עובדת זרה עבור גבר

רבני בית ההוראה
ט"ו אדר ב' ה'תשע"א

שלום עליכם
שאלתי דחופה והיא אבי מורי הגיע לגבורות וקיבל אירוע מוחי קל שוחרר מבית חולים ונמצא בבית. כמוכן אימי מורתי גם חולה ואנו משפחה חרדית ואחיי מעונינים להביא עובד זר שיטפל באבי ואימי פוחדת מהעובד זר ורוצה עובדת זרה. אנא תשובתכם המהירה ויהי רצון שהשם ישלם לכם כפל כפליים על פעולכם המבורך בפרנסה בריאות ונחת לעבדותו יתברך.

תשובה:

אם עובד זר יפריע לאמך, מותר להביא עובדת זרה, ומותר לה לטפל באביך בכל מה שהוא צריך. אולם, יש להיזהר מאיסור יחוד, ולצורך כך יש לוודות שכאשר נמצא אביך לבד עם העובדת זרה, יש לאדם אחר מפתח והוא עלול להיכנס לבדוק אם הכל בסדר (כגון שכן). בנוסף לכך, יש להשתדל ולהימנע ממלאכות שיש בהם משום קרבה, כגון רחיצה.

מקורות:

אמנם בגמרא מבואר (קידושין ע ע”א) ש”אין משתמשים באשה כלל, בין גדולה בין קטנה”, אבל ממקורות אחרים ברור שכבר בתקופת חז”ל נעשה שימוש בנשים לצרכים שונים, כמבואר ממה שהיה לרבי שפחה (כתובות קד ע”ב), ובירושלמי (כתובות ל ע”א) מבואר שפרט לעניינים מסוימים מותר להשתמש באשה. וכן נפסק ברמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק כא, הלכה ה): “אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משוחררת שמא יבוא לידי הרהור. באי זה שמוש אמרו? רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת מטה לפניו ומזיגת הכוס שאין עושה לאיש דברים אלו אלא אשתו בלבד”. ועל דרך זו מבואר במאירי (קידושין, שם): “אין מקבלין שום תשמיש על ידי אשה אפילו קטנה ופנויה וביאור דבר זה בשימוש המביא לידי שעשוע וחיבה כגון מזיגת הכוס והוא הדין לרחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו וכיוצא באלו, הא שאר תשמישים שאין לחוש בהם לסרך הרהור – מותר”.

וראה גם קידושין פב ע”ב בעניין רב אחא בר אבא שהושיב את נכדתו בחיקו, ובתוספות כתבו: “ועל זו אנו סומכין השתא שאנו משתמשים בנשים”. בנוסף לכך, כתב המרדכי (סימן קפב) ש”אף על פי שאין משתמשין באשה, דרך שפחות שרי. כדרך שאמרה אביגיל (שמואל א’ כה מא) ‘לרחוץ רגלי עבדי אדוני'”. כלומר, כאשר השימוש באשה הוא בדרך שאדון משתמש בשפחתו, מותר הדבר, ונמצא לפי זה שכל שאין בדבר איסור יחוד, מותר להשתמש באשה, ואפילו בשירות שיש בו קרבה (כגון רחיצה), ובתנאי שהדבר נעשה ב’דרך שפחות’ ולא בדרך קרבה.

הבית יוסף (אבן העזר, סימן כא) אמנם התנגד להיתר זה, אבל דברי המרדכי הובאו על ידי הרמ”א (אבן העזר, סימן כא, סעיף ה) בצירוף הקביעה שכן הוא המנהג: “ויש אומרים דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד, אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון במרחץ, מותר לרחוץ מעובדות כוכבים שפחות, וכן נוהגים”. עוד הוסיף הרמ”א על אתר, על פי דברי התוספות: “ויש אומרים דכל שאינו עושה דרך חיבה, רק כוונתו לשם שמים, מותר. לכן נהגו להקל בדברים אלו”.

האחרונים לא קיבלו היתר זה בצורה כה גורפת, וכתבו שיש להימנע ממעשים שיש בה קרבה יתרה (כגון רחיצה; ראה באריכות בציץ אליעזר, חלק יז, סימן מט), שיכולים להביא לידי הרהור וכד’ – אבל בשימושים שאין בהם קרבה בודאי שאין איסור. אי-לכך, לכן מותר לקחת עובדת זרה עבור גבר, ובתנאי שלא יהיה איסור ייחוד, אך ראוי להימנע משימוש שיש בו קרבה.

3 תגובות

    רונן:

    מה זה השטויות שלכם. אדם בן 90 עם ארוע מוחי סעודי לחלוטין, אם לא העובדת זרה תקלח אותו מי יקלח אותו ? מי ממציא את ההלכות האלו ולמי יש זכות בכלל לעסוק בזה בדור שאין גדולי דור.

    רבני בית ההוראה:

    הניסוח שלך ראוי לכל גינוי!

    הרב שוייג:

    בפסיקותיי כתבתי מפורשות ייחוד עם עובדת זרה מותר רק לאחר רדת החשיכה ועל פי ההלכה. יש לנהוג בעובדת נוכריה כאילו היית יהודיה כשרה וחייבת טבילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *