א. בענין הסכם שותפות על תיווך האם תופס ההסכם כשנעשה בכתב ולא נעשה קנין?
ב. האם יש מקום למוחזק לטעון כי ההסכם הוא על כסף שבגדר דשלבל"ע?
ג. באופן הנ"ל כאשר צד א' נטל לישב עם הלקוחות וצד ב' מטפל בפרסום וכדו' ויש לקוח שלא משלם האם וצד ב' טוען שעל א' יש לתובעו בבי"ד ואם לאו שישלם לו חלקו מכיסו וצד א 'טוען כי א' מעולם לא התחייב לשלם במקום הלקוחות ורק שחלקו היה לישב עם הלקוחות ובפרט שלתבוע היות והסכום קטן יחסי הרי שיתכן וההוצאה על טוען דיון ועוד דיון יעבור את כל סכום התביעה ולכך מעדיף לא להיכנסלזה ונותן יפוי כח לצד ב' לתבוע לבדו?
תשובה:
שלום רב,
א. חוזה בכתב קונה מדין קנין סיטומתא, יש דעות שקנין סיטומתא מועיל אפילו בדבר שלא בא לעולם.
ב. תלוי מה ההסכם, אם ההסכם הוא להתחלק בכל תיווך שאחד מהם יעשה, אפילו בעצמו, יכול להיות בזה בעיה של דבר שלא בא לעולם, ועל כל פנים המוחזק יוכל לטעון 'קים לי'. אם ההסכם הוא שאחד יסיייע לשני ויקבל תמורתו חלק מדמי התיווך, אין בעיה של דבר שלא בא לעולם, שניתן להתחייב לשלם לפועל פירות שלא באו לעולם.
ג. תלוי בלשון ההסכם, בפשטות אם מסכמים להתחלק בכסף הכוונה היא רק מהכסף שייצא בפועל לאחר ניכוי הוצאות התביעה. כמו כן אם אחד מהצדדים טוען שהתביעה אינה כדאית הוא יכול למסור יפוי כח לשני.
מקורות:
א. לענין חוזה עיין שו"ת הר צבי יו"ד סי' רנב ועוד. לעניין דבר שלא בא לעולם עיין עלון המשפט גליון 34 עמוד ה.
ב. שו"ע חו"מ סי' קעו סעיף ג. קצות החושן סי' שלב סק"ו ונתיבות שם סק"ה.
תשובה ג' לענין לתת לו יפוי כח לגבות בעצמו אשמח לקבל מקורות בענין כיוון שקשור אצלי בנידון דומה
המגיב לא ציין על איזה פרט הוא זקוק למקורות, אם על תוקף יפוי כוח, דין זה מבואר בשו"ע חו"מ סי' קכב ודין שותפים מבואר בסוף הסי'. אם על כך שהשותף שקיבל את התפקיד לתבוע אינו חייב לעשות כן בעצמו, פרט זה תלוי בכל מקרה לגופו, אם משמעות ההסכם היא שהוא חייב לתבוע אף בבית דין, ואם התביעה כדאית.
השאר תגובה