ל”ג בעומר – ומידת הבטחון

רבני בית ההוראה
י"ב ניסן ה'תשע"א

א] בגמ’ יבמות סב: – י”ב אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא …וכולם מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה – והיה העולם שמם – עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם – רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע – והם הם העמידו תורה באותה שעה.

ובשו”ע [סי’ תצ”ג – סעיף א’] כתב המחבר – נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל”ג בעומר – מפני שבאותו הזמן מתו תלמידי רבי עקיבא.

ובסעיף ב’ – נוהגים שלא להסתפר עד ל”ג בעומר – ואומרים שאז פסקו מלמות. והוסיף הרמ”א …ומרבים בו קצת שמחה.

ושואל ה”פרי חדש” – כיון שכל התלמידים מתו מה מקום יש לשמחה – ועונה ה”פרי חדש” שהשמחה היא כי ביום זה סמך רבי עקיבא את חמשת התלמידים החדשים.

ובספר “עד הגל הזה” מביא שכן נמצא בספר “משנת חסידים” ובדברי החיד”א – שביום ל”ג בעומר סמך רבי עקיבא את חמשת התלמידים החדשים.

אמנם ממשיך ומבאר בספר הנ”ל – שמדברי האריז”ל בשעה”כ רואים – שיום ל”ג בעומר הוא יום גדול מצד עצמו וטעם הדבר – לפי שימי ספירת העומר עד ל”ג בעומר הם ימי דין וביום ל”ג בעומר מתחלפת ההארה -ומתגלה ומאיר שם של רחמים – ובו בשם הזה תלוי הבטחון בה’.

ומכח סגולת ההארה של רחמים שביום הזה – היתה פטירתם של תלמידי רבי עקיבא לפני יום ל”ג בעומר ומיום ל”ג בעומר התחילה תקופה חדשה – ועל כן סמך רבי עקיבא את תלמידיו ביום זה – ולכן יום ל”ג בעומר הוא יום שמחה גדולה.

והואיל ורשב”י הוא אחד מחמשת התלמידים – על כן יום ל”ג בעומר חוא יום שמחתו של רשב”י.

ב] אמנם עדיין צריך להבין את ההתיחדות של יום זה כיום שמחתו של רשב”י בדוקא – ונאמרו בזה מספר טעמים.

י”א שהוא יום פטירתו של רשב”י – ונאמרו בזה ביאורים מדוע יום הסתלקותו הוא יום שמחה – ואולם אין מקור ברור לכך שזהו יום פטירתו.

והנה בדברי האריז”ל שהובאו לעיל נאמר עוד – שהשם הזה המאיר בל”ג בעומר – בו תלוי הבטחון בה’.

ואף שודאי הבנת ענין זה היא בכלל הנסתרות לה’ אלקינו – אבל נראה שבעצם ידיעה זו בלבד שיש קשר בין אורו של ל”ג בעומר – למידת הבטחון – ישנו מפתח גדול להבין מעט מסודו של יום ל”ג בעומר – והקשר המיוחד של יום זה לרשב”י.

בפשוטו נראה שמוצאים אצל רשב”י שייכות מיוחדת למידת הבטחון בשלמותה.

בגמ’ ברכות לה: דעת רשב”י – שאם אדם זורע בשעת זריעה וחורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עליה – על כן דעתו היא שאם זכו נעשית מלאכתן על ידי אחרים – ופטורים מהשתדלות בפרנסתם.

ובגמ’ שבת מסופר – שכאשר יצאו רשב”י ורבי אלעזר בנו מן המערה אחרי י”ב שנה – ראו אנשים חורשים וזורעים אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה – כל מקום שנותנין עיניהם נשרף.

ומפרש רש”י – ועוסקין בחיי שעה – דאפשר על ידי נכרים והקב”ה מחלק מזון ורווח לעושי רצונו, הרי שרשב”י בזה לשיטתו שאין צורך השתדלות לפרנסה.

וכך נהג הוא עצמו כל אותם שנים שהיה במערה – והקב”ה פרנסם בדרך נס בחרוב ומעין שנבראו למאכלם.

מרן ה”חזון איש” בספר “אמונה ובטחון” – מגדיר את מידת הבטחון.

…אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם – וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו ית’.

על פי זה יש לבאר את דברי הירושלמי [שביעית פ”ט ה”א] אשר שם מסופר – שאחרי שלש עשרה שנה במערה יצא רשב”י אל פתחה – וראה צייד שפרס מצודה לצוד ציפרים והיו שומעין בת קול שאומרת מתי הציפור תהיה ניצודת ומתי לא ולפי זה היתה הצלחת הצייד – אמר רשב”י – אם ציפור איננה ניצודת ללא גזרה משמים – אדם על אחת כמה וכמה – והם למדו מזה שאם בעל חי לא ניצוד בלי בת קול כל שכן אדם – ועל זה בטחו ויצאו מהמערה.

ויתכן לבאר על פי ביאורו של הרב מבריסק בפסוק “קוה אל ה’ חזק ויאמץ לבך – וקוה אל ה'” – שכונת הפסוק היא ששכרו של הבוטח בה’ – הוא שיקבל מהשי”ת מדרגה נוספת של בטחון – “וקוה אל ה'”.

לפי זה יש לומר שאחרי שרשב”י התעלה במידת הבטחון בהיותו במערה – הראו לו את המדרגה אשר הגיע אליה בעבודתו – בחוש, שזה ענין ההכרזה של הבת קול שהראתה בחוש שכל הנעשה תחת השמש – אפילו דבר קל כזה כמו אם הציפור תלכד או תנצל – אף הוא בהכרזה מאתו ית’.

ג] ונראה עוד – שיש קשר ושייכות בין חכמת האמת אשר אליה זכה רשב”י בהיותו במערה – ובין מידת הבטחון שזכה לה שם.

בהקדמה ל”מאמר הויכוח” כותב הרמח”ל.

…ה’ אלקי ישראל אבינו שבשמים אשר בחר בנו להיות לו לעם סגולה זאת נתן לנו לאות אהבתו ואשר הוא מבדיל אותנו מכל העמים – ידיעת שמו הגדול וסוד מעשיו הנפלאים – שאי אפשר לשום בריה לעמוד עליהם – אלא במה שהוא מאיר עיניו ומאציל עליהם מרוחו …חכמת האמת – היא החכמה אשר ראו עינינו במעמד הר סיני – כאשר רצה הקב”ה להקריב אליו אומתו החביבה לו מאד – קרע ה’ לעינינו את השמים וגילה לנו המסתורין שלו – עד שידעו כולם ונתברר להם באמת שכל ההנהגה על התחתונים בכלל ובפרטי פרטות שאפשר לחשוב – אינה אלא ביד השכינה.

ואז ידעו והבינו כל סוד הבריאה על מה נברא כל העולם – ועל מה עומד – ועל איזה דרך מתנהג – ומה אחרית כל אלה הדברים – וידעו עומק עצתו ית’ – והנבראים הגדולים שברא לכבודו – וגם ראו איך בני העולם הזה הולכים בחשך – והאמת נסתר מעיניהם…כל הדברים האלה גילה לעיניהם במעמד הנשגב ההוא.

…ועל כל זה היה מרע”ה אומר להם – “אתה הראת לדעת – כי ה’ הוא האלקים בשמים ממעל – ועל הארץ אין עוד” – כי הקב”ה הראה להם כל המציאות ועל מה היא עומדת – וידעו בבירור שהוא לבדו המנהיג ואין שום הנהגה אחרת לא טבעית ולא מקרית ולא בשום דרך אחר – אלא ההנהגה שהוא ית”ש מנהיג בעומק העצה שגילה להם. עכ”ל.

ובתחילת ספר “קל”ח פתחי חכמה” מגדיר הרמח”ל – מהו ענינה של חכמת האמת אותה גילה רשב”י.

חכמת האמת אינה אלא חכמה מראה אמיתות האמונה – להבין כל מה שנברא או נעשה בעולם איך יוצא מן הרצון העליון – ואיך מתנהג הכל בדרך נכון מן האל האחד ב”ה שהוא המגלגל הכל להביאו אל השלמות הגמור באחרונה – ופרטות החכמה הזאת הוא רק ידיעת פרטות ההנהגה בכל חוקותיה ומסיבותיה. עכ”ל.

ובספר “מפתחות החכמה” הביא עוד מכת”י של הרמח”ל וז”ל.

…כל הדברים האלה גילה לעיניהם במעמד הנשגב ההוא – וראו אותם והשיגו אותם באמת – וכאן ראו גדולת התורה והמצוות איך הם פועלים פעולות גדולות בכל הבריאה – ואפילו כל דקדוקי המצוות ראו מה התיקון שכל אחד מהם פועל למעלה. עכ”ל.

מבואר מכל הדברים האלה שחכמת האמת היא המגלה את מראה העולמות העליונים כפי שהתגלו לכלל ישראל כאשר נפתחו הרקיעים במעמד הר סיני [שזה בבחינת תא – חזי] – בעוד שחלק הנגלה שבתורה מבאר את פרטי המצוות כפי שעליהם להעשות בעולמות התחתונים [שזה בבחינת תא – שמע].

בהר סיני ראו ישראל איך שורש כל המעשים הנעשים תחת השמש – הוא באור ושפע הבא מהעולמות העליונים – המושפעים ממעשי עם ישראל בתחתונים – וכלשון הפסוק “אתה הראת לדעת – כי ה’ הוא האלוקים – אין עוד מלבדו”.

וראה ב”אורחות חיים” לרא”ש אות כ”ו – שכתב – לבטוח בה’ בכל לבבך ולהאמין בהשגחתו הפרטית – ובזה תקיים בלבבך היחוד השלם – בהאמין בו כי עיניו משוטטות בכל הארץ ועיניו על כל דרכי איש ובוחן לב וחוקר כליות – כי מי שאינו מאמין “אשר הוצאתיך מארץ מצרים” – אף ב”אנכי ה’ אלקיך” אינו מאמין ואין זה יחוד שלם, כי זה הוא סגולת ישראל על כל העמים וזה יסוד כל התורה כולה.

ובספר אמונה ובטחון [פרק ב’ אות א’] כותב מרן החזו”א – שענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו ית’ ובהמשך דבריו שם באות ב’ הוסיף וכתב – ולהאמור האמונה והבטחון אחת היא – רק האמונה היא המבט הכללי של בעליה – והבטחון המבט של המאמין על עצמו – האמונה בבחינת הלכה והבטחון בבחינת מעשה. עכ”ל.

בזה מוסבר גם היחס בין חכמת האמת ובין מידת הבטחון – חכמת האמת היא המבררת את מבט האמונה על הבריאה ומידת הבטחון ענינה לחיות בפועל על פי המבט הזה של האמונה.

ואם כן נראים הדברים שיש קשר ושייכות בין מה שרשב”י הוא המגלה את חכמת האמת – לדרגתו המיוחדת במידת הבטחון.

ד] על פי זה יש לבאר את ענינו של יום ל”ג בעומר.

בספר “עיני ישראל” [עמוד רע”ד] הביא בשם הרמ”ע מפאנו שטו”ב ימים לפני חג השבועות מתנוצץ מסגולת היום. וכן כתב ה”קדושת לוי” – שהימים שעד ל”ג בעומר הם ימים השייכים עדיין להארה של חג הפסח – ומיום ל”ג בעומר – מתחיל להאיר האור של חג השבועות.

[היעב”ץ כותב בסידורו – גילו לי מהשמים טעם שנקבע פסח שני ליום זה לפי שבשנה הראשונה לצאתם ממצרים אכלו מהמצות עד ליל ט”ו באייר – ומכאן שהקדושה ההיא נמשכת עד לילה זה – לכן מצה וחמץ עמו בבית כפי שהיה אז עכ”ל]

לפי זה יש לבאר מדוע יום שמחתו של רשב”י הוא בל”ג בעומר.

על פי דברי הרמח”ל שתורתו של רשב”י שהיא חכמת האמת – היא כללות המראות אשר ראו ישראל בסיני כאשר נפתחו הרקיעים – יובן שעל כן יום שמחתו של רשב”י הוא בל”ג בעומר – מפני שביום זה מתחילה להתנוצץ ההארה של מעמד הר סיני כמו שכתבו הרמ”ע מפאנו וה”קדושת לוי”.

ויתכן עוד לומר – שהואיל ובמעמד הר סיני התגלה איך כל הנעשה תחת השמש הוא בהכרזה מאתו ית’ – לכן ביום זה שבו מתחילה הארה זו – מאיר השם של מידת הבטחון שענינה הוא החיים על פי ההכרה הזו שכל הנעשה תחת השמש הוא מאתו ית’.

[וכמין חומר יבואר בזה הענין של”ג בעומר ברוב השנים חל בשבוע של פרשת “בהר סיני” – הפותחת במצות שמיטה אשר קיומה הוא אפשרי רק על ידי מידת הבטחון בה’.]

ה] בספר “עלי שור” ח”ב – בתחילת מערכת הבטחון מביא שבג’ מקומות בתפילה מוצאים את הביטוי של “לשמך הגדול באמת”.

“וקרבתנו מלכנו – לשמך הגדול באמת” – שם הכונה היא על מעמד הר סיני.

“וכל החיים יודוך סלה – ויברכו את שמך הגדול באמת” – שם הכונה היא על תקופת הגאולה לעתיד לבוא.

“ותן שכר טוב – לכל הבוטחים בשמך הגדול באמת” – שם מדובר על הבוטח בה’.

וכתב שם ב”עלי שור” – שמכאן יש ללמוד את רום מעלתה של מידת הבטחון – שרואים מכך שהבוטח בה’ נמצא בשורה אחת עם מעמד הר סיני והגילויים של לעתיד לבוא – וזאת, מפני ששלמות מעלת הבטחון היא להגיע למצב של גילוי האמת בפועל – כדוגמת הגילוי שהיה בהר סיני וכדוגמת הגילוי של לעתיד לבא.

לפי זה הדברים מאירים – בטחון אמיתי הוא מצב שבו מתעלה הבוטח למצב של ראית האמת שכל הנעשה תחת השמש הוא בהכרזה מאתו ית’ – אשר זה תוכן ההתגלות של מעמד הר סיני – וזה אשר יתגלה לעתיד לבוא.

על כן ל”ג בעומר – יום תחילת ההארה של שבועות זמן מעמד הר סיני – הוא יום שבו מאירה מידת הבטחון – והוא יום שמחתו של רשב”י – אשר גילה את חכמת האמת אשר היא המלמדת לנו את אשר ראו עינינו בהר סיני כמו שביאר הרמח”ל. [וראה עוד בענין זה במאמר “ל”ג בעומר – ומידת עין טובה”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *