"בדמייך חיי" – דם פסח ודם מילה

בפרשת החודש נאמר – "שה תמים זכר יהיה לכם – והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה – ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים".

וברש"י – ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים – מה שלא צוה כן בפסח דורות – היה רבי מתיא בן חרש אומר – הרי הוא אומר "ואעבור עליך ואראך – והנה עתך עת דודים" – הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידיו מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו שנאמר "ואת ערום ועריה" – ונתן להם שתי מצוות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה שנאמר "מתבוססת בדמיך"- בשני דמים…ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם "משכו וקחו לכם" – משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו צאן של מצוה – ע"כ דברי רש"י.

מבואר בדברי רש"י שזכות הגאולה היתה על ידי ב' מצוות אלו של דם פסח ודם מילה והדבר טעון ביאור

והנה בגמ' קידושין ל. – תנא רבי ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש – אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר "הלא כה דברי כאש נאום ה' – וכפטיש יפוצץ סלע".

ומבאר המהר"ל [נתיבות עולם – נתיב כח היצר] שחז"ל כאן רמזו על שתי יצה"ר המוזכרים בכל מקום – האחד הוא יצר הרע של עריות והוא בגוף האדם – השני הוא יצר הרע של ע"ז והוא בנפש האדם ושניהם התורה מבטלת אותם – אבן רומז ליצה"ר של עריות שעל זה נאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם – ונתתי לכם לב בשר" – וברזל רומז על יצה"ר שבנפש – שהוא יצר הרע של עבודה זרה.

וכך אומר בשיר השירים רבה [ז- יג] ר' חוניא בשם ר' דוסא בר טבת – שני יצרים ברא הקב"ה בעולמו יצר ע"ז ויצר עריות.

וכך משמע במסכת יומא שאמרו שם – שכאשר בטלו את היצר של ע"ז רצו לבטל גם את היצר של עריות – מבואר שהם ב' היצה"ר העיקריים.

והנה מוצאים שהמצרים היו שטופים בע"ז – שעבדו לצאן כידוע – ועוד מצאנו שהיו טמאים בטומאת העריות כמו שרואים בפרשת "אחרי" – בהקדמה לפרשת איסורי העריות ששם נאמר "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה – לא תעשו"

ובזה יבוארו דברי הגר"א שכתב בספר אבן שלימה [פרק י"א] שיש ג' מיני פסולת בעם ישראל – ישמעאל עשו וערב רב.

ישמעאל הוא הפסולת של מידת החסד של אברהם אבינו – מידת החסד נועדה להיטיב עם זולתנו – אבל ישמעאל משתמש בה כדי להיטיב עם תאות גופו – ולכן הוא שטוף בעריות.

עשו הוא הפסולת של מידת הגבורה של יצחק אבינו – מידת הגבורה נועדה להיות האדם גובר בה על יצרו – אבל עשו משתמש בה כדי לגבור על זולתו – ועל כן הוא שופך דמים.

עוד כתב הגר"א שם – שהערב רב הם נחשבים פסולתו של יעקב – שאף שמיטתו של יעקב שלימה – שלא יצאה ממנו פסולת שהיא מחוץ לעם ישראל לגמרי – כמו ישמעאל שיצא מאברהם ועשיו שיצא מיצחק – אבל עם כל זה מעורב בתוך עם ישראל הפסולת של הערב רב.

וביאור הדבר שכדרך שיעקב אבינו הוא השלם שבאבות לפי שיש בו את מידת האמת שהיא יחוד של מידת החסד של אברהם עם מידת הגבורה של יצחק – כך הערב רב שהם הפסולת של יעקב אבינו – הם צירוף של ישמעאל שהוא הפסולת של אברהם מידת התאוה – עם עשיו שהוא הפסולת של יצחק מידת הגאוה.

לפי מה שהתבאר יש לומר בשורש הענין שכיון שמקור הערב רב הוא במצרים – על כן כדרך שטומאת מצרים היא ע"ז ועריות – כך הערב רב הם שייכים – לגאוה, שהיא אופן של ע"ז שעובד את עצמו – כמו שאמרו בגמ' שכל מי שמתגאה ראוי לגדעו כאשרה של ע"ז – ולטומאת התאוה – ה' ישמרנו מהם.

על פי זה מובן מדוע נתן להם הקב"ה את ב' המצוות של דם פסח ודם מילה – שבזכותן יגאלו ממצרים.

כדי לזכות להיות נגאלים מטומאת מצרים שהיו שקועים בע"ז וגילוי עריות – נתן להם הקב"ה ב' מצוות – מצות קרבן הפסח שהיא ביטול הע"ז של מצרים שעבדו לשה – וזהו מה שפירש רש"י שלפי שהיו שטופים בע"ז אמר להם משכו ידיכם מע"ז דהיינו מהע"ז של הצאן וקחו צאן של מצוה – ומצות ברית המילה שהיא התיקון ליצ"הר של עריות – כמו שמבואר בחז"ל ובראשונים שמצוה זו באה לגדור את האדם מן התאוה ולקדשו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל