איסור חדש

ט"ו אדר ב' ה'תשע"א

הציווי בתורה:

”כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, עד הביאכם את קרבן אלקיכם” (ויקרא כג)


 

המשמעות המעשית:

כשתכנסו לארץ ישראל ותרצו לקצור את התבואה החדשה. ראשית עליכם לקצור עבור העומר. ורק לאחר שתקריבו את קרבן העומר, תותר לכם התבואה לאכילה.

חמשת מיני דגן:

חמשת מיני דגן הכלולים באיסור “חדש” הם: חיטים, כוסמין, שעורין, שבולת שועל, ושיפון.

 

זמן הקרבת העומר:
ביום שני של פסח, שהוא ראשון של חול המועד, היו מקריבים בבית המקדש את העומר.

טקס הקצירה וההקרבה:

בערב יום טוב ראשון של פסח, יוצאים שלוחי בית דין ומסיירים בשדות השעורה, ומייחדים חלקה הראויה להקריב ממנה את הקורבן, וקושרים את השבלים בקמה. ובמוצאי יום טוב, עם תחילת הלילה, קוצרים וקולים ודשים וטוחנים ומנפים את הסולת, ולמחרת מקריבים אותו כמצוות כל מנחה, עם שמן ולבונה. את הקומץ מקטירים על המזבח, והשאר נאכל לכוהנים והותרה כל התבואה החדשה בכל הארץ.

בזמן המקדש:

בזמן שבית המקדש היה קיים, אסור היה לאכול חדש גם ביום ט”ז, עד להקרבת הקומץ הנקמץ מן העומר על המזבח. הרחוקים מירושלים אוכלים היו מן החדש מחצות היום, שכן חזקה שאין בית דין מתעצלים מלהקריבו עד אז.

 

בזמן הזה:

בזמן שאין בית המקדש קיים ואין קרבן, אסור לאכול מן החדש עד בוקרו של ט”ז בניסן. והדגנים שנזרעו והושרשו אחרי ט”ז ניסן, יהיו אסורים באכילה עד שיעבור עליהם ט”ז בניסן של השנה הבאה.

היום ייבנה המקדש:

רבן יוחנן בן זכאי אסר אכילת חדש כל יום ט”ז גם בזמן הזה, כדי שלא יתרגלו לאכול באותו יום, שמא יבנה בית המקדש ויאכלו לפני הקרבת העומר.

השרשה:
כאמור תבואה שהושרשה קודם ט”ז ניסן. בהגיע יום ט”ז בניסן שהוא יום הקרבת העומר, מותרת התבואה. אך בכדי שתבואה תשריש בט”ז ניסן, עליה להיות נזרעת בי”ג ניסן, שכן לזרע שנזרע לוקח שלושה ימים להשתרש באדמה, ויוצא שזרע שנזרע בי”ג בניסן, מושרש בט”ז ניסן.

בארץ ישראל:
התבואה הגדלה בימינו בארץ ישראל אין בה איסור חדש, כיוון שעונת הזריעה בישראל היא בתחילת החורף, והתבואה מבשילה רק לאחר הפסח, וכבר הותרה ביום ב’ של פסח.

תבואת חו”ל:

בצפון אירופה במקומות שהשלג נמס רק סמוך לפסח, פעמים שזורעים דגן אחרי פסח וקוצרים אותו בסוף הקיץ, והוא עומד באיסור חדש כל החורף עד פסח. כמו כן בחצי כדור הארץ הדרומי, שם מפסח עד סוכות חורף, ומסוכות ועד פסח קיץ, רוב זריעותיהם אחרי פסח, ורוב קצירם נקצר מחנוכה ואילך, ולכן רוב התבואות בארגנטינה ובאוסטרליה אסורות עד פסח שכן הינן בחזקת “חדש”.

חדש בחו”ל מותר?

יש פוסקים שאיסור חדש חל גם בשדות של נכרים שבחוצה לארץ.

יש פוסקים כי תבואה של נכרים בחו”ל פטורה מאיסור חדש.

הפוסק הגאון בעל הב”ח סובר שאין איסור חדש נוהג כלל בחו”ל אף בתבואת ישראל.

הגר”א [יו”ד רצג סק”ב]: התנגד להיתר של הב”ח ואומר: שגגה יצאה מתחת ידו של הב”ח”,

מאמתי לחשוש:

על פי תנאי הגידול, אין בעולם חשש “חדש” מפסח ועד תחילת חודש אוגוסט שכן גם באם הושרשה התבואה לאחר ט”ז ניסן, אין נקצרים גידולי הקיץ המבכירים שנזרעו לאחר הפסח, עד תחילת אוגוסט.

צינון הגהנום:

מוהל, אחד שהיה נוסע לערי פולין למול ילדים היה זהיר בחדש, ומכיוון שבערי פולין אינם נזהרים בכך שאל את ה’צמח צדק’ מליובאוויטש, מה עליו לעשות.

ואמר לו הצמח צדק: “אנשי פולין אינם נזהרים בחדש, יש להם על מה שיסמכו, על הב”ח. הב”ח הוא בר-סמכא. כל הצדיקים חייבים לעבור את הגיהנם, וכאשר נסתלק הב”ח ז”ל ציננו קודם לכן את הגיהנם במשך שישים יום”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים