יושבי ביתך” – יותר מכל השנה.

ויש להבין הרי בספר “מסילת ישרים” מבואר שהנהגת הפרישות שכללה הוא – “קדש עצמך – במותר לך” היא מידה שלא נתנה לכולם אלא רק ליחידים – מדוע אם כן בפסח מוצאים שכללות הציבור נוהג בהנהגה של פרישות?

הרמח”ל בספר “דרך ה'” – [חלק ד’ – פרק ח’] מבאר את ענין איסור החמץ בפסח – ומשמעות דבריו שם שבשבוע הראשון של פסח נדרשת מהאדם זהירות יתר מחמריות ומכל מה שקשור ליצר הרע – ולכן נצטוינו בשבוע זה לפרוש מהחמץ המורה על היצר – התאוה והחמריות.

ויתכן לבאר דבריו על פי מה שכתב שם [חלק ד’ – פרק ד’] בענין זכירת יציאת מצרים בקריאת שמע …ועל כן נצטוינו לזכור אותו תמיד ולהזכירו בפינו – שעל ידי זה מתחזק התיקון הוא עלינו – ומתאמץ האור בנו ומתמיד בנו התועלת הנמשך מן התיקון הוא עכ”ל.

נראה מדבריו – שבכל יום כאשר אדם מקיים את מצות זכירת יציאת מצרים – מתחדש בו על ידי כך האור של יציאת מצרים – ולפי זה נראה שק”ו הוא שבודאי שבליל הסדר בקיום מצות סיפור יציאת מצרים וכל הלכות הלילה הקדוש הזה ליל היציאה מטומאת מצרים – בודאי ובודאי שזוכים כל שנה לתוספת הארה מיציאת מצרים – אשר על ידה יוצאים מהחמריות ומתקרבים אל ה’.

וכך יש לבאר את המובא בשם בעל ה”חסד לאברהם” סבו של מרן החיד”א – שבכל שנה שלושים יום קודם חג הפסח מוציא השי”ת את נפשות ישראל בכל לילה מטומאת מצרים.

יתכן שביאור דבריו הוא – שאותה מדרגה של יציאת מצרים המאירה באותה שנה – מתחילה שלושים יום קודם פסח – כאשר בכל לילה יוצא חלק נוסף מטומאת מצרים.

ומעתה יש לומר שענינו של חג הפסח ומצוותיו הוא – שמציאות הקדושה הזו אשר מתחדשת מדי שנה בליל הסדר – זקוקה בשבוע הראשון שלאחר היציאה הזו לשמירה מיוחדת, כדרך שתינוק מיד אחרי לידתו זקוק להגנה מיוחדת – וזהו ביאור דבריו של הרמח”ל בטעם איסור החמץ.

וכך מסופר על הרב מבריסק – ששנה אחת לאחר אפית המצות אשר היה כידוע משקיע באפייתן כוחות גוף ונפש גדולים מתוך יראה והרגשת אחריות גדולה לכל פרט, עלה לבית הכנסת סמוך ושם שאלוהו הסובבים מדוע באמת הוא משקיע כל כוחות במצות – באופן בלתי רגיל.

נזעק הרב מבריסק ואמר – צריך לדעת שחמץ הוא חיידק – חיידק של כרת – ומה בכלל השאלה על גודל האחריות של השמירה מחיידק נורא כזה?.

אם נמשיך את משלו של הרב מבריסק יש לומר – שאכן בפסח אנו דומים לחולה שעבר השתלה של אבר חשוב – ובמצבו הנוכחי הוא זקוק לשמירה יתירה – כי חיידק אחד יכול להזיק מאד – ועל כן נצטוינו להתרחק מה”חיידק” של החמץ אשר שייך לצד יצר הרע והחמריות – אע”פ שכל השנה לא נצטוינו בזה.

[יסוד הביאור הזה – נמצא בשיחות הגר”ש פינקוס זצ”ל]

על פי זה האמור יש לבאר מדוע מוצאים במנהגי הפסח את ג’ חלקי הפרישות – אע”פ שמידת הפרישות בכל השנה נתנה ליחידים ולא לכלל.

בפרק י”ג בבאור מידת הפרישות כתב הרמח”ל …כלל הדבר כיון שכל עניני העולם אינם אלא סכנות עצומות – איך לא ישובח מי שירצה להמלט מהם ומי שירבה להרחיק מהם? עכ”ל.

מבואר בדבריו – שכלל הפרישות הוא הפחד מהסכנות של השפעת החמריות ועניני העולם הזה – גם כאשר המעשים הם בעצמותם מעשים מותרים.

מעתה יש לומר – שהואיל ובחג הפסח בכל שנה אנו מקבלים מדרגה חדשה של האור של יציאת מצרים – ומאחר ובתחילתו של האור הזה הסכנה האורבת לו מעניני העולם היא גדולה – על כן בשבוע הראשון אנו נוהגים במנהגי הפרישות שתכליתם לשמור את האור הזה מהסכנות העלולות לפגום בו ח”ו.

לכן אע”פ שכל השנה הפרישות שייכת רק ליחידים – בשבוע של חג הפסח הכלל כולו נוהג בשמירה וזהירות מיוחדים אלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *