כשרות הבירה (שיכר) – חלק א’ : הקצף והכשות

ח' אדר ב' ה'תשע"א

רכיבים:

הרכיבים הבסיסיים של הבירה הם: שעורה, כשות, מים. ושמרים. יש המוסיפים לשעורה כמקור לעמילן: תירס, אורז, או סוכר,  זאת בכדי להוזיל את עלויות הייצור, עקב גובה מחיר השעורה. יש המייצרים בירה מחיטה, ובמדינות אפריקה יש המשתמשים גם בדוחן או בסורגום כמקור לעמילן.

 

השיכר בתלמוד:

התלמוד מספר כי רבי זֵירָא כאשר היה חלש מלימודו, היה הולך ויושב על פתח בית מדרשו של רַב יְהוּדָה בַּר אַמִי,  אֲמַר: כאשר יצאו חכמים, אקום מלפניהם וַאֲקַבֵּלם בשיכר. שקיימתי מצוות כבוד תלמידי חכמים, [שהיות ונחלש כוחו מלעסוק בתורה ינוח, ועם זאת יקיים מצווה אחרת.]

 

כשות / כשותית:

הכשות [באנגלית hops] הינו צמח מטפס רב שנתי. יש להבדיל בין הכשות המשמש כתבלין לבירה, הנקראת בעצם “כשותית”, גדלה בארצות הקרות ומשמשת לתעשיית הבירה. לבין הכשות בן דודו  – שהינו עשב טפילי חד שנתי.

שמה המדעי של הכשותית הוא: Humulus. מעניין שרש”י משתמש בשם דומה  “כשותא – הומלון”

לכשותית תפרחת קטנה בצבע ירוק ובצורת חרוט. בתחתית עלי הכותרת הירוקים מצויות בלוטות קטנות המייצרות חומצת אלפא, היא החומר הנותן את הטעם המר לבירה, וגם שמנים אתריים ארומטיים התורמים גם ארומה לבירה. חשיבותה של הכשותית בייצור הבירה נובעת גם מן התכונות האנטיספטיות שלה (מניעת התפתחותן של בקטריות) התורמים משמעותית לשמירת הטריות של הבירה.

הכשות בתלמוד:

בתלמוד במסכת עבודה זרה: (לא ב) אָמַר רַב: שיכר של גויים מותר, אך בני חיָּיא אל ישתה ממנו. ותמהים: ממַה נַּפְשָׁךְ אם מותר, לכל העולם הוא מותר, אם הוא אסור, לכל העולם הוא אסור. אֶלָּא שרַב סבור כי החשש בשיכר של גויים הינו מחשש שהגוי השאירו מגולה, ובא נחש והטיל בו את ארסו, וסכנה לשתותו. אך כיוון שמוסיפים לשיכר כשות, הולכת המרירות של הכשות ששמים בשכר, ושורפת את הארס שבו. אולם מי שהוא חלוש, מחליש אותו הארס יותר מאדם רגיל. וְחִיָּיא בני הוֹאִיל והוא חלוש, אל ישתה ממנו.



הקצף:

הקצף הינו תכונה חשובה של הבירה ותורם למראה ולהנאה ממנה. הקצף נוצר על  ידי החלבונים שבבירה וגז ה-CO2.

הקצף בתלמוד:

בתלמוד במסכת חולין [ק”ה ב] מצינו התייחסות לקצף שמעלה הבירה. אמר אביי: בתחילה סברתי שהסיבה שאין שותים קצף, היא משום מיאוסו. עד שאמר לי מר, שהסיבה היא, ששתייתו גורמת ל”כרסם” [רירים הבאים מן החוטם – רש”י].

שתייתו כאמור – גורמת לכרסם, מה אם כן תקנתו של הקצף?

לנשב עליו בפה  –  יזיק הדבר לראש.

לדחותו בידו לצדדים –  יגרום לעניות.

מה ייעשה לקצף?  – ישקיעו  לתוך המשקה עד שיכלה מאליו.

שתה קצף ולקה ב”כרסם” מה תקנתו? 

אם שתה קצף של יין – ישתה אחריו בירה.

שתה קצף של בירה –  ישתה מים.

שתה קצף של מים – אין לו תקנה. וזהו שאומרים “אחר העני רודפת העניות – שלא היה לו לשתות אלא מים

בחלק ב’ של המאמר – האם קיים איסור בישול ישראל בבירה ומה מברכים על הבירה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים