חמץ בטל בשישים?

ט' ניסן ה'תשע"א

הביטול:

מאכל אסור שנפל לתערובת מותרת, כגון טיפת רוטב טריפה שנפלה למרק כשר. או טיפת חלב שנפלה למרק בשרי, משערים את היחס בין ההיתר לאיסור, אם ההיתר מרובה פי שישים מן האיסור – האיסור בטל, והתערובת מותרת באכילה.


חמץ אינו בטל:

מדין תורה גם חמץ שהתערב במאכל כשר לפסח, אם המאכל הכשר לפסח מרובה פי שישים מהחמץ, החמץ בטל, והתערובת כולה כשרה לפסח.

אלא שחכמינו ז”ל החמירו, וקבעו שאפילו אם יש כנגדו פי אלף או עשרת אלפים – הריהו אוסר את כל התערובת.

מדוע להחמיר?

א] מפני שהתורה מחמירה בחמץ יותר משאר איסורים, בכך שהאוכל חמץ עונשו מוות – בניגוד לאוכל טרפות שעונשו מלקות. ובכך שהחמץ איננו אסור רק באכילה, אלא גם בבל ייראה ובל יימצא ברשותנו בפסח –  בניגוד לשאר מאכלים אסורים שלא אסרה התורה להשהותם ברשותנו. לכן גם חכמינו הלכו בעקבות החמרת התורה, והחמירו בחמץ בכך שאסרו את ביטולו.

ב] סיבה נוספת להחמרה: שכל המאכלים האסורים, עומדים באיסורם בכל השנה  – ואילו חמץ, שרגילים לאוכלו כל השנה, חששו שמפני הרגילות ישכח האדם את איסורו בפסח ויבוא לאוכלו, ולכן החמירו בו, כדי שיזכרו היטב להיזהר בו.

חוזר וניעור?

הרמב”ם:

לכאורה חומרת אי הביטול הינה בפסח עצמו, אך קודם הפסח מתבטל ב60 החמץ בתערובתו, כשאר איסורים . אך הרמב”ם סובר שאמנם לפני הפסח החמץ התבטל, אך אין הוא נעלם לחלוטין מן העולם, ובהגיע הפסח מתעורר הוא משנתו, וחוזר ואוסר את כל התערובת.

הרא”ש:

הרא”ש [רבינו אשר] ועוד מהראשונים טוענים שהפירור שהתבטל לפני פסח בשישים נחשב כבטל מהעולם, ולכן אינו יכול לחזור ולהתעורר בפסח.

להלכה:

רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך, פוסק שאינו חוזר וניעור. ואילו הרמ”א חילק את פסיקתו וקבע, שאם החמץ שהתבטל לפני הפסח היה לח – אינו חוזר וניעור, ואם היה יבש – חוזר וניעור.

יבש ביבש:

דוגמא ליבש ביבש: פרור חמץ שנפל לתוך מאכל אחר, כיון שהפירור עדיין עומד לעצמו ולא נתמזג בתערובת, יש בו חשיבות מסוימת, ולכן כשיכנס הפסח יחזור ויתעורר ויאסור את כל תערובתו.

לח בלח:

דוגמא לתערובת לח בלח: טיפת בירה שנפלה למשקה אחר. כיוון שהטיפה נתמזגה ואינה עומדת יותר בפני עצמה, על כן לאחר שהתבטלה, שוב אינה חוזרת להתעורר ולאסור התערובת. כפי שמטיב לבאר זאת בעל התניא בלשונו, לשון הזהב: “דכיון שגוף האיסור בלול בגוף ההיתר ונתבטל בתוכו – הרי הוא כמי שאינו בעולם כלל, ואינו חוזר וניעור”

החמרות נוספות:

בשולחן ערוך הרב, מביא אדמו”ר הזקן בתחילה את הכרעת ההלכה כפי שהוכרעה בשולחן ערוך, ולאחר מכן מביא מספר דעות מחמירות אף יותר. וזה לשונו:

לח בלח

“חמץ שנתערב בהיתר לח בלח, שהן נבללין, ונתבטל קודם הפסח בס’ (ב-60), או מחמת שהוא נותן טעם לפגם, מותר לאכלו בתוך הפסח, דכיון שגוף האיסור בלול בגוף ההיתר ונתבטל בתוכו, הרי הוא כמי שאינו בעולם כלל ואינו חוזר וניעור בפסח”

לח בלח אינו בטל:

“ויש חולקין על זה ואומרים: כיון שיש משהו ממשות החמץ בתוך התערובת, אע”פ שהוא בלול בגוף ההיתר – הוא חוזר וניעור בפסח, ואוסר את התערובת.

נותן טעם אינו בטל:

“ויש מחמירין עוד: דאפילו אם אין בתוך התערובת כלום מממשות החמץ אפילו משהו, אלא שנפלט לשם טעם משהו חמץ, ונתבטל בתוכו קודם הפסח – הרי הוא חוזר וניעור בפסח. כגון תרנגולת מבושלת שמצא בה חטה מחומצת, והסיר ממנה החטה קודם הפסח, אסור לאוכלה בתוך הפסח, מפני שטעם משהו שנפלט מן החטה לתרנגולת, חוזר וניעור, ואוסר את כל התרנגולת.

להלכה:

“והלכה כסברא הראשונה – ומי שרוצה להחמיר כאחת משתי סברות האחרונות יחמיר לעצמו אבל לא יורה כן לאחרים”.

המאמר הינו מבט כללי על מהותו של איסור חמץ בפסח, ואינו מהווה תחליף להדרכה הלכתית פרטנית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים