כתב השו"ע בסי' ת"ל: "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו. וכתב הרמ"א: והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחילת "עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו".
ובמור וקציעה תמה: "ותמהני על זה מאודי, כי אנו עושים הפך מה שאנו אומרים כאן בזאת ההגדה, שהרי מבואר "יכול מראש חודש ת"ל בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", ומבואר שאין לומר את ההגדה אלא בשעה שמצה ומרור לפניך ולא להקדים?
באמת מכח קושיה זו חלק הגר"א בביאורו על דין זה, והביאו הביאור הלכה.
וסיים המור וקציעה: "וצ"ע מהיכן יצא מנהג זה ומה טעם יש בו, שעכ"פ צריך למצוא סמך למנהג".
ובאמת שמקור דברי הרמ"א בראבי"ה (סי' תכ"ה) ושם כתב: "נהגו התינוקות להקדים לקרות ההגדה ביום שבת הגדול וכו' ונראים הדברים שכדי להסדיר בפיהם ויבינו בפסח וישאלו".
וביאור הדברים י"ל על פי יסודו המפורסם של הגר"ח מבריסק (מובא בספר עמק ברכה) ששונה מצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר ממצות הזכרת יציאת מצרים בכל יום, שכן מצות הסיפור צריכה להעשות בדרך סיפור ולא רק בהזכרה גרידא. ואופן הסיפור בא לידי ביטוי ע"י ג' פרטים: א. בדרך שאלה ותשובה. ב. לפתוח בגנות ולסיים בשבח. ג. דרך סיפור מאב לבן.
וא"כ ניתן לומר שהרמ"א הבין שמה שאמר בעל ההגדה "יכול מר"ח ת"ל ביום ההוא" כוונתו שעצם מצות הסיפור על כל פרטיה ודקדוקיה תֵעשה דוקא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך בליל הסדר, אבל כשקורא את ההגדה ומכין את עצמו מבעוד יום כיצד לספר לבניו את סיפור יציא"מ באופן יותר מוצלח, בודאי שראוי ונכון לעשות כן ואדרבה בכך תתעלה ותתעצם מצות הסיפור בליל הסדר. נמצא ששורש המנהג לקרוא את ההגדה בשבת הגדול הוא להתכונן כראוי לספר את הדברים בליל הסדר.
לפ"ז י"ל שיסוד המחלוקת בין האחרונים נעוץ בביאור הדרשה "יכול מר"ח ת"ל ביום ההוא". הגר"א והמור וקציעה הבינו שכוונת בעל ההגדה שאין לקרוא כלל את ההגדה מבעוד יום, וטעמם שמא יקלקל בזה את עניין הסיפור בליל הסדר. אבל הרמ"א למד שכוונת בעל ההגדה היתה רק שאין לספר את סיפור יציא"מ בכל הפרטים לפני ליל הסדר, אבל אין שום איסור לקרוא את ההגדה ואדרבה מובחר ומשובח הדבר שיכין את עצמו מראש לספר באופן מוצלח וכפי שכתב הראבי"ה שנהגו לקרות ההגדה "כדי להסדיר בפיהם ויבינו וישאלו".
והנה באמת כל יסודו של פסח להפנים לליבנו שה' הוציאנו מבית עבדים וממ"ט שערי טומאה חילצנו, ונתן לנו את תורתו הקדושה ובחר בנו להיות לו עם סגולה.
ומוטל עלינו להתבונן שאלמלא חסדו של ה' יתברך עלינו היינו דומים ח"ו לגויים הגשמיים שחייהם חיי בהמה כי מותר האדם מן הבהמה אין הכל הבל, והיינו נשארים להיות עבדים ח"ו תחת ממשלת פרעה הרשע. וכל מהות ימי ניסן להפנים לליבנו דבר זה ולעורר ליבנו לאהבת ה' ויראתו בשלמות ולהביאנו לידי ביטחון בו יתברך. וידועים דברי חז"ל שא"א להשיג דבר אם לא מתוך הכנה רבה, ואיך יוכל אדם לספר לבניו נפלאות ה' במצרים אם לא יכין את עצמו קודם ע"י התבוננות בנפלאות ה'.
מעתה מובן מאוד המנהג לקרוא את ההגדה בשבת הגדול – להדגיש לנו שליל הסדר דורש הכנה רבה מראש. וע"כ מוטל עלינו להכין את ההגדה מראש על מנת שנוכל לספר לבנינו את נפלאות יציאת מצרים כראוי ולהנחיל להם אהבת ה'.
